ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Adventure

לפני שבוע. 29 במרץ 2020, 22:50

בא לי להיות חצופה ולכתוב עוד פוסט היום. כי מה אכפת לי, אלו רק מילים. 

תמיד אמרתי שהצבע שאני הכי אוהבת זה ירוק,כי זה הצבע של הטבע, ואני נראית תמיד יפה יותר עם בגדים ירוקים. בעבודה הקודמת החלטתי שזה שקוף, כי אין דבר יותר יפה משקיפות, ובתוך השקוף יש את כל הצבעים, אז זה בעצם לנצח את המערכת.

יש עליי תחתונים לבנים, והטוסיק שלי מתחנן לאיזה פס או שניים סגולים מסביב כדי לעשות קצת קונטרסט. למה עם תחתונים לבנים יש הרגשה כזו טהורה, קיבינימט. בא לי לשכב לידך על המיטה עם המחשב על איזו סדרה ולנשק לך את הרגליים. כן, איכס, אני יודעת. בעצמי מזועזעת מעצם המחשבה ש*אני* רוצה את זה. כאילו, בואו, כפות רגליים זה הדבר הכי מזעזע שיש. כנראה אני עד כדי כך כנועה אם זה ככה. האמת שלא אכפת לי גם שכל הפרק אני אהיה עם הזין שלך בפה או אלקק מהביצים עד למעלה והיד שלי בתוך התחתונים תגרה אותי עד שהעיניים שלי יתגלגלו לאחור. ולא אכפת לי גם להירדם ושתחדור אליי חזק בלי הכנה, ושאצעק ואחנק מהכאב, עד שהגוף שלי ייזכר של מי הוא ויתחיל לעבוד.. ואז שכל היום למחרת יכאב לי בפנים כשאני אעשה פיפי ואחייך ואזכר בך.
והאמת, שלא בא לי רק דברים של חמודים. בא לי סטירות שאני אעוף לרצפה, ובא לי את הפלאג הגדול במכה, ובא לי שלא אוכל לזוז, מצד שני בא לי להיאבק, ובא לי שתשתין עליי ובא לי שתשפיל אותי ובא לי שלא אוכל לנשום, ובא לי להישרט מהאדמה, ולהזדיין בשירותים, ובא לי להגיד לא לא לא! ואז כן כן כן, ובא לי לסמוך עליך שגם עם כיסוי עיניים אוזניים ואף ופה ושהכל קשור וסגור ונעול ולשימוש שלך, שאתה תעשה בי מה שאתה רוצה, ולהרגיש שלווה. רוצה להרגיש כלום, מרוחה על הרצפה, משומשת, משחק, חור, צעצוע, כלי. להפוך את כל הכאילו תמימה שלי לזונה עם אש בעיניים. אני צובטת את הפטמות שלי, מרגישה את המקל הקטן בפנים.. הכוס שלי עולה באש. אולי לשים עליו קצת קרח?

לפני שבוע. 29 במרץ 2020, 14:04

שוב מול המראה היום בבוקר.. לא ישנתי אפילו דקה. שחור משחור מתחת לעיניים ואני פותחת את המזרן ועושה שלושים דקות מדיטציה. אבל לא באמת, כי הראש חושב וחושב וחושב ואני לא באמת מתנתקת. אני ממשיכה להעמיד פנים, יושבת ושותקת.
אני קוראת את הפרופיל של מזל בתולה ותוהה אם כולנו פשוט רובוטים מתוכנתים מראש, כי כל מה שכתוב שם זו אני. והינה, בדיוק כמו שכתוב שם, אני יושבת ולא מעריכה את עצמי מספיק, מנתחת את כל מה שהיה, מבקרת את עצמי, חושבת מה הייתי צריכה לעשות טוב יותר, למה זה מה שקורה עכשיו. אבל מה שקורה קורה, הכל הבל הבלים, נכון?

