אתנחתא

שמות של אומנויות-לחימה רבות מסתיימים במילה "דו?", שפירושה "דרך". "דו?" ביפנית היא "טאו?" בסינית. דו, כמו ב"ג'ו?דו?", למשל. המקום בו מתאמנים נקרא "דו?ג'ו?" - המקום בו נלמדת הדרך. וכמובן כמו במילה "אייקידו" - שהיא "הדרך להיות בהרמוניה עם היקום".

הופעתה של המילה "דו" בשמה של אומנות-הלחימה שלי פירושה, שאת מה שאנחנו עושים באייקידו אנחנו לוקחים לתוך החיים שלנו. כך, הרצון שלי להיות גמישה ורכה ככל שאני יכולה בזמן ביצוע הטכניקה, הוא משהו שאני רוצה להביא גם לתוך חיי: ללמוד לקבל מבלי להיפגע. להגיב ברכות וגמישות ולא בנוקשות.

משתדלת שזו תהיה הדרך שלי. לא תמיד קל להישאר בנתיב.

אני חושבת על הקושי שלי ללכת בדרך האמיתית שלי. קשה לזהות מה אני ב א מ ת רוצה, מה התשוקה האמיתית. וגם כשאני מזהה, יש הרבה דברים שגורמים לי שיתוק, שבולמים אותי מלממש את עצמי בתוך זה.

למשל, בסאד-דו?.

ההגדרה המקורית, הראשונית, של הבלוג הזה היתה: "משוררים כותבים BDSM - לפעמים ללא ידיעתם". היו לי כמה שירים כאלה זמינים בראש (הם הועתקו לכאן).

אמנם, לגבי חלק מהשירים מדובר היה בעיוו?ת מסוים של הפרשנות. לדוגמא: ב"שיר של אור" מאת נתן אלתרמן, כתוב: "כעו?ף-כנף לקראת קינו / בתי, בתי, / יוצא לבך אל סכינו / בתי, בתי". אני נהניתי מהמחשבה על ברק-סכינים, ועל דם. דבר נוסף שחיבר לי את השיר לבדסמ היה במשיכה אל מקום מובהק של סכנה, בחוסר היכולת לחיות אחרת, למרות האזהרות מסביב. זה כמובן מנמיך הרבה את הכוונות המקוריות של אלתרמן. דבר נוסף - אנשים שיותר בטוחים בבדסמ שלהם אולי יתווכחו גם עם המשפט שלי, על מקום מובהק של סכנה.

אבל השירים שאני הכי נהנית למצוא הם אלה שמדברים על מצבים ומערכות יחסים שכל אחד יכול להזדהות איתם, בלי בדסמ. ובכל-זאת אפשר (בחיוך) לקרוא אותם כחלק מהמשחק. למשל השיר "עם עיתון", מאת ניזאר קבאני, על האישה המתבוננת בגבר בעוד שהוא אינו מודע כלל לקיומה. יכול להיות שהוא מתעלם ממנה; יכול להיות שזה המשחק שלהם. בסופו של שיר היא נשארת עם התחושה המצמררת, הנוראית, "בודדה". זה מחזיר אותי למחשבה הראשונה שלי - "מקום מובהק של סכנה". השיר הוא עצוב. הוא מתאר רגע של מציאות. כמובן שאם זה המשחק, אסור לו להותיר בתחושה הזו, "בודדה". זה יהיה רע מאוד-מאוד-מאוד אם התחושות הללו יעברו למציאות. ואולי המשחק הזה הוא דרך לשלוט על המציאות.

או השיר שאני כתבתי, "רעל ודם". במשחק - כן , "אלפי מסכות השפלה". בחיים - לא. בחיים לא.

שיר אחר שעשה את זה יפה - "הלב הוא כן ולא", מאת אברהם חלפי. הלב, שהוא גם מולך, על הכל, וגם עבד לאהבותיו. מלך שהופך לעבד, בגלל האהבה. עבד שהופך למלך, בזכות האהבה.
***
קשה לי יותר למצוא שירים עכשיו, כי אני מחפשת שירי אהבה שמחים. ויש לי תשובה לשאלה, למה שירים על אהבה הם תמיד עצובים. פשוט: כשמתארים אהבה בשיר, היא זולגת ממנו החוצה. כשיש אהבה, זה כל כך גדול, שלא ניתן להכיל זאת במילים.

😄

קורה שמילים שנאמרות בזמן אימון נשמעות לי כמו בדס"מ. ובמין בדס"מי אני שמה לב לדברים שלמדתי באימון.
למשל: באייקידו, הדאגה העיקרית שלי כ"נ?אג?ה" (מבצע הטכניקה) היא לשמור על ה"או?ק?ה" (המקבל) שלא יפגע. המאמן שלי אומר הרבה: "הדבר הכי חשוב מולכם כשאתם עושים אייקידו זה האו?ק?ה. הוא משאיל לכם את הגוף שלו כדי שתוכלו להתאמן וללמוד ולהתקדם, וזו החובה שלכם לשמור עליו. בלי האו?ק?ה אין משחק. ונ?אג?ה שאי אפשר לסמוך עליו שישמור עליך, אף אחד לא ישאיל לו את הגוף שלו."

