בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני שנתיים. 15 במאי 2022 בשעה 14:18

אני כלכך אוהב את הקיץ, ואוהב במיוחד כשהיא, מלכתי (אני כבר נמצא במקום שאני לא מרגיש מטופש לקרוא לה "מלכתי" למרות שהיא לא ממש מתחברת למילה. לפחות היא מוצאת את זה משעשע כשאני מוסיף את המילה "גברתי" כשאני עונה לה)  מגיעה עם סנדלי עקב. כאלו שהבהונות שלה חשופות לגמרי. אוהב לראות איך הזרע שלי זורם לה בין האצבעות ואוהב יותר לרדת וללקק אותם.

היום, בדיוק שהכנסתי בוהן נאה ושמנמנה לפה (רק לוודא שאכן ניקתי הכל) מישהו נתן דפיקה בדלת משרדה ומיד ניסה להיכנס. מזל הדלת הייתה נעולה... אך זה הקפיץ את שנינו, אני חבטתי את הראש בשולחן והיא הוסיפה ונתנה לי ברכיה לפרצוף. לא בטוח מה הפולש המסתורי שלנו חשב על הרעש, אך בעוד אני מנסה להדחיק צעקה היא הצליחה לשמור על קולה ולשלוח אותו לדרכו.

אחרי זה בא צחוק של הקלה, לצערי זה גם די הרס את הרגע כך שהיא פנתה לנקות את הנעל עם מטלית.

 

 

פעם, כשהייתי גומר לה על הרגל זה הרגיז אותה, לשמחתי הצלחתי לתעל את הכעס לעונש. היא הייתה מעמידה אותי נשען על שולחנה ומצליפה בי עם החגורה עד שהיה לי ממש לא נעים לשבת הרבה זמן בישיבות.

לא בטוח מה אני אוהב יותר, עכשיו שהיא נהנית לתת לי ללקק לה את הבהונות, או כשהיא הייתה מענישה אותי. היא אומנם מעולם לא ממש התחברה לעונשים גופניים, אך אין ספק שהיה בזה משהו מאוד מהנה מבחינתי.

אני צריך לחשוב על דרכים חדשות לעורר בה את היצר להעניש. יש לכם רעיונות?

 

 

לפני שנתיים. 9 במאי 2022 בשעה 11:11

היום שוב נפגשנו במשרדה, כרגיל אני על הרצפה וראשי בין יריכה. אך משהו לא זרום נכון, היא קיפצצה והייתה חסרת סבלנות, אז הרמתי מבט בשאלה עם הכל בסדר? לבסוף אמרה שהיא לא בעניין כרגע כי היא צריכה לשירותים. 

השבתי שזה בהחלט מובן, פיסקתי את רגליה עוד קצת, פתחתי את פי וחיכיתי...

לקח לה לפחות חצי דקה להבין מה לעזעזל אני עושה. היא הסמיקה כמו שלא ראיתי אותה מסמיקה מעולם, אמרה שהיא לא יכולה, שלא נעים לה, ש...

ואני? רק נצמדתי יותר וחיכיתי. דקה כמו נצח עברה עד שהרגשתי את הזרם החם והמלול משפריץ לתוך גרוני. בקושי הצלחתי גם לבלוע וגם לא להשפריץ לכל עבר. בסוף גם ליקקתי וניקיתי, גם את מה שטפטף על רגלה.

 

נראה לי שמצאנו משהו חדש ומעניין לעשות, נראה לאן זה יתפתח...

לפני שנתיים. 11 באפריל 2022 בשעה 8:28

אז היא קנתה לי את המקסימות הללו

 

לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 12:26

לא יודע למה זה אך יש משהו בכאב שמשחרר את הנפש, נותן לברוח לעולם אחר, לצוף בין עננים רחוקים (ומכאן השם שלי למי שתהה) רחוק מהאדמה, מחיי היום יום, האכזבות, המבוכה, הבלגן ושאר צרות החיים הגשמיים.

יש ימים שאני קם בבוקר ואם הייתי מוצא את עצמי קשור למיטה וחגורה המונפת אל על יורדת בשריקה על ישבני, אני יודע שהיה לי יום הרבה יותר טוב.

 

באופן מעניין אני לא מזוכיסט. כלומר, אני מכיר אנשים שכאב מחווט אצל בראש ישירות להנאה, כאלו שכל מכה באמת גורמת לאורגזמה. 

כשכואב לי אני בהחלט צועק, מתפתל ומנסה לברוח ממנו, 

ועדיין הוא משחרר אצלי משהו שנמצא מעבר לכאב, לגוף ולמחשבה...

