דום שתיקה

שקט. מזל ששקט. מזל שאתם ישנים. מזל שאתם לא מתעניינים בפוסטים אלגוריים. כמה שקט מסביב.
הסוד הנורא יכול להתלחש.

****************************************************************************************************************

לוטרת הנהר נוצרה בחטא. מפל הכסף של שפכי בית החולים פרץ מצינור שבור אי שם ליד רחובות. בפגעו בזרם שלמטה הכה גלים ורסס. הזרם שאט קדימה, האיץ בעיקול. נתז אחד זינק מעל הגדה והתגלגל אל החול, ממשיך, עד שהכוחות הנימיים הקבורים בין הגרגרים הזהובים גברו על כוח התנע, ונספג.
שלושה עזבו את בית החולים. אחת מתעוררת מהרדמה, אחת חברה, ואחד חדור רגשי אשמה. המים, שעזבו גם הם את המקום, הכילו תאים של עובר. עובר מת. תאים חיים.
האדמה מוכרת מראית עין של יציבות. מי התהום לא חייבים דבר לאיש. מספר תאים הגיעו אל מקורות הירקון. לוטרת הנהר נוצרה מתאים שעל פני חידלון, העדיפו לשתף זיהום ביו-כימי ומיקרוביולוגי עם מורשתם האנושית. מי יכול להאשים אותם.

******************************************************************************************************************

לוטרת הנהר הגן-תקוואית מתגלמת בנערה. היא אם, אבל כזו שיוצאת החוצה. בלילות מסוימים, במיוחד כאלה בהם הירח כמעט נעלם. שתי רגליים קדמיות טופפות על הגדה. עכשיו כל הגוף בחוץ והיא גדלה. כל רסס מים שניתז מעיד שפרוותה הולכת ונספגת. הקומה נזקפת. בדרכה אל הכביש עורה מתכסה בגדים. עורה חלק כמו שאי אפשר לחלום. מספר שערות מוסתרות, אחת על הסנטר, אחת משומה חבויה, מעידות מאיפה באה. כפות רגליה יפות תואר ננעלות בנעלי ריקוד. רק ציפורניה המחודדות, מתחת ללק האדום, המתח המיתרי שנדרך בהן ונקודת חן חומה ליד ציפורן הבוהן יכלו לספר לחד עין, אם היה אחד כזה בסביבה, מאיפה באה.
אל הכביש מגיעה נערה מעוררת השתאות. היא גבעולית ומעט כבדת בשר גם יחד. גיווה נישא בזקיפות כזו שהיא נראית גבוהה יותר ממה שהיא באמת. כאילו חוט בלתי נראה מושך את כל גופה מן הרצפה למעלה. צעדה גמיש. מותניה מעט כבדות וגבוהות מן הרגיל ומספרות על פוריות ורגליה הכי ארוכות שיש.

*******************************************************************************************************************

אלת הנהר נכנסת לבר. יוצאת ונכנסת לבר אחר. במורד הכביש יש מועדון. למרות שהיא לא מהכפר הזה, היא יותר בת עיר מכל אחד אחר בה. היא מעוררת מהומה עצורה או נגלית היכן שהיא עוברת. אין לה ריח בכלל. אבל אד דק שעוזב את גופה גורם לגברים סביבה לאבד את דעתם. היא פונה ימינה ומדברת, פונה שמאלה וצוחקת. נפשה החופשייה גורמת מערבולת לכלל וסחרחורת לפרט.
היא בועטת נעליים בדרך אל רחבת הריקודים. אף אחד לא שם לב שהנעליים נעלמות בדרך אל הקרקע. מגע רגליה עם הריצפה הקרה מעורר זקפות. כפות רגליה משאירות חתימה שקופה לעין, מתפוגגת, כיאה למישהי שמקורה במים. כשהיא רוקדת מתרחקות ממנה שאר הנשים. הגייו שלה מהפנט, הוא חזק ושריריו החבויים מתפתלים כיאה לחיית נהר. היא רוקדת באוויר המועדון העשן, כמו לוטרה החותכת את המים בנענוע גוף, מראש עד זנב. מתוך המים האפלים חותכת למים הגלויים ונעלמת בעורף. המראה הזה כואב לו ביופיו. הוא לא מאמין כשהיא נעצרת לבסוף מולו.