אני אוהבת את השיער שלי. כיף לתפוס אותו.
אני אוהבת את העיניים שלי, כשהן לא בוכות, אומרים שהן טובות.
אני אוהבת את הריסים הארוכות שלי, כי כל הבנות תמיד מקנאות.
אני אוהבת את הפה שלי, שעם האדם הנכון הן מנשקות לא רע בכלל. והשפתיים שאני מכרסמת כל היום נותנות בסך הכל עבודה דיי טובה.
אני אוהבת את הידיים שלי, כי הן עוזרות לי בהכל, למרות המדלדל. ואת אצבעות הקבב האלו שמצליחות לעמוד בקצב הכתיבה עם המחשבה של הראש.
אני אוהבת את החזה שלי, עם כמה שהוא עושה לי צרות והחזיות הפאקינג יקרות. אני אוהבת אותו עכשיו אקסטרה בגלל הפירסינג. אני אוהבת את הקפיצה של הגבות כשאני אומרת את המידה. אני אוהבת איך שהוא נראה קשור בחבל.
אני מחבבת את הבטן שלי. זו עוד בעבודה.
אני אוהבת את הירכיים שלי, שהן ענקיות כמו כל החלומות שלי. שכשקר רק צריך לשים את הידיים מתחתיהן או ביניהן ואני מתחממת בשנייה.
אני אוהבת את התחת שלי. כי הוא לא גדול ולא קטן והוא עושה רעש טוב עם החגורה ומשאיר סימנים רעבים גם אחרי.(הלוואי שמישהו יעצור ויגיד שיש לי תחת גדול. תחת גדול זה החיים!!!!!) 
אני אוהבת את הכוס שלי. מאד. כי הוא לא משקר. ועובד שעות נוספות תמיד.
אני אוהבת את הרגליים שלי, שהן הכי חזקות ומחזיקות אותי תמיד.
ואני אוהבת את הקול שלי כשאני חרמנית. ואת הגניחות שיוצאות לי אוטומטית. האנקות והבירחושים שבורחים לי. ואת הדילמה התמידית אם לנשוך את השפה או לשחרר אותי.
ואני אוהבת שאני מכילה. פיזית. נפשית. שאפשר לדבר איתי. שאפשר לפרוק בי. ואני אשתדל לעזור תמיד, גם כשאין לי איך.
ואני אוהבת שאני רוצה ללמוד דברים שמעניינים אותי.
אני אוהבת כשאני פוחדת כי זה אומר שיש לי מה להפסיד.
אני אוהבת שהלכתי למשטרה ולא שתקתי.
אני אוהבת שאני בונה את עצמי לאט-לאט אבל יציב.
אני אוהבת שאני ביישנית כי זה נותן לי להעריך מילים יותר.
אני אוהבת שאני תמימה כי זה גורם לי לראות רק טוב במישהו אחר.
אני אוהבת שאני בוכה מכל שטות, כי זה אומר שאני נותנת לעצמי להרגיש.
אני אוהבת שלא היו לי הורים טובים כי אני אדע להיות האמא שלא הייתה לי.
אני אוהבת שאני אוהבת לצלם כי כך אוכל לתעד רגעים שעוד עשר שנים כבר אשכח.
אני אוהבת שאני יכולה לאכול לזניה וקינוח גם במידה 42 (42-44).
אני אוהבת שאני טובה. שאף פעם לא עשיתי רע בכוונה.
אני אוהבת שאני עדינה אבל יכולה לעשות קולות של חיה.
אני אוהבת שאני אוהבת לקבל מכות עם חגורה ולקבל זין בתחת ועדיין להתחבק כפיות אחר כך.
אני אוהבת שאני נקשרת בלב, כי אם לא.. מה היה הטעם?
אני אוהבת ללמוד את עצמי יותר.

תושמד;

http://www.up2me.co.il/imgs/22911558.jpeg

לפני שבוע. 28 במרץ 2020, 21:50

אז יצאה שבת. ושלחו לי בילי אייליש ב8D לשמוע באוזניות. וזה קצת מוזר שאהבתי כי בילי תמיד מזכירה לי דברים שלא צריך. בכל מקרה, שמעתי ונהנתי. אז כיביתי את כל האורות בבית, הוצאתי את מה שנשאר מהבלו נאן ושפכתי לכוס עם ציור של ספיידרמן ושתתי ושתיתי. יש  אור חלש כחול של ''תופסן היתושים'', ובילי בלופים באזניים.אני עוצמת עיניים ומרימה יד ואז השניה מלטפת את הראשונה, מזיזה את מותניים מצד לצד.אין לי חזייה אז גם החזה קופץ, ומידי פעם אני גם מסכימה לטוסיק לזוז. 

ואני אפילו לא יודעת לרקוד.  :-)

אבל היה כיף. 

לפני שבוע. 26 במרץ 2020, 20:20

בשיחת ועידה מהעבודה של שמונה בערב.. שישה אנשים בשיחה, לא כולל אותי. האחראית שלי, הסמנכ''ל, הלקוח, ועוד כמה עדי שמיעה והא ודא.

