כשאני חושבת על זה, זו קצת התעללות לחיות את החיים שאני חיה כי כשיצרתי אותם לא היה לי מושג לאן אני מתגלגלת.
לא בדיוק ידעתי מה שלך ומה שלי ועכשיו כשאני יודעת אני מבינה שאני רק ממשיכה את הדרך שעשית והידיעה הזאת לפעמים מטלטלת לפעמים נעימה, תלוי במצב הנפשי שלי (שגם ככה מוטל בספק)
כל הטרקטורים האלה עם הצינורות ההידראולים והשמן והגריז, (שיט זה כזה סקסי לדמיין את הידיים שלך בתוך החרא הזה) הטפ"שים שעשית ואני רואה בכל שבוע, האפרסקים והנקטרינות, לחיות את החיבור אל הטבע ולכל מה שאהבת.
מה לי ולזה? הרי לא היה לי קשר לכל הדברים האלה, זה פשוט משך אותי לכאן מעצמו. דווקא לכאן, דווקא ככה.
הגעתי ממקום לא קשור לחלוטין לנקודה הספציפית הזאת בארץ, לנקודה הספציפית הזאת בעבודה שלי, אני עושה את זה כבר 25 שנים ואני טובה בזה.
אני מאד !!! טובה בזה.
בכל יום מהרגע שאני מתעוררת אתה ממחיש לי את אהבת הארץ
מספר לי מה אתה אהבת לעשות,
מראה לי את הקסם והיופי בתהליכים, בצמיחה ובקמילה
מדבר איתי דרך האדמה.
נפגשים אצלי בכל יום.
בשבוע הבא ניפגש אצלך...
