סחלב

אין מיקריות בעולם.
צירוף מקרים היא דרכו של היקום לחדד תובנות, להראות לנו כמה מפעולותיו הנסתרות ולהעיר אותנו.
לכן, הבוקר האוזניים שלי עטופות בקונצ'רטו לכינור "ארבע העונות" של ויואלדי, הגוף שלי עטוף בשמיכה רכה והתובנות פשוט מוטלות לרגליי, רק תרימי.
אז "ארבע העונות" שנבחר הבוקר להיות מושמע כרקע לספר חדש, היו הדרך של היקום לגרום לי להביט החוצה, להבין שהשבועות האחרונים היוו ארבע עונות בתוך יממה אחת, הטבע משתנה בתוך שעות, הבקרים האביביים שהופכים לקיץ חמים בצהרים ומשתנים שוב לערבי סתיו ומיד ללילות חורפיים במיוחד.
אז אין צירופי מקרים בעולם. ההחלטות שלי מסתמנות כראויות ביותר, ואני רק מחכה לאישור.
הוא אומר שהעולם משתגע, אני אומרת שזו דרכו של העולם לחבוט לנו חזק בפרצוף.

תמיד אני שומרת אותו לסוף.
מדפדפת, קוראת, לעיתים רחוקות מגיבה.
הוא אחרון.
הנשימה שלי מעט מתקצרת כשהדף נפתח ולעיניי ניגלות התמונות, האותיות מרצדות ואני חייבת לאסוף את כל הקשב שלי כדי להבין מה כתוב שם אבל זה לא באמת משנה.
איברים זקורים חודרים לעומק חור תחת אחורי הדוק וצפוף, הפנים מתעוותות בכאב או נינוחות מהנאה, הידיים נשלחות ופוערות עוד, רק מבקשות עוד. התנוחות משתנות, פעם מלמעלה, פעם מלמטה
גם אני מבקשת, עוד.
זוכרת את הכאב, מודעת בהחלט להרגשת הכניעה, המהפך לכלום, הירידה הכי תלולה שמובילה ישירות לרקיעי אורגזמה מופלאים.
ממתינה. להיות הכי למטה, לידך.

אסימון
שנפל ברעש מצלצל על ריצפת החדר הקרה.
בעצם, הצטלצל לו בין האוזניים שלי וגרם לסינופסות להפעיל גל של תובנה משל היה גל צונאמי עצום באיצטדיון כדורגל.

הוא כתב: (ו"הוא" אחד מאלה שאני עוקבת אחרי הפוסטים שלהם פשוט כי הוא חכם, וזו ההוכחה):
"ואת יכולה לרוץ בבטחון כי אני שומר. אני רשת הבטחון שלך. ואני תמיד אתן לך חופש מוחלט וזה יבלבל אותך. יקשור."

וזה מה שאני רוצה. כמו ילדה בחנות ממתקים שמצביעה על חטיף המרציפן מצופה שוקולד מריר, זה בדיוק!
ביטחון, שמירה, חופש.
רק ככה אני ארגיש שייכת, קשורה בכבלים עבים ושורטים, ואהנה מכל רגע.

הרהורי עזיבה המונית.

הזמן נותן את אותותיו

השיעמום פשה בכל איבר

ואני?

בסך הכל ביקשתי ריגושים.

היחיד שביקשתי לעצמי לא ממש מעונין בי

והשאר?

אתם נפלאים

מחזרים, אוהבים, באמת משקיעים

אבל אני רוצה אותו.

ואם לא הוא, אין טעם והכל תפל.

אז אני אשכח

את הטעם שלו

ואשכח בעצמי.

