צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומנו של מתלבט

חיי אישם בדרום הרחוק, רחוק רחוק מהעולם ה"אמיתי" כלומר מדינת ת"א וסביבתה. לכן אני רואה את עצמי כחובב במצור, כמפלצת כלואה, כרעב במדבר האין סופי...
לפני 6 חודשים. 20 באפר׳ 2021, 9:12

נפגשנו בבית קפה, קצת להכיר לפני שעוברים לחלק האומנותי של הערב...

 

אולי הייתי צעיר יותר או חסר ניסיון, אך בדיעבד כבר שיחת הטלפון הראשונה משהו היה צריך להדליק לי נורה. היא זו שדיברה איתי, כמעט ולא הזכירה את בעלה, שזה כבר מוזר בשיחות עם מי שמעוניין במפגש קוקאולד. אך באמת הם היו מהפעמים הראשונות שפגשתי כך עם זוג ולא ראיתי בזה שום דבר מוזר בזמנו.

 

זה היה ערב חמים, היא שתתה קולה בכוס גבוהה ואני קפה. היא הייתה מרשימה, מהנשים שכולם יודעים כשהיא נכנסת לחדר, אלגנטית שמשדרת שהיא יודעת לאן היא הולכת וברור לה שהכל יהיה בדיוק כפי שהיא רוצה.

 

לקרת סוף השיחה הכניסה ידה לתיק, ושלפה את הדבר... זה היה קטן למדי, אוסף של חוטי פלדה ובאמת שלקח לי כמה שניות טובות להבין מה זה. שאלה "אכפת לך?". נחנקתי משלוק הקפה שעמד לי בפה, ללא ספק גם האדמתי קשות ללא יכולת לענות, רק הנהנתי.

בדרך לשירותים הבנתי שיש לי בעיה... חזרתי לשולחן ולקחתי את שאריות קוביות הקרח מכוס הקולה. לאחר כמה דקות חזרתי והתישבתי לצידה, כל כולי התרגשות ועיקצוצים. תחת השולחן שלחה ידה ובדקה, הן היו שתי הדקות הארוכות בחיי.

 

המשך הערב היה מערבולת של גוף פוגש גוף, של ליטופים נשיקות וכאב... לבסוף כשהיא נתנה לי להוריד את הכלובון זה היה מהאורגזמות הטובות שהיו לי בחיי.

לפני שנתיים. 24 במאי 2019, 14:20

אני אוהב להסתכל על העולם בראיה מדעית וביקורתית.

 

אני בהחלט יכול להבין, מנקודת מבט אבולוציונית, למה מושך אותי חזה נאה או ישבן עגלגל בבחורה.

אם אני מותח קצת את ההגדרה, אז גם נעלי עקב ולבוש חצי חושף חצי מסתיר מסתדרים.

אך למה, בשם דרווין, מושך ומגרה אותי להיות קשור או לקבל (וגם לתת) הצלפות בישבן???

 

לפני שנתיים. 15 במאי 2019, 15:06

זה תמיד מפתיע אותי מי "עושה לי את זה".

למרות שאני נהנה מסקס, במיוחד סקס קינקי ואגרסיבי, עם שני המינים. משיכה מינית בסיסית יש לי רק לנשים. 

ועדיין, מדי פעם בפעם, עובר על פני בחור. בחור חמוד, בחור המשדר משהו הגורם לי לפירפור קטן בבטן. זה נדיר ואולי זו הסיבה שזה תמיד מאוד מפתיע אותי.

 

הפוסט הזה בכלל התחיל בגלל באישה אחת. למעשה אמא של הבוס שלי. לא ברור לי מה בה מושך אותי, אך כל פעם שאני רואה אותה קשה לי לדבר, קשה להתרכז ויותר קשה להסתיר את הזקפה שיש לי.

אני משאר שמהמילים "אמא של..." אפשר לנחש שלא מדובר בבחורה צעירה. הניחוש עדיין, הייתי מהמר שהיא מבוגרת ממני ב30 שנה לפחות ועדיין... משהו בה גורם לי לרצות לרדת על ברכי ולדחוף את הראש שלי בין הרגליים שלה עד שהיא תגמור בצעקות.

 

נפלאות ומוזרות דרכי עולם....

