|
|
|
לכל חבריי, ידידיי ומכריי פה בכלוב,
שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה,
שנה מלאה שמחה, חיוכים וכיף,
בריאות, אושר ואהבה
הגשמת משאלות, רוגע ושלווה
חברות טובה, משפחה חמה,
בקיצור - שתהיי לכולכם אחלה של שנה! 😄
כמה תמונות מיוחדות לחג...
ותמונה משעשעת בנקודת המבט השונה שלה... 😄
"זונת הקניונים, נעים מאד" חיכתה לו ההודעה באדום.
צעירה, תמונת גוף עירום ללא ראש. גוף יפה, כמו שהוא אהב. התכתובת זרמה, מחמאות עפו, דעות הוחלפו. סקס חזק וכוחני חיבר ביניהם. נקודת פתיחה לא רעה.
קבעו להיפגש בקניון, אלא מה.
"אני מבקשת שלא תראה אותי, שלא אראה אותך. בלי לדבר. חזק. כואב. עמוק. ככה אני רוצה בפעם הראשונה, אם אתה מסכים".
"אין בעיה" כתב לה. "מחר ב-12, עזריאלי, בשירותים של חדר הכושר שבקומה העליונה. שירותי גברים, תא אחרון. אדפוק שלוש פעמים על הדלת"
"כן, אדוני, תודה אדוני" ענתה לו. התחלה נאה.
10:00 בבוקר
גרושתו מתקשרת. "אתה זוכר שאתה צריך לקנות לילדים שלך תיקים לבית ספר, לא? הם אמרו שהם רוצים בעזריאלי"
ניצלתי בנס, חשב לעצמו, ולגרושתו אמר "בטח שאני זוכר. אאסוף אותם עוד חצי שעה ".
10:30
עוצר ליד בית גרושתו, אוסף את התאומים שמתחילים יב'.
"מה שלומכם?" הוא שואל עם חיוך מנוכר של גרוש לילדיו המתבגרים. הם ממלמלים משהו ומתכנסים כל אחד בסלולרי שלו.
11:00. השעון רץ. מגיעים לעזריאלי, תודה לאל.
עוברים בין חנויות, הוא מלחיץ אותם. בתו לוקחת את הזמן, כמובן. בנים תמיד בוחרים בצ'יק.
11:30
11:45
שניהם בחרו תיקים, תודה לאל. הבן קונה גם חבילת לורדים, ובזמן שהוא קונה להם ארוחת צהרים הבן מתחיל לעטר את התיק החדש בגולגלות וסימני הבי מטאל, בעוד בתו מסתפקת בלחבר לתיק החדש מחזיק מפתחות עם דובי קטן ומרופט שהוא נתן לה מזמן, כשעזב את הבית.
11:50
בחזרה למציאות, הוא נלחץ, מסתכל על השעון. "הנה האוכל " הוא מגיש להם, והם מפטירים תודה משועממת.
הוא כבר מרגיש את ההתרגשות מצטברת בתוכו. "חברים, אני צריך ללכת לשעה, נפגש פה באחת, בסדר? ואז אקח אתכם הביתה."
הם מסתודדים ביניהם, כמו שבני עשרה עושים. "לא טוב. אנחנו צריכים להיות בבית באחת, ככה שאנחנו צריכים לצאת מפה בשתיים עשרה וחצי."
שיט, הוא מקלל. רק חצי שעה יש לו עם הזונה החדשה! הוא נפרד מהם בחופזה.
הוא הולך לשירותים אחרים, שוטף את בית השחי המזיע שלו, שוטף פנים. עובר בסופרפארם, מתיז על עצמו מהטסטר של הבושם החביב עליו.
12:00
הוא עולה לקומה השלישית. נכנס לשירותים. תא אחרון. שלוש דפיקות.
הוא שומע רחש של תזוזה, של בגדים בפנים. בריח נפתח.
הוא רואה מולו ישבן יפיפה, עירום.
סוגר את הדלת מאחוריו.
היא עם הראש למטה. השמלה שלה מופשלת מהמותניים כלפי למעלה, מכסה את ראשה ואת כל פלג גופה העליון.
והחלק התחתון פעור לגמרי. מגולח. נקי. כמו שהוא אוהב.
ידו מלטפת את פלחי הישבן, אצבעו עוברת בחריץ, נעצרת בשפתיים
ואז בבת אחת הוא מחדיר את אצבעותיו לתוכה. הוא מגחך כשהוא שומע אותה משתנקת מכאב. הרטיבות שלה, לעומת זאת, אומרת ההיפך.
הוא נותן לאצבעותיו לשחק בחורים שלה, מחדיר מדי פעם אצבע לחור התחת היבש שלה, מחדיר כמה אצבעות לכוס הרטוב שלה. מרגיש איך היא מתרחבת.
הוא מציץ בשעון.