השנה ויתרתי על תחפושת.
נסיבות אישיות הביאו אותי להבנה שכשעצוב לא מתחפשים.
גם ככה, ממילא, אני כל השנה בתחפושת.
בבית אני מחופשת לאישה הטובה, זו שאצלה תמיד הסירים מלאים והרצפה מבריקה. המשפחה שלי בטוחה שאני הקטנה המסורה הזו, שהעיניים שלה נשואות רק לחוקי שלה.
בעבודה הם רואים את הצד המסודר, הקפדן. זו שכולם פונים אליה לעיצה. מטופחת תמיד, לבושה למופת.
יש לי חברים שמכירים את הפן החופשי והפרוע שלי. חילופי זוגות, נישואים פתוחים, בלאגן.
מעטים מכירים את הנשלטת שבי. זו שחייבת להתווכח, למרוד, לא להסכים מיד. נשלטת שרוצה שתכניע אותה, שלא תוותר, שתהיה אכזרי, אבל באותה נשימה שתלטף, תתפשר ותאהב.
אז כשעצוב, אני מסירה את המסכות, מניחה לדמעה סוררת להיפרד מהעין ורק רוצה חיבוק דוב עוטף.

והוא היחיד שהבין מי אני.

מתגעגעת.
מותר להגיד את זה?
האצבעות שלך חסרות על העור החשוף שלי
העיניים החודרות שלך שמביטות ומגיעות עד הנשמה
האחיזה האיתנה שלך בקצה הראש שלי, מוריד אותי בכח, כשהפה שלי משופד על הזין שלך,
כשנתיבי האויר מתרוקנים מחמצן,
והעיניים מתערפלות מדמעות,
אני זוחלת על הרצפה, האריחים מכאיבים לי בברכיים, אתה מודע לזה ומחייך.
ושם, הכי למטה שאפשר, אני הכי גבוהה שיש, מרחפת בעולמות אחרים.
מאושרת.
אני מתגעגעת למה שאני כשאני איתך.
מתגעגעת.

בקשר הזה הוא מדבר המון ואני כמעט לא
מצד שני, גם בלי שאגיד מילים הוא ידע בדיוק מה אני אוהבת.
התמכרות? כנראה שכן.

אחד כזה שאני יודעת שאפשר לסמוך עליו
שאני מגלה עובדות חדשות על עצמי רק מלהיות קרובה אליו
שאני מפסיקה לנשום
ולא רק בגלל שהוא חוסם את נתיבי האויר שלי
אחד כזה שיגרום לתסכול בגלל המרחק שהוא הציב בינינו
גבר שכזה מוצאים פעם בדור.

לא, לא הפכתי מרירה
ובטח שלא הפכתי את עורי והתחלתי לכתוב "נזקקת"
ובטח לא אחת כזו שדורשת
רק שואפת לויכוחים, למריבות הקטנות שהיו.

אז מבטיחה שזה לא הסוף
וברור שלא מוותרת
השיא שלנו עדיין ניצב רחוק
אני אמתין
כי מה עוד יש לי לעשות?

רק לפעמים

מישהו מנווט אותי, כמו בובה על חוטים

מזיז קצת לפה

מחזיר קצת לשם

גם הפעם, בשעה הזו של הלילה אני מרגישה את כובד היד שלו מנענעת את החוטים: "קומי! עוברים למרום אחר!"

ולא עוזרות הטענות והתלונות של הפולניה ש: "כבר התרגלתי ונהיה לי חם ונעים פה" או "הרע הזה עושה לי טוב"

זה הוא שמחזיק בצד החופשי של השלשלאות, זה הוא שמוליך אותי כסומא על האבנים החדות

ולפעמים

רק לפעמים

הוא עושה עבודה טובה.

כשהכל חרא, 

והוא נמצא במרחק שיחת טלפון אחת

גורם לעננים מעט להתפזר

כתף להישען עליה

שווה את המחיר.

תודה

But she said, where'd you wanna go?

How much you wanna risk?

I'm not looking for somebody

With some superhuman gifts

Some superhero

Some fairytale bliss

Just something I can turn to

Somebody I can kiss

עם דגש על נשיקה...