השיעור לגבי בדס"מ נראה לי פה ברור מאליו.

השיעור החשוב יותר לי הוא כללי יותר. באייקידו, אבל גם בכל מפגש, בכל מפגש, מישהו משאיל לי את עצמו כדי שאוכל ללמוד משהו. ואני חייבת לנהוג באנשים שנותנים לי את עצמם, ולו באופן זמני, משנה-זהירות: לשמור עליהם, ועל-ידי כך גם לשמור עלי. לכבד את מה שאני מקבלת, לדעת לקבל בתוך הגבולות של היכולת ולא מעבר להם. לתת מקסימום מעצמי בתמורה. לעשות הכל כדי לקבל שיעור, כדי להתפתח.
ההרמוניה המופלאה שנוצרת, כשהוא נותן בדיוק את מה שהוא יכול, וגם אני. הכל עגול.

פעם הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל האהבה.
לייחל לה, לחכות לה, להזמין אותה, לקרוא לה, לפקוד עליה שתגיע כבר ותתייצב פה ותכף ומייד!
"ה?ש??ב??ע?ת??י א?ת?כ?ם ב??נו?ת י?רו?ש??ל?י?ם ב??צ?ב?או?ת או? ב??א?י?לו?ת ה?ש???ד?ה א?ם-ת??ע?ירו? ו?א?ם-ת??עו?ר?רו? א?ת ה?א?ה?ב?ה ע?ד ש??ת??ח?פ??ץ..." (שה"ש ג 6)
ומה לעשות ובימים אלה בת-ירושלים אנוכי. והושבעתי.

אכן, עד עפר, הייתי מוכנה לעשות הכל בשבילה. עד שתחפץ - עד שתחפץ בי.

את רשימת הבחורים שיכולים היו להיות דומים שלי בכל רגע ורגע שרק רצו מכירה כל מי שיצאה לדייט האחד המיותר הזה, שהתנשקה נשיקה אחת מגעילה, מיותרת, שנכנסה למיטה פעם אחת יותר מדי וברחה ממנה לפנות בוקר, כדי שלא תצטרך להתעורר איתו בבוקר. זו רשימה מוכרת לעייפה. עוד לפני שהייתי (שיידעתי שאני) בדסמ הייתי מוכנה לתת הכל, בתמורה לאהבה.

מרוב שנתתי לה הכל היא לקחה ממני הכל, ופעם כמעט ולא נותר ממני כלום. כמעט.
את מה שנותר אספו ידיים חומלות (תודה לכן, ידיים חומלות), ולימדוני להמתין.
"...עד שתחפץ".

היום אני לא נותנת לה כלום יותר. יש אפשרות חדשה. למדתי: אני מניחה לה לתת לי. אני מאפשרת לעצמי לקבל את מה שיש לה לתת.
זו כבר לא "אני שכאן" ו"היא שבמרחקים". אני והאהבה - אנחנו כאן יחד.
היא האדמה שלי. אני מפרה אותה.
היא המיים שלי. אני פורחת.

הח?ד?ש?? נ?ח?ש על ט?ר?פ??י הב??ב??נ?ג,
תלש את ימ?י ו?ז?ר?ק?ם אל הת??הום:
ז?ה?ר ו?ע?נ?ש?, צער ו?ע?נ?ג,
דרך - פתרון החלום.

אז גחנתי, קשרתי שרוכי נעליך,
ל?ו??ית?יך? דמומה עד ספי הנמוך.
ובדרך א?ל?יה?, בכל מ?ש?עו?ל?יך?
ל?ב?ל?ב י?גו?נ?י כ??ח?י?ו?ך?.

ו?א?ד?ע כל נ?ד?ר?י הבגידה שנדרת??,
ואגרתי לך את שלו?ת הימים.
והרכנתי ראשי הנכנע כשחזרת
חזרת קרוב ותמים.

או. קיי., מי שחיטט לי אתמול בבלוג, שיקום ויתוודה.
או לפחות שיגיד משהו.
למדות שאני לרוב מתחמקת מזה, יש כאן גם דברים אישיים.
זה לא יפה ככה להפוך ולהפוך ביד לא-רגישה ואחר כך לא להגיד כלום.

הראה פניך!
תכף ומייד.

מייפל כותבת בבלוג שלה - "אני יודעת לחכות".
אני לא.

אני שונאת לחכות, ובאופן כללי אין לי הרבה סבלנות.