לפני שנתיים. 6 במרץ 2022 בשעה 13:17

אני חושב שהגיע הזמן להפסיק לכנות אותה "בהתהוות".

כבר בפעם האחרונה שכתבתי עליה היה ברור שאנחנו בכיוון הנכון. לאחרונה היא נהנתה לקחת את התפקיד הקשוח והמתעלל מבלי שיהיה תריגר לפני. 

היום, בזמן שאני עומד על ברכי וראשי תחוב עמוק בין יריכה,  לפתע אני חש משיכה חזקה בשערותי, אני מרים מבט שואל למעלה רק כדי למצוא את פניה סנטימטרים מפני. 

"אתה הולך לגמור לי על הנעלים" שאלה,

ממש לא, עניתי במבט הכי תמים שהצלחתי לגייס.

"תן לי לוודא" אמרה והניחה את נעלה על עברי הזקור ולחצה. בלי שליטה ניתרתי עם דמעות בעיניים, אך היא המשיכה להחזיק בחוזקה בשער ראשי.

"תמשיך" פקדה...

לא זוכר הרבה אחרי זה, לא בטוח עד כמה טוב הצלחתי לענג אותה, ללא ספק יצאתי משם עם זין כואב ומאוד לא מסופק.

לפני שנתיים. 1 בפברואר 2022 בשעה 9:14

אז יש לי את הפטיש להתלבש בבגדי נשים. אני תמיד שמח למצוא גברים, נשים וזוגות שמתחברים לזה.

לא מזמן נפגשתי עם בחור אחד, הגעתי עם תחתוני תחרה חמודים ופלאג אנאלי. זה לא היה מתוכנן, אך הוא כלכך התלהב מהעניין שהצעתי ללבוש עוד כמה דברים שהיו לי במקרה בתיק. אז לבשתי את הגרביונים השחורים עם החור בישבן, נעלי העקב האדומות שלי שאפשר פשוט למות עליהן ושמלה קטנה ושחורה. 

העניינים התחממו ותוך כדי הוא פתאום התחיל לקרוא לי יעל ואז התחיל ממש להתפרע... סתירות, חניקות ומכות. 

בסוף ביקש סליחה ואמר שכך תמיד חלם לזיין את אשתו (יעל) אבל לא היה לו את האומץ. 

אז קבענו שבפעם הבא ניפגש כולנו, הוא, אני ואישתו ונראה לאן זה יוביל אותנו. באמת שקשה לי להמתין לפגישה הזו...

לפני שנתיים. 5 בינואר 2022 בשעה 11:41

נפגשנו בבית קפה, יותר שיחת הכרות מאשר באמת פגישה.

היא הגיעה ישר מהעבודה. שימלה באורך הברך, מצד אחד שמרנית למדי אך מהצד השני לא נותנת לאפאחד לשכוח עד כמה היא נשית ומושכת. גרביונים בגוון עור ונעלי עקב, כאלו שרואים בהן את הקשת של כף הרגל, בדיוק מה שאני אוהב.

שתינו קפה, נישנשנו דבר מה, דברנו. היו שם מבטים ומדי פעם גם ריפרוף של מגע. בכנות, קשה לי לזכור על מה דיברנו, כל פעם שהרגלים שלה נכנסו לקו הראיה שלי איבדתי את קו המחשבה. באמת לא מבין איך אנשים אצלה במשרד מצליחים לעבוד כשהיא בסביבה...

אחרי דקות ארוכות של שיחה, שאני לא זוכר ממה כמעט דבר, היא הפילה את המזלג שלה לרצפה והגניבה חיוך לכיווני. לא הייתי צריך יותר מזה כדי לרדת אל מתחת השולחן וללטף לה את כף הרגל. כשהתרוממתי חזרה, רגשתי יד המונעת ממני להתרומם, כך שבחוסר ברירה המשכתי ללטף ולנשק את כף רגלה. 

כשחזרתי למושבי, מצאתי אותה יושבת קרוב מאוד אלי, עוד לפני שהספקתי לסדר את נשימתי כף ידה הונחה על התפיחה הרצינית במכנסי. החיוך שלה באותו רגע היה מהחיוכים שיכולים להמיס קרח.

שאלה "נחמד לך?", אני רק הינהנתי

"רוצה עוד?", שוב הינהון

כף ידה ליטפה לי את הירך, היא אמרה "אתה יכול לאונן עכשיו אם אתה רוצה", הגנבתי מבטים לצדדים כשלפתע הרגשית ציפורניים ננעצות בירכי, והיא אמרה "עכשיו...".

