מעבר להרי החושך

אני לא יודעת אם זה הבוקר האפרורי, האקוסטיקה של האוהל+אוטו או שזאת אוכלוסיה שונה... ואולי סתם כי הנדגמים מרגישים לבד ולא מתביישים
אבל הרעש שאתם משמיעים כשאתם נחנקים 🤭
כולה דחפתי מטוש לגרון.

מהצד של הדוגמים העסק פה קצת יותר ביזארי. יש פה רק שירותים כימיים. כאלה של פעם... שרואים כל מה שעשו כל הדוגמים (האמיצים) של השבוע האחרון 🤦🏻‍♀️

אז...

איזה צד אתם הייתם רוצים להיות? 

מַה דָּבָר יַגִּיד לִבֵּךְ שֶׁלֹּא הָגַנִי?
מַהוּ אֲבַקֵּשׁ מִיָּד שֶׁלֹּא הוּשְׁטָה?
הַאֶת זֶה הַגִּיל אֲשֶׁר עוֹד לֹא בָּאַנִי?
הַאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁעַל דְּרָכַי פָּשְׁטָה?

לכולם יש פה כל כך הרבה שריטות שמתחילה להרגיש בנח עם שלי 

אני רק אניח את זה כאן

https://www.makorrishon.co.il/news/308449/

#דברים_ששולחים_בווצאפ_של_הדוגמים

🤦🏻‍♀️

הזיות ריח 🤪

הפעם הרחתי תפוחי אדמה שרופים. כאלה שיצאו הרגע מהקומזיץ. אבל בכלל הייתי על מיגון מלא בתוך אולם ספורט 🤷🏻‍♀️

לא יודעת מה זה אומר ששוב הזיות, אבל לפחות זה היה ריח טוב 😋

הבת שלי למדה ללכת מוקדם. יחסית.
היא לא שקלה הרבה והנעליים הראשונות שקנו לה היו במידה 16.
והיא כל הזמן איבדה שיווי משקל ונפלה.
הילדים במעון אהבו אותה. אבל מי שניסה לחבק אותה גרם לה ליפול. גם מי שסתם התקרב. נדמה לי שגם מי שעשה על ידה "פו" 🤦🏻‍♀️
אפילו לתת לה יד בלי שהיא תיפול דרש ריכוז, כדי שהיא לא תאבד שיווי משקל כשהיא מושיטה את היד שלה ומנסה להתקרב.

אני לפעמים (ועכשיו כמובן 🙈) מרגישה ככה, אבל במה שקשור ללב.
כאילו אין לי עור ואם מישהו רק יעשה לי פו, זה ישרוף כל כך. שלא לדבר על מי שינסה לגעת. ואנשים טובים כמובן מנסים ואני נפגעת. לא יודעת אפילו ממה. מחוסר יחס, מעודף יחס, מיחס מסויים... והלוואי וידעתי להגיד ולהגדיר. פשוט נפגעת. ושורף לי כל כך...

אז חוץ מהקור המטורף ששרר היום בשכונות הגבוהות של ירושלים והברד (ונדמה לי שראיתי איזה פתית שלג אחד באוויר. ותודה למדא שהוציאו אותנו בקור 😇 רק אם אפשר עכשיו את המיגון העבה שהיה בקיץ) יש את השיר הזה, והפירושים השונים שלו:

אז מה אתם אומרים? על מי נכתב השיר? 

אני אממממ... 😳

ארשה לעצמי לשקוע בחלום על סלט של תאוריות 😇

לילה טוב

עכשיו רק רוצה שהכאב ייגמר. שייעלם. שאני אקבל איזו הפסקה. שימציאו אקמול לנפש. שיפסיק לכאוב. שאצליח לברוח, לפחות לרגע, מכל מה שכל כך כואב... 

הוא אמר שכדאי לבחור במה שטוב. במה שיעשה טוב. 

בלי לחשוב יותר מדי על אחרים. לבחור קודם במה שיעשה לי טוב. 

ואני לא יודעת איך לאכול את זה. 

אדם בוגר וחכם שעוד מאמין בזה.

באגדה הזאת של הטוב. 

שעוד חושב שזה אפשר, שחלום כזה קיים במציאות. 

והוא גדול, ובאמת לא טיפש. ואני לא יודעת איך להגיד לו שלא. טוב כבר לא יהיה. אני מאמינה בניסים ובאלוהים, אבל לא מאמינה שדבר כזה יכול לקרות. 

וזה איש חכם. ויש לו המון טוב בלב. והביטחון הזה שלו, כאילו יכול להיות טוב גם במציאות, כל כך מלחיץ ומבלבל... 

כבר כמה זמן שאני מנסה להגיד לעצמי מה אני מרגישה. בתקווה שעם המילים ארגיש הגדרה ודרך... 

אני חושבת שמצאתי את הטקסט שמתאר היטב מה זה חורבן. וגם קצת איך החיים שלי מרגישים. 

אני נשואה אבל מופקרת. בעלי לא מגן עלי. אפילו לא חושב שזה התפקיד שלו. והתחושה קצת... 

(הטקסט מתפילת מוסף של יום כיפור)

וְהֵן אָנוּ אַתָּה:

כְּתועִים וְאֵין לְבַקֵּשׁ. כִּשְׁבוּיִים וְאֵין לְשׁובֵב. כִּרְעֵבִים וְאֵין לְהַאֲכִיל. כִּקְנוּיִים וְאֵין לִקְנות:

כִּצְמֵאִים וְאֵין לְהַשְׁקות. כִּפְתָאִים וְאֵין לְלַמֵּד:

כַּעֲיֵפִים וְאֵין לְהָשִׁיב. כִּשְׂנוּאִים וְאֵין לֶאֱהב:

כְּנֶהְדָּפִים וְאֵין לְקָרֵב. כִּמְנֻדִּים וְאֵין לְהַתִּיר:

כִּלְקוּחִים וְאֵין אֲדונִים. כִּכְפוּפִים וְאֵין לִזְקף:

כִּיתומִים וְאֵין לָהֶם אָב. כִּטְמֵאִים וְאֵין לְטַהֵר:

כַּחֲסֵרִים וְאֵין לְמַלּאת. כִּזְנוּחִים וְאֵין לִזְכּר:

כְּהומִים וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה. כְּדַלִּים וְאֵין לְחָנְנָם:

כְּגֵרִים וְאֵין לְקַבֵּל. כִּבְזוּיִים וְאֵין לְכַבֵּד.

כַּאֲבֵלִים וְאֵין לְנַחֵם. כַּאֲנוּסִים וְאֵין מָנוס:

אז במחלוקת בין משרד הבריאות למדא, משרד הבריאות ניצחו ואני בבידוד. 

בגלל מפקד משימה שכל כך רצה שאעבוד שם באותו יום שאפילו הציע טרמפ 🤦🏻‍♀️

אז כמובן שעם מסכות וחלונות פתוחים. אבל למשרד הבריאות זה לא משנה. 

וזהו. מן הסתם אם לא הייתי בבידוד והייתי במצב כזה היו שולחים אותי לאישפוז פסיכיאטרי. אבל אני בבידוד, אז זה נורמלי להישאר בפיג'מה ולא לצאת כמעט מהמיטה, ואף אחד לא ירצה להסתבך עם מבודדים מבחוץ במיון פסיכיאטרי.   

שבת שלום גם לכם 

ולמי שיש חופש (לצאת מהבית) שיהנה ממנו

🌷