אבל אני אוהבת שמחכים לי.

אחת הפנטסיות החביבות עלי היא הציפייה.

לחכות, המתנה, ציפייה. מה ההבדל?
ובכן, בעיני,
1- לחכות: למשהו שבטוח יגיע.
2- להמתין: לחכות + סבלנות.
3- לצפות: אוי, זה להמתין אבל בלי לדעת מה יהיה. זה כשיודעים מה רוצים שיהיה, אבל לא בטוחים מה יקרה. למשהו שלא בטוח אם יגיע, אבל בסבלנות...

לציפייה - אותי צריך יהיה לאלף. בקושי אני מסוגלת לחכות בשקט.

ולפנטסיה שלי:
מצפה לי, בלי לדעת אם אבוא, אם אחזור, אם בכלל, ומתי. מצפה לי כמו שאמרתי לחכות – בתנוחה מסוימת, עושה משהו או נמנע מלעשות. ובלי הגבלת זמן.
בסוף אני אבוא, הרי.
אבל רק אני יכולה להיות בטוחה בזה. ואולי אני כל-כך מקפידה להציג את האפשרות שיתכן והציפייה הזו תתארך, תתארך, אולי עד אין-קץ – עד שאני בעצמי כבר לא משוכנעת אם אחזור. ואז, כשאשוב, זו תהיה הפתעה גם לי.

מצפה לי – רצוי בעיניים עצומות, רצוי יושב, רצוי בידיים קשורות. אבל יכולות להיות לזה כל מיני וריאציות.
חשובה הצ י פ י י ה. חשובה המוטיבציה לעשות את זה מלכתחילה. חשוב שאדע, שזה רק בשבילי. שאני יכולה ללכת ולחזור מתי שאני רוצה. ושזה בסדר. עוד תהיה שם.

"ר' עקיבא היה אומר:
ארבעה בנים למלך, אחד לוקה ושותק, אחד לוקה ומבעט, ואחד לוקה ומתחנן, ואחד לוקה ואומר לאביו: הלקני. לוקה ושותק – אברהם; לוקה ומבעט – איוב; לוקה ומתחנן – חזקיה; לוקה ואומר לאביו הלקני – דוד." (שמח' ח)

ואני: לוקה ושותקת, ומבעטת, ומתחננת, ואומרת לו - הלקיני...

* רעל ודם (שיר, 1995)

אשתה מתוך פיך?
סירופ תותים מתוק
ושוקולד חם
וויסקי.

אלקק משפתיך? טיפות של ז?עה
ורעל ודם
שתגיש לי.

וכך, שיכורה ממתיקות-התרעלה
ומסוממת מרוך ומחום
תעביריני אלפי מ?ס?כות-השפלה
ואני אהנהן ואדום.

בכל מיני בלוגים פה התפרסמו כל מיני פוסטים, שאם היה לי האומץ, הייתי כותבת בעצמי.

כ??פ?ו?ת ר?ג?ל?י?ך? ל?ב?נו?ת, ל?ב?נו?ת
כ??ש?ו?ש??נ?ים ש??ל מ?ו?ת.
כ??פ?ו?ת ר?ג?ל?י?ך? נו?ט?פו?ת א?ד?ם
ש??ל א?ה?ב?ה נו?א?ש??ת
ו?ש??ל ה?ר?ב??ה, ה?ר?ב??ה ת?פ?לו?ת.
ש??מ?ע?י,
ה?ש?ו?ש??נ?ים מ?א?ו?ש?ו?ת ב??ר?ע?ד?ה ש??ל כ??לו?ת-ה?נ?פ?ש?
א?ת ש??מ?ך?.
ר?א?י
א?יך? ה?ן מ?י?ח?לו?ת מ?מ?ך? ל?נ?ס ה?פ??ר?יח?ה
א?ש??ר ה?יא ג?ו?יע?ה
מ?תו?ך? נ?ש??יק?ת-ד?מ?ים א?ל?י כ??פ?ו?ת ר?ג?ל?י?ך?.

א?ם א?ין א?ת? י?כו?ל?ה ל?א?ה?ב א?ת ה?ב??זו?י ו?א?ת ה?נ?ש??כ??ח
לו? ב??ח?לו?מ?י ת?בו?א?י.
נ?א ע?ב?ר?י ק?דו?ש??ה ו?א?ל?יל?ית ב??ין ע?רו?גו?ת ש?ו?ש??נ?י ה?ח?ו?רו?ת
ו?ר?מ?ס?ין ל?ע?פ?ר.
ה?ן ת?א?ש??ר?נ?ה ל?ק?מ?ל ת?ח?ת כ??פ?ו?ת ר?ג?ל?י?ך? -
כ??י זו? ל?ה?ן ה?פ??ר?יח?ה
א?ל ה?מ?צ?יאו?ת ה?א?ח?ר?ת.