12:10
חמש דקות להגיע לילדים, יש לו עוד רבע שעה.
הוא יורק על חור התחת שלה ומחדיר עוד ועוד אצבעות לתוכה, לכוס ולתחת בו זמנית. היא מתפתלת מכאב ומעונג, והוא נהנה מכל רגע. כמו שסיכמו, הוא שם קונדום ומתחיל לזיין את הכוס הצר, המענג כל כך. כמה היה רוצה עכשיו לצבוט חזק בפטמות שראה בתמונה. ציצים יפים יש לזונה. בפעם נעשה את זה כמו שהיא ביקשה, אבל בפעמים הבאות...
התענוג גורם לו לשכוח את עצמו. כשהוא מציץ בשעון, כבר
12:22
עוד כמה פמפומים נמרצים והוא גומר. מרוצה, הוא יוצא מתוכה.
לובש את החולצה, הוא סוקר את התא, רואה את הדברים שלה נשענים שם בחשכה, בפינת התא. הוא מוודא שלא שכח את שקיות הקניות, את הארנק, את הסלולארי. יוצא מהתא כמעט בריצה.
איך הוא שונא לאחר. הוא ממהר, אבל משהו מציק לו. אולי הוא שכח בתא משהו?
12:30
הוא מגיע בזמן. הילדים לא שם, כמובן. שיט, הוא היה מספיק ליהנות מהזונה עוד טיפה.
בנו מגיע, מראה לו מכנסי מרינס שקנה. הילד חולה צבא. נו, מה עם הילדה?
ואי שם, מאחורי העורף, משהו מציק לו.
הילדה מגיעה. "יאללה, שלא תאחרו" הוא מזרז אותם. הם מפנים לו את הגב ללכת למעליות, ודמו קופא בעורקיו.
הזבוב מפסיק לזמזם לו בראש, החתיכה החסרה נופלת למקומה בשקט מחריש אוזניים.
מהגב של הבן משתלשל התיק שלו עם הציורים הכעורים. מהגב של הילדה משתלשל התיק שלה, הדובי הישן והמרופט מתנדנד לו מהריצ'רץ'.
אותו הדובי שהוא ראה מציץ אליו, שם...בחשכת תא השירותים...
אזהרה - פוסט לא בדסמי בעליל!
מממ...אולי כן. כל כך הרבה מסעדות - זה לא שפוי, לאכול כל כך הרבה זה לא בטוח, ולצאת כל ערב זה בוודאי לא בהסכמת מנהל הבנק שלכם 😄
"היום (ראשון) יפתח פסטיבל אוכלים בלילה שיתקיים עד ה-21 בספטמבר. מבחר מסעדות במרכז הארץ יגישו מנות לילה החל מ-25 שקלים ואלכוהול החל מ-15 שקלים"
מי אמר שלא כדאי לאכול בלילה?
היום (ראשון) ועד ה-21 בספטמבר יערך במבחר מסעדות באזור המרכז והשרון פסטיבל אוכלים בלילה. במסגרתו ניתן יהיה ליהנות ממנות החל מ-25 שקלים, ואלכוהול החל מ-15 שקלים, החל מהשעה 22:30 בכל ערב למשך עשרה ימים.
בין המסעדות המשתתפות בפסטיבל: דיקסי, שלוותה, פרידה קאלו, קאסה דה ברזיל, ויקי כריסטינה, ביסטרו 56, יוליה ועוד רבות.
חוץ ממנות ליליות זולות אתם מוזמנים לשתות כוס יין של סוביניון בלאן רזרב, או קברנה סוביניון רזרב של יקבי ברקן ב-15 שקלים בלבד.
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,582,209,63268,.aspx
שוב נחסם הפייסבוק.
המשעשע הוא שלאחר הפעם הקודמת, די הקפדתי על תמונות לא חושפניות מדי. לא משהו שלא רואים ביום יום...טוב, אולי טיפה יותר, אבל לא סשנים או נשלטות פשוקות או דברים בוטים.
וחוץ ממשחקים (ככה זה, מריצים מחשב, יש זמן פנוי עד שהוא מסיים) וכמה בדיחות בעברית, לא פרסמתי שום דבר בשבוע האחרון. אבל כמנהג פייסבוק, אתה מגיע בבוקר ובום! העסק סגור. לדבר? הצחקת אותנו. דבר אל הלאמפה.
נו, שיהיה. נפתח חדש, אבל גם לשחק לא שווה שם כי בכל חסימה מאבדים את כל מה שעשית. אולי רק בגלל שהוא ידידותי יותר (אם אתה לא נושם בקול ומכעיס את האח צוקרבורג הגדול) ושחלק גדול מהאנשים נמצאים שם אונליין.
כנראה שאצטרך למצוא רשת חברתית ידידותית יותר לסוטים...מישהו מעוניין לפתח את הרשת הנאורה החדשה, bdsmbook? :)
שבת שלום לכל הקוראים והקוראות!
