דקויות

צריך לתת המון
על מנת לקבל .
לפעמים אתה מנסה
כמו חייל בשעת קרב.
היורה לכל כיוון על מנת ..
לפגוע במטרה.

והמטרה היא בן אדם.
בת חווה יותר נכון.
שאתה צריך ללמוד לפגוע
בחיצים הנכונים.
על מנת להשיג.
את הכיף שאתה מחפש.

אז מי מתרגש מכך..
שינן יריות לכל עבר.
העיקר הוא.
שאת המטרה משיגים בסוף?

תמיד אמרתי לך לבור את המוץ מהתבן
לדעת מה עיקר.
לא להדיר שינה מעינייך
כי בסופו של דבר
הכל נשאר בדיוק כפי שרצינו

אין מה לפחד
אין ממה לחשוש
רק לדעת לתת
ולקחת
כי בסופו של דבר..
למען זה אנו כאן לא?
האחד בשביל השני ולהיפך.

שבוע טוב יפתי

למה את חושבת,
שאת יודעת בשבילי,
למה את חושבת..
שמה שטוב בשבילי.
הוא מה שאת חושבת
שאת רוצה לעשות.
או חושבת ..
שאת רוצה להיות.
המחשבה היא
דרך פתלתלה
שאינך רואה את סופה.
וכל אשר רציתי
שתחשבי
שלעשות לי טוב.
הוא פשוט לעשות.
לעשות שם
את מה שאני רוצה
שתמירי את המחשבה
בעשיה.
מתכון כל כך פשוט.
אבל....
אוהב אותך על כך
שאת חושבת..
שחשוב לך.
שאת חושבת
שחשוב לי.

שבת בבוקר
אני במשרד, לבד.
יפה בחוץ, הלמות פטישים
המכים בבנין הסמוך ההולך ונבנה
חשבתי שתבואי..
אולי את ישנה עדיין
וריחי במחשבותייך
התחושה. הטעם

הנה את מחייכת
יודע..אני שם
עלייך סביבך..
בוחן נוגע לוקח..

מתעורת..
המציאות טופחת על פנייך..
חזרת אליה, אליו, אליכם.

שבת בבוקר..
יכול להיות אחרת?
כמובן שלא...
זה רק חלום.

יש דברים שגם המרחק
לא יכול להם.
יש קשר שהוא חזק מכל.
תכונת אופי המקשרת
בין הצרכים שלנו
ללא כל קשר..
היכן את נמצאת.

לפעמים את שם למטה
לפעמים ממעל
והכל עניין של מילה אחת
זו המקשרת בין הכל
בין הרצון שלי
לרצון שלך..
בין האופי שלי
לבין שלך.

אבל תמיד תדעי
הגענו לשם
לא בכדי..
הגענו כי רצינו.

ושום מרחק אינו קצר
ושום מרחק אינו ארוך
הכל עניין של סינתזה
באורך של שרוך..

זה הקושר אותך.
אלי.

יש דברים שאין להם הסבר.
להתקשר אלייך וללחוץ סנד בדיוק כשאת מתקשרת אלי.
ואני פושט לא יודע ..מי מחוייב בשיחה.
להביט לך בעיניים..ולראות את כל נבכי נשמתך.
לראות את המבוכה העצומה שאת שוהה בה..
ולראות אט אט..כיצד את מתמוססת.

לעשות איתך דברים..
שמעולם לא עשית..
ולקבל ממך את הדברים של..
יד ביד..

לקחת ממך את השליטה
תרתי משמע..
להתבונן בך כשאת קשורה..
ומתנגדת..
זה כמו להבין..
את מלחמת העולם שלך..
המתחוללת בתוכך.

ולסעור ביחד את הסערות האלה.
המלוות כל הזמן בטיימינג מדהים
של ארועים שקורים ללא הרף.
מעגלים שנסגרים..
חיים בבואה מתמדת..
של ארועים ומקרים..

זה רק העיתוי
שהביא אותך לכאן.
בלי כוונה תחילה.
וזה רק התחשות.
שמחברות בין כל..
מה שקורה כאן

וטוב לי.

לו רק יכולתי לממש
רק חלק מכל מה שאני
מדמיין לעצמי.

כי אז.
היית..
מתפוצצת....

אני כאן בטח שאני כאן.
נכנס. קורא כותב מדבר.
אבל לא כאן..
בעצם לא בכלל..

אני במקום אחר
ואני רואה אותך נכנסת.
שומר לך מקום לצידי
שותק לי ומחייך.

יודע שאת רואה.
אולי מתעצבנת..
כן יש ולפעמים אני חש זאת.
גם אני רואה.

קורא אותך.
עונה
כותב.
ויודע.


הנס טרם קרה.
לא שלי..
שלך? גם לא?
והכל כל כך חסר.
כמו קופסת סופגניות
ריקה.

והטעם עוד בפה.
והקלוריות.

ואני כאן ושם
ושם וכאן.
מטייל לי..
פורש רשתי.
וממתין.

רציתי שהיא תדע.
כי היום יומהולדתה.

ובסיטואציה אחרת
היתה פה חגיגה מדהימה
אבל מהסיטואציה נשאר רק צל
זכרון עמום.
עם המון רגש.

אז לכן רק מזל טוב מקרב לב.
לך האחת.

יושבים שנינו בבית הקפה.
מלצרית בלונדה..שיער אסוף
קעקוע צבעוני לאורך צוארה מאחור
את יושבת מולי מחייכת

אני מכיר את הבעת הפנים הזו.
ושואל את השאלה המובנת מאליה.
יש לך עוד קעקועים?
עונה המלצרית כן עוד שניים
כאן וכאן מראה באצבעה על ישבנה הקטנטן
המכוסה בג'ינס נמוך
שחריץ ישבנה מציץ מתוכו.

תראי לה..אני אומר לה ומצביע לעברך
היא מחייכת והולכת לדרכה.
אני יודע שאת רוצה אותה
תסתכלי על הצדודית שלה
טוסיק קטן.
שדיים גדולים.

את מנסה להבין אותה.
את צורת חשיבתה.
אני מנסה להבין אותך..
קבלי אותה כמו שהיא
היא סקסית
היא זמינה.
היא טעימה.

קחי אותה..
ניקח ביחד
היא תמצוץ לך את הפטמות..
כשאני אצליף בישבנך.
היא תכה בך..
כשאהיה איתה..

שתקנאי עד עמקי נשמתך.

ואחר כך..
תציירי באצבעך.
את הקעקוע.

לפעמים אתה נותר ללא מילים
בהרגשה שזהו זה.
ובעצם מה אמרת?
זהו..דו משמעות.
אחת משמחת.
השניה סופית.
ולפעמים נוח להתנדנד
אבל לא אני.

בוחר את הזהו האחד
הנכון לי כרגע.
וזה כואב.