לפני שנתיים. 6 במאי 2019, 16:24

לאחרונה התחלתי לעבוד בחברה קטנה שיש בה רק גברים!!!!

 

אין יותר בהיה ברגליים חמודות המתופפות להן בנעלים שלוש בה לך לרדת על הברכים ולנשק.

אין יותר ענן בושם העובר מחוץ לדלת ואתה מנסה לנחש מה היא לובשת איתו.

אין יותר אף מישהי בכירה, שאפשר לשבת לידה בישיבות, בכיסא טיפה יותר נמוך ולדמיין אותה קמה ורומסת אותך.

אין יותר להתגנב למשרד ריק, רק כדי להנייח את הראש על הכיסא שעדיין חמים מישבן נאה.

אין.....

 

 

לפני שנתיים. 3 באפר׳ 2019, 10:06

תמיד תהיתי מהיכן מגיעה הצורך המיני שלי. מאז שאני זוכר את עצמי גם נהנתי וגם קיבלתי המון סיפוק (מיני) מלשחרר. כלומר בצעירותי זה היה לדאוג לסיפוק המיני של שותפי לסקס יותר מאשר הסיפוק שלי, בהמשך זה עבר גם ליחסי שליטה והגיע למצב שאחד הדברים הכי מעוררים היום זה להיות קשור, מוגבל וחסר ישע בזמן הסקס. לשחרר את כל הרצון העצמי שלי ולהתמסר לחלוטין לרצון של האחר.

אני תמיד הבנתי למה יחסים שכאלו מושכים, אבל מעולם לא הצלחתי להבין למה הם מעוררים מינית...

 

 

לפני 3 שנים. 27 במאי 2018, 13:39

אני מאוד אוהב לספק את מי שאיתי במיטה, במיוחד אוהב לרדת על ברכי ולתת לך את כל הסיפוק המיני שתרצי עם הלשון שלי. 

כשאת מתחיחה להתגרות, לגנוח ולרעוד זה ממלא את כול הויתי. בשיא (שלי, לא שלך) את ממלאת את כול כולי עד כדי כך שלי כבר אין בקום בתוך ראשי שלי. אז, אני אוסף את חפצי המועטים, והולך למקום אחר....

מבחינתי זה שיאו של הסקס בנינו. את שולחת את זרועתיך ומשתלטת לחלוטין על כל הוויתי.

 

ולאן אני הולך?

לשקט, לאור, לדממה אין סופית, דממה המתקימת מעבר לעולם הגשמי, מעבר לכאב, מעבר לעיפות לריחות ולכל שאר התחושות. 

עולם נקי, טהור בו אפשר להגיע לאורגזמה אין סופית שוב ושוב ושוב ו....

לפני 3 שנים. 22 במאי 2018, 12:05

בשנים האחרונות החלפתי מלאו החופן מקומות עבודה (לא כי אני גרוע ומפוטר תדיר, אלא כי כך זה אופי התחום בו בחרתי [תחום ניהול פורייקטים בתעשיה הכימית למקרה שתהיתם]), בכל מקום חדש אני צריך ללמוד להיכן אסור לי ללכת. 

 

לא אסור כי זה מסוכן או סודי, אסור כי תמיד יש מקום בו יושבות הבחורות! בגדול בחורה ברוב המפעלים הכימים היא כנאת מדבר לאדם הצמא, כבתולת ים המציצה בין ים הצינורות והברזים שמאפיין מפעלים. אך מה שמפריע לי זה מה שנמצא בין הבחורה והמדרכה, הנעלים שלה.

הפטישים שלי באים והולכים, מעולם לא יכלתי לומר אני זה וזה וממש לא כך וכך. זה בא, זה הולך, לרוב מושפע מרמת החשיפה ומשך החשיפה, ובכל פעם שאני מחליף עבודה עולה בי שוב הצורך לרדת על בירכי ולסגוד לרגל נאה בנעל מגרה. 

 

במפעל הנוכחי (כמעט חודש שאני כאן) יש מיגוון אפילו יותר מעניין מרוב המקומות. כל פעם שאני שוכח לאן אני הולך ומגיע לאזור המשרדים אני באמת חושש שמישהי תשים לב שאני לא מסתכל לאן אני הולך אלא תוקע את העניים בריצפה ומקווה לטוב.

 

אני באמת מקווה שבמהרה אלמד להיכן אסור לי ללכת!