אני עונה על השאלות של התפקיד שלי, הפערים שהם מצאו בטבלאות. מסבירה, בנועם, שהטעויות הם שלהם ולא במס''ד הנתונים שלי, ועל הדרך אומרת שאם הם לא רוצים שייעלו שאלות במס הכנסה, כדי שיתקנו אותן בהקדם. 

אני שוכבת ומלטפת את הלסת והצוואר, היד קצת כאילו חונקת והראש שלי כבר לא בשיחה. 

אני מתהפכת על הבטן, ואז נעמדת על ארבע, פנים על המיטה. אוזן אחת מקשיבה לשיחה, יד אחרת עוברת מתחת למכנס. אני מדמיינת שאתה מזיין אותי ואני נושכת את השפה חזק כדי שלא ישמעו אותי. אני מגרגרת קצת ומחניקה את עצמי. אני ממלמלת ''כן..'' חלש ואני מקווה שלא שמו לב השיחה. למה זה מרגיש כל-כך טוב? 

אני מתעללת בעצמי בראש מדמיינת שאתה דופק אותי חזק כל-כך שאני עפה על המיטה, מדמיינת את החורים שלי עולים באש, מתגרה בי להוציא קול מהפה, אבל אסור. ילדה רעה. 

אני שומעת ששואלים אותי משהו ואני צריכה להסדיר לשניה את הנשימה לפני שאני עונה. שומעים בקול שלי מה שאני עושה? אולי הקול שלי רועד מידי או חורק מידי או מתנשף מידי והם יודעים? האצבעות שלי רטובות מעל הנקודה ואני נוגעת ואז מלקקת, איזו זונה עלובה. 

לפני שבועיים. 25 במרץ 2020, 17:37

אולי כשנחזור לשגרה מהקורונה אסתובב עם שמלת הקטיפה השחורה בעבודה או בסופר או בטיול ליד הים.

מתחתיה אלבש את בגד הגוף הסגול, אליו מחוברות הירכיות והפלאג, כמובן.

זה מרגיש אחרת כשאתה נראה תמים מבחוץ ומלוכלך מבפנים.

שמצד אחד בא לך לשיר ל"אבא שלי יש סולם.." ובאותה נשימה לפתוח את הפה גדול ולשון בחוץ.

לקבל זין חזק בשירותים בעבודה ואז לחזור לשולחן סמוקה ולהתנהג כאילו כלום לא קרה.

סימנים סגולים על הישבן מתחת לפיג'מה של מיני מאוס.

 

 

יש לי כאב גב של החיים ולא מצליחה למרוח וולטרן כמו שצריך..........זה אומר שהזדקנתי??.....???..?????.....??????..............??? אבל אני רק בת רבעלמאה-עשרה!!!!!!!!

לפני שבועיים. 23 במרץ 2020, 20:58

חוזרת מהליכה של שעה

ו200 כפיפות בטן

ו100 סקווטים

ועוד כל מיני שיט שיגרמו לרגליים שלי לרעוד מחר כל היום.

אני בישיבה מזרחית על המזרן ומחבקת את עצמי. אני ועצמי מסתכלות אחת על השניה במראה הגדולה, ואני לוחשת לה שהכל יהיה בסדר. שכולם בסוף עוזבים, אבל יהיה בסדר.

אנחנו בכלל שלוש; אני, עצמי ואנוכי. ושלוש זה כבר קבוצה. קבוצה זה כוח.

מה אם אני לא רוצה עדיין להיות אישה

מה אם אני לא רוצה לעשות החלטות של גדולים

מה אם אני רוצה לשיר "אדון שוקו" כשאני מטיילת ברחוב

וללבוש פיג'מות מוגכחות

ולשתות שוקו חם ולראות סרטים של ילדים.

לראות מה שיש בפנים..  לתת לי להשתחרר..

מה אם לא בא לי שום דבר בכלל.

להיות בכלוב הקטן של המיטה שלי ולשמש כבובה של מישהו אחר. 

המזגן על קור הפיטמות שלי עוד רגע נושרות.

 

מתקופה אחרת, לפני קצת זמן, כשעוד הייתי אופטימית;

עכשיו אני רק הצל שלה. 

נמחק. מפגרת.

לפני שבועיים. 22 במרץ 2020, 12:56

להתעורר עטופה בשמיכות חמות כמו גולם קטן.

