צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בזמן שחשבתם

בין הרגע שהתרחש מה שהתרחש, ועד לרגע שהמחשבות החלו לנתח, עלתה תשובה אינטואיטיבית שלרוב לא מייחסים לה חשיבות, ולרוב היא התשובה.
לפני 9 חודשים. 9 בפברואר 2024 בשעה 15:16

לא כתבתי פה כמה שבועות, אולי יותר. וזה לא משנה כלום כי ממילא אין מה להגיד. ביקרתי בזוהר הצפוני. בדובאי. ובפורטוגל. הייתי צריך לברוח מישראל לפני שאשלח יד בנפשי. חזרתי אתמול אדם אחר. קליל יותר. מחובר יותר למציאות. מנותק מהרעל הטלוויזיוני והזעם של אזרחי המדינה הזו. המקום הזה לא בשבילי. 18 שעות אחרי חזרתי ואני מרגיש את הכבדות והעצב מתיישבים לי בבית החזה שוב. חוסר הנימוס הישראלי, הגסות, הקולניות, אפס גינונים ואדיבות, שקרים ופילוג, האשמות ובוז, פרובינציאליות ושמרנות על גבול הברבר. המקום הזה לא בריא לי לנפש, ולדעתי לרבים. הבנתי שאיני חלק ממנו. שעלי לעזוב אם אני רוצה לחיות את עצמי במלואו. 

 

יש פה רבים ורבות שכבר שנים רבות אינם חיים את עצמם, אם אי פעם חיו. אם אתם/ן כמוני, דעו, הזמן חולף. אם לא תחיו את מי שאתם/ן היום, לא יהיה מחר. שבת שלום. ☮️🫶🏻

ענתית - ועדיין כנראה שאין לי מה לחפש לחיות במקום אחר.
לפני 9 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י