כששפחה מוצאת את האדון שנכון לה היא לא מרגישה שהיא צריכה לשים מסכות כדי שתאהב אותה. היא לא מתחבאת מאחורי מילים יפות או מאה שכבות של איפור ובגדים והיא לא מציגה לך שכל יום זה היום הכי טוב בחיים ושהיא הכי טובה והכי אהובה והכי כוסית והכי מושלמת.., כי .. היא פשוט לא. ויש ימים ותקופות שהכל חרא והיא חסרת ביטחון והכל מתנפץ והרצפה עקומה.. אבל היא יודעת שגם בסערה הכי נוראית אתה תהיה סירת המבטחים שלה, אז היא מדברת ואומרת את מה ששלה כי זה שלך.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה היא לא סתם ״קיימת״. היא חיה, היא בועטת, היא קמה במטרה. היא מתעוררת ומדמיינת אותך, כשהגוף שלה מתעורר אז הוא מבקש רק אותך. היא מפנטזת על כל נגיעה, כל מבט, כל מילה ותזוזה של אצבע ממך והיא מצפה לך כמו לגשם בשנת בצורת. היא יודעת שיש משמעות בשבילה והיא לרצות (ולרצות) רק אותך.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה אז העולם מסביב נרגע. זכרונות עבר של אנשים וחוויות רעות נמחקים לאט, הפוקוס נשמר רק בינך לבינה, היא מרגישה שהיא עולה מדרגות בסולם העוצמה ופתאום דברים של פעם נראים קטנים ולא מתאימים למי שהיא היום והיא סוגרת את הקצוות ומשחררת ממנה ואין תחושה יותר נפלאה מזו.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה אז היא מבינה שכל מה שחוותה וכל מה קרה לה היה נכון ומדויק כדי להוביל אותה בדיוק אליך. כל צלקת וכל דמעה הייתה בשביל להגיע לידיים החמות הנכונות שלך, שיידעו לדייק ולשפר אותה.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה אז היא מחייכת יותר וקורנת כמו שמש כי היא מקרינה את העוצמה של האדון שלה שאתה מחדיר לתוכה. כשהיא מקבלת את היחס העוטף והחונך והמאיר, גם היא משתפת את זה הלאה.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה אז היא מרגישה כמה טבעי זה לשחרר את המושכות של השליטה. וזה לא קל לשפחה שהיתה צריכה להיות תמיד גדולה גם כשהיתה קטנה ושהשליטה וחשיבת יתר אלו כמעט הדברים היחידים שהיא ידעה לעשות בצורה מוצלחת.. אבל עכשיו, מולך, היא יודעת שאפשר לסמוך עליך, והיא בוטחת שכל מילה ודרישה או החלטה מיועדות רק להגנה וטיפוח שלה.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה אז היא יכולה להתמקד באנרגיה הנשית שלה. להתמקד בעונג, במגע של הגוף, בביטחון להסתכל בעיניים, לתת לרגש להציף את כולה. לבכות ולשחרר. להרגיש שהיא רוצה לתת, לטפל, לתמוך, מתוך שפע ולא מתוך רדיפה. מתוך מקום לעשות טוב.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה היא שלמה גם כשיוצאים מאיזור הנוחות, כשבודקים גבולות ומנסים דברים חדשים. היא יודעת ששומעים אותה, שמכילים אותה, שיש לה את המקום לדבר. היא יודעת שהיא מוגנת.. והיא רוצה גם בעצמה להתנסות ולחוות יד ביד איתך.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה אז אין אגו, אין לעקם פרצוף, אין לשקר. היא יודעת שהאדון שמולה הוא עוצמתי ואלוהי, יודעת שהוא קורא אותה כמו ספר פתוח, כל מילה, מצמוץ, צליל. לא מסתירים כי הוא יודע גם בלי להגיד. אין משחקים של מי מנצח כי אנחנו אחד, זה האדון שלך ואת שייכת לו ובשבילו. את פרח והוא כל המים שאת שותה כדי לפרוח.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה היא מרגישה כמו ילדה. חולמת בהקיץ, מציירת לבבות ליד השם, מקשקשת בזנב, צווחת אחרי שיחה בטלפון, חיוכי ג׳וקר כששומעת את הצליל של ההודעות שלו, כותבת אותו על עצמה עם טוש, שולחת מיליון הודעות ודאגות ובקשות ושאלות וצומי צומי כל הזמן.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה היא זקוקה לאישור שלך. היא רוצה להראות לך שגם כשהיא הכי קטנה מולך היא הכי חזקה, רוצה לשתף בכל ההצלחות של החיים ״החיצוניים״, בעבודה, בקשרים, בפידבקים מלקוחות, ביצירות ״אומנות״ הקטנות, היא זקוקה לגאווה שלך כדי להרגיש את השלמות מול עצמה.. כי רק המילה שלך משנה.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה היא צריכה להתמסר ולהיכנע. זה הצורך בבטן שדופק לנו ומתחנן ליחס. היא צריכה את המגע ואת הקשר, היא צריכה שתראה לה כמה היא קטנה, היא צריכה שתראה לה כמה היא חסרת שליטה, שתתגרה בה שאתה יכול לשבור אותה בקליק אחד. היא צריכה את הידיים החונקות על הצוואר, והיא צריכה את ההצלפות ששורפות בבשר, והיא צריכה את הסטירות שגורמות לה לבכות. היא צריכה להרגיש אפסית ושלולית מצחיקה של דמעות ונזלת ומיץ נוזלים מייררת. היא צריכה את ההפסקה הזו בראש שהמוח נכבה ושאתה מפעיל אותה בחוט. היא צריכה להרגיש שהיא על הסף של התפוצצות. היא צריכה להרגיש שהיא נשברת כדי שתוכל לאסוף את החלקים ולהדביק מחדש חלק חלק עם דבק מזהב. היא צריכה את זה כדי להרגיש יפה אפילו יותר מלפני כמה דקות.
כששפחה מוצאת את האדון הנכון לה היא אוהבת פשוט. היא אוהבת בלי מלחמות, היא אוהבת בלי גבולות, היא אוהבת בלי מחסומים. היא אוהבת כי פשוט הלב כל-כך גדול והוא רק רוצה להכיל אותך. היא אוהבת ודואגת ונובחת כשצריכה, אבל אין דרמות ואין עצבים , זה פשוט פשוט, כמו שאהבה של שפחה לאדון צריכה להיות.