המשכנו כך כמה דקות כשהיא אמרה "תגמור", ניסיתי להתנגד, לומר שיש כאן אנשים, שזה לא מתאים. אך בכנות אומר שבאותו רגע, גם אם הייתה אומרת לי להתפשט באמצע בית הקפה, סביר להניח שזה בדיוק מה שהייתי עושה...

יצאנו משם כאשר על מכנסי מכתנוסס כתם שקשה לפספס... אחרי אחרי חיבוק ועוד נשיקה על הליכה, היא הסתובבה והלכה לדרכה. אני משכתי את חולצתי נמוך ככול האפשר מתוך תקווה שאפאחד לא יישם לב...

 

 

לפני שנתיים. 23 בדצמבר 2021 בשעה 8:57

יש משהו מאוד משחרר בלהיות מאוד מוגבל.

 

הידיים קשורות לראש המיטה, הרגלים מקופלות וקשורות, הפה חסום והעיניים מכוסות. ואתה פשוט מוותר...

 

מוותר על הכל, האגו שלך, הרצון והצרכים, הסיפוק והנאה, בעיקר מוותר על הצורך להחליט...

זה הזמן בו הנפש יכולה לצאת לחופשי. לנדוד לכל אותם מקומות שצרכי היום יום, המחשבות והרצונות שלך מגבילים אותה. זה הזמן להיות משוחרר באמת...

 

לפני שנתיים. 19 בדצמבר 2021 בשעה 12:15

אז יש לי את הזיזה מהעבודה, אנחנו נהנים להיפגש פעם פעמים בשבוע, אני מטפח אותה כמלכה ושנינו נהנים מזה מאוד.

ואז הגיע החורף...

אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את החורף. קר, גשם, להתפנק מתחת לשיחה עבה. אבל לפגישה זריזה זה ממש לא נוח. בקיץ כל שהיה צריך שהיא תרים את שמלתה ואני ארד על ברכי, חורף זו כבר אופרציה אחרת...

בסופו של דבר מצאנו את הדרך. היא עושה עלי פייססיטינג ונראה לי שנהנית מזה אפילו יותר. אך אני...? כלכך אהבתי לשחק לה עם כפות הרגלים (המושלמות) שלה, כך שאני קצת פחות. אך כשהיא גומרת וכל המיץ ממנה נשפך לי על הפנים עדיין אין מאושר ממני.

 

 

עכשיו אני רק צריך לשכנע אותה כי סטרפאון זה כיף ושהיא בכלל לא צריכה להוריד את המכנסיים בשביל זה...

נעדכן איך זה ילך.

לפני 3 שנים. 27 באוקטובר 2021 בשעה 11:59

אז עשיתי משהוא שהיא לא אוהבת אך הפעם בקשתי ממנה לחשוב על עונש יצירתי אחר מההצלפות הרגילות .

עדיין קשה לה לחשוב בכיוון של "אני המלכה" אז היא שאלה מה אתה רוצה. מאחר ואני מנסה לחנך אותה להיות מלכה אמיתית, עניתי שכל רעיון שיכול להשפיל אותי יתקבל בשמחה ושלחתי אותה לעיין קצת באתר הזה. היא די התעצבנה, גם כי כבר מראש הייתי ילד רע וגם כי תשובתי קצת תיסכלה אותה וזרקה אותי ממשרדה. 

שעתיים אחרי זה, קראה לי למשרד. נכנסתי, נעלתי את הדלת ונעמדתי תוהה מה יקרה עכשיו. היא ביקשה שאפשוט את המכנסיים והתחתונים, נעמדה מולי והורידה את התחתונים שלה. תחתוני תחרה עדינים, מהסוג שלא מסתיר הרבה. מסרה לי אותם וציוותה עלי ללבוש אותם. לבשתי את התחתונים ואז את המכנסיים, זה היה ממש לא נוח עם הזקפה שהייתה לי. היא התקרבה ותחבה את ידה לתוך מכנסי,  בשלב הזה עבר בי רעד נעים של צפיה, אך היא רק משכה את התחתונים עד שהציצו מעל המכנס וזרקה אותי מהמשרד.

לאורך היום, כל פעם שנפגשנו באיזו פינה של המפעל היא דאגה שהתחתון יציץ לו מעל קו המכנסיים שלי.

זה היה מאוד מגרה וממש לא נעים כשניסיתי לשבת בישיבות ולהתפלל שאף אחד לא ישים לב מה מציץ לי מהמכנסים. 

שיא היום היה, לפחות מבחינתי, שהלכתי הביתה עדיין לובש את התחתונים שלה...