מחובקת בבובה שתמיד מצליחה לספוג אותי ואת הדמעות שלי.. ואיכשהו שורדת.

התלתלים מדגדגים לי את האף.

הציפורים בחוץ מצייצות.

להתנשף על מזרן אחרי תרגול פילאטיס (לגמרי פיל בחנות חרסינה)

להכין שוקו חם ולפתור ''שחור ופתור''. 

למה שום דבר לא מספיק? למה אני לא מספיקה?למה  אני מלקה את עצמי?

אולי מתישהו לפניי השינה, אעמוד מול המראה ואלטף את כולי ואגיד לעצמי שאני ''משוחררת, משוחררת, משוחררת'' ואז זה ייגמר.

עד אז.. השעון מתקתק והמלאכה מרובה ואני שוב נבלעת בין ההמון. 

לפני 3 שבועות. 19 במרץ 2020, 16:51

חשבתי שלהתקלח במים רותחים זה ריקוד עם השטן.

רותחים כל-כך שהעור אדום ומתחנן שאפסיק, אבל אני מתמסרת לחום ולכאב, גם כשהעור שלי עוד רגע נתלש לי מהגוף ובורח.

מקלחת רותחת כזו שהגוף עולה באש.

שהוא חם גם דקות רבות אחריי שמסיימים.

חשבתי שאני מכינה את עצמי טוב לגיהנום, שהשטן מוחא כפיים..

עד ש.... התקלחתי במים קפואים. עכשיו גיליתי איפה השטן באמת מתחבא.

 

דרוש: מישהו עם מגבת גדולה לשפשף ולחבק אותי עד שאתחמם.

לפני 3 שבועות. 15 במרץ 2020, 3:13

לפעמים אני מרגישה יד על הגרון וכל פעם אצבע נוספת מתהדקת סביבי ואני רוצה לעצום עיניים ולתת ליד להחליט לי מתי אני נושמת ומתי לא מגיע לי.
תאמין לי, אני יודעת שביטחון מוכר. אם הייתי יכולה, הייתי מרימה את הסנטר גבוה ובוהה לך בעיניים ואולי אפילו מרימה גבה ואומרת: "לרדת על ארבע? Make me" והייתי נלחמת עם הידיים והשיניים עד שהיית משפד אותי עם הזין שלך ואז הייתי מתחננת לאלוהים שזה לא יפסיק. אבל בא לי להתלפף סביב הרגליים שלך ולשאוב אותך בפה שלי. מלמטה למעלה, אקסטרה נשיקות לביצים. פנים מלוכלכות מאיפור מרוח, רוק וזרע. וזו רק המנה הראשונה, אחר כך מפרקים את התחת. 
הייתי עם שולטים שהשאירו לי סגולים למשך שבועות, שלא יכלתי לשבת יום שלם מרוב סקס, היו כאלו ששברו לי את הרסיסים של הלב, ששיחקו בי, שגרמו לי לעשות דברים שלא רציתי.. אבל הסדיסטית הכי גדולה שאני מכירה, זו אני לעצמי.

 

נ.ב.
רציתי להתחיל מעין נוהל כזה שכל פעם שאני מתעוררת בגללך לצחוק. להפוך את זה לפחות מפחיד. להקטין את זה. כמו.. לדמיין את כולם בתחתונים, אבל הפוך. אבל אז גם הצחוק הופך לבכי ואז אני נזכרת בלילה ההוא שראינו משחקי הכס והרגשתי כל-כך שלווה ומלאה ואני שוב הופכת לגוש עלוב, כתם קטן על הקיר ומעורר רחמים. אני מתחננת שיכאב לי בשביל שהמוח יתעסק במשהו אחר, אז אני שורטת את עצמי שוב ושוב ושוב עד שכואב לי ויורד לי דם. אמרת שידעת שזה היה יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי.
הכל היה אמיתי. פשוט עשיתי טעות.

לפני 4 שבועות. 11 במרץ 2020, 23:44

אולי מתישהו אני אמות כשיתנו לי מכה חזקה בחזה והלב מקרח הזה ישבר.

מה עשית לי?

מה עשיתי לי?

אני שונאת כל חלק 

וחלק

וחלק וחלק

וחלק

ממה שנשאר . 

אפילו נתן זך לא מצליח להציל אותי הלילה. 

הלוואי שייגרמו לי המחשבות והזכרונות. 

הלוואי שאשכח הכל.