*******************************************************************************************************************

הוא הולך אחריה בחלום מתגשם. התחת שלה לא קטן, אך מתחת לחצאית רואים כמה הוא זקוף מוצק וחלק. הגייו שלה מממשיך להפנט. אני גר כאן. ממש כאן למעלה.
הגוף שלה חזק והיא אוהבת בכוח. ידיה מגיעות לכל מקום ואין לה בושה מולדת. הלשונות משתרגות, פה אוכל פה, לשון בודקת לשון, נצמדת לחיך, דוחפת נסוגה ומזנקת. נוזל גוף מתערבב בנוזל גוף. זה רק נדמה לו, אבל באמצע, בכלל בלי להודיע, היא יורקת בפיו הפתוח אל נשמתה וגם לוחשת לו בהבזק סוד. נשימתה חסרת ריח כל כך מסחרר. הוא לא מספיק להיזכר במה שלא היה. היא מטפסת בגמישות על הדום ונעמדת על 4. איבר המין שלה נפער לגודל עצום, הוא יכול לראות את הדופן הפנימית, מבריקה, ואז מתכווץ כדי בתולים. היא מבקשת חפירות עמוקות. אלה חפירות שהיא אוהבת. היא מבקשת שידחוף פנימה אגרוף. גם אז עדיין נשאר מקום. היא גומלת לו בגמירה פראית מעולם אחר. צועקת עד ששכניו מתחרמנים מכדי לכעוס או להגיב.

********************************************************************************************************************

לוטרת הנהר היבניאלית הולכת הביתה. יורדת מאבן גבירול. בבני דן היא חותכת ימינה, לתוך הגדה, לכיוון המים. הבגדים נושלים ממנה, והיא במים. עיוות קל בשפתי איבר מינה מזכיר שהיא אולי כאן, אבל היא באה משמה.
היא יודעת שהתרעלה מתפשטת. כמו לטאות הדרקון מגינאה החדשה הרוק שלה רעיל. מסה ביולוגית מפעפעת של תרעלת הנהר המזוהם. אבל בניגוד ללטאות הענק היא לא צריכה לעקוב אחרי טרפה. הוא יבוא אליה.
היא נכנסת למים ומיד מסתחררת בערסול מימיי. ברחמה תכולה של תל אביבי בהיר. שני חיצים קטנים מגיחים אליה במים האפלים ומסתחררים איתה במחול של אהבה. פרוות שתי הלוטרות הקטנות שחורה. התל אביב לא קשור אליהן.

*******************************************************************************************************************

הוא יבוא אליה. התרעלה מתפשטת והכאב נורא. אבל הוא לא יכול לספר לאף אחד. למי הוא יכול לספר שעשה סקס עם לוטרת נהר ולא ידע על זה לפני כן? הכאב, והסוד הנוראי של הכאב יביאו אותו אליה. הוא לא יכול לדבר ולכן הוא חייב רק אותה.
הוא מתקרב כושל אל המים. הכאב השתלם. המים מבריקים ובהם פנים לא יפות אבל אין מושכות מהן. הכלאה בין מינים היא כזו. הוא מתקרב ומתכופף. הרוח עוברת בקנים של סוף. ברק מהיר חותך הצידה, זנב מבריק. היה או לא היה, הוא נופל למים. המים הכהים עוטפים את גופו השוקע באהבה.
היא תעזור לו. יש ללוטרה לב טוב. היא תעזור לו ולא תישא אותו אל הגדה. הוא אבוד וכך היא מקצרת את ייסוריו. היא יודעת שעכשיו הוא חולם עליה. חולם אל תוך מותו חלום מתוק של אהבה. היא נותנת לו לשקוע. גופו משחרר אויר עצור. בגלל זה במגדיר החיות של הלוטרות קוראים לסוג שלו פלצן תל אביבי.

*******************************************************************************************************************

אביהן של הלוטרות השחורות בחיים. היא לקחה אותו אל מועדון הלוטרות שבעיכול הנהר. היא דחפה אותו לצאת לחזר אחרי אחרת. כשהפנה עורף זינקה ונשכה נשיכה אחת בעורפו. כחחחחתתתת. חוליה אחת התרסקה במדויק. גופו בחיים, רק גפיו חסרות תנועה. מתחת להרדוף הוא שוכב, בקצה העשבייה יש קרחת אדמה חומה. כשהיא הולכת לרקוד, משאירה הלוטרה את שתי גורותיה על גופו החם.
עכשיו יש גם אוכל. היא תרכון מעליו ותאכיל את אבי גורותיה בתכולת רחמה, מרק זרע ועסיס פותות מהביל. ובקרקעית הירקון נח מאגר מזון ללוטרותיה הקטנות, חיוך מתפורר עם שפתיו יחד, אל אזוב הקרקעית הרעיל.