עמוד השדרה

כשהיתה בת ארבע עשרה הגיעה עם אמה לבסטה
שלי ברחוב, ונדלקה עלי.
כל יום אצלי במקום לתיכון, טילפנה אלי חודש ימים לבית,
בסוף התייאשה.
הבטחתי לה שעוד שנתיים, כשתגדלי, אני מבטיח!
עכשיו אחרי שנתיים, הרימה לי טלפון לבית,
אני כבר בת שש עשרה, עוד שבוע, הבטחת!

קבעתי איתה שאעבור עם המכונית ליד השדרה
ולא אעצור רק אחלוף,
ואם אקלוט אותה מחכה בול בשבע ורבע,
אעצור שניה וניסע.
בשבע ורבע עמדה יפה ומבריקה,
כמו קלמר ילדות חדש ופרחוני,
בשמלה אביבית ומג'נטים זולים וזרחנים מפלסטיק.
היה לה פה סגול צרוב ודובשני, יפה כשקיעה,
כלהט אסור, כגניבה בחושך, כפחד,
וגשר על השיניים, גשר על השיניים, בפה הנושך שלה.
הבטחתי לה, הבטחתי לה.

הורדתי אותה ברמזור, רעדתי ועישנתי
ובטני מלאה בהלת זיקנה.