מה שלומכם? אני מקווה שהשבת תפסה אתכם במצב רוח טוב, עם ארוחה טעימה בבטן ועם חיוך על השפתיים.
אם כן ואם לא - הנה מספר בדיחות נחמדות לשימור (או שיפור) מצב הרוח...
---------------------------------
אשה שכבה על ערש דווי והכינה את צוואתה.
היא ביקשה מהרבי שתי בקשות אחרונות
1. שגופתה תשרף.
2. שהאפר שלה יפוזר בקניון הגדול שבמרכז העיר.
"מדוע בקניון?" שאל הרבי
"כך אהיה בטוחה שבנותי תבואנה לבקר אותי פעמיים בשבוע" ענתה האשה
---------------------------------
גבר שכב על שלוחן הניתוחים ועמד להיות מנותח על ידי בנו הכירורג.
בטרם הורדם אמר האיש לבנו:
"בן, תכניס לך את זה טוב טוב לראש, אם דבר מה יקרה לי, אמא שלך תבוא לגור אצלך"!!!
---------------------------------
גב' גולדברג בת ה-75 הלכה לגינקולוג לראשונה בחייה.
היא נתבקשה לעמוד מאחורי פרגוד ולהסיר את בגדיה כדי שהרופא יוכל לבדוק אותה.
"דוקטור, אפשר לשאול אותך שאלה?" אמרה גב' גולדברג.
"בודאי" אמר הרופא.
"תאמר לי, האם אמא שלך יודעת שמזה אתה מתפרנס?"....
---------------------------------
תייר הגיע לישראל והלך לקונצרט באודיטורים החדש על שם מוסקוביץ'.
התייר התרשם מאד מהארכיטקטורה ומהאקוסטיקה ופנה למדריך התיירים
"האם האודיטוריום המדהים הזה נבנה ע"ש חיים מוסקוביץ' והרב ומורה התלמוד הדגול?"
"לא" השיב המדריך, "הוא נבנה על שם סם מוסקוביץ' הסופר".
"מעולם לא שמעתי עליו, מה הוא כתב?" שאל התייר.
"את הצ'ק" ענה המדריך.
---------------------------------
גבר קרא בעיתון כי לפי מחקר שנערך, נמצא שנשים מדברות כפליים מאשר גברים.
הוא היה כה נרגש להוכיח שהנשים בכלל ואשתו בפרט מדברות יותר מדי.
הוא ניגש לאשתו והציג בפניה את המחקר שקבע כי גברים מדברים בממוצע 15.000 מילים ביום
בעוד שנשים מדברות 30.000 מילים.
האשה חשבה מעט ואמרה
"זה בגלל שאנחנו צריכות לחזור על כל דבר פעמיים"
"מה?" שאל הבעל......
--------------------------------
אז שבת נעימה וטובה לכם, ומי ייתן ותחזרו בשלום מהבילויים (הנ"ל חתומים על כל שאין חבלות\ מכות\ פטמות נקועות וישבנים מואדמים שנעשו במתכוון נחשבים כהפרה של הסכמי השלום), ושתהנו מהמשך שבת כיפית...
מזמן לא הייתי בפגישה מאנצ'ית שכזאת.
היה כיף לראות חברים שמזמן לא ראיתי (נריסה וברק, וגם צמד (בעצם - אחד וחצי, כי היא חצי נעלמה 😄 ) האושונים, ועוד אחרים שאולי לא רוצים להיחשף), אחרים שיצא לראות מדי פעם בימי הולדת, וגם חבר'ה חדשים (לפחות לי)
כיף לראות זוגות חדשים שנוצרו - פ' ו-נ'
(שלמרות חשש הנערה וחלק מהקהל - לא פצחנו בקרב תרנגולים גאוותני. שנינו אנשי היי טק מסודרים כך שהייתה העברת שלטון מסודרת, כולל חפיפה ולק לציפורניים),
ס' (שגם ממנה נשאר חצי! העם-דורש-לקצר-את-הניק!) ו-י' שלה, וגם מ' ו-ס' שלה. נהדר לראות שמגיע מדי פעם דם (וגוף...) חדשים לקהילה. ברוכים הבאים!
הפארק עצמו מסודר, גדול, אידאלי מבחינת התאורה והפרטיות
(כך שגם שהחל האקשן, שחלקו היה קולני למדי - באדיבות ק. 😄 ) לא הגיעו סקרנים וגם לא משטרות לבדוק למה אישה צורחת במקום 😄
מפגשים כאלה, לטעמי, הם מהנים לא פחות - ולפעמים אף יותר - מהמועדונים. רקדן גדול אני לא, ואני נותן ניקוד גבוה לאוויר הנקי (אתה לא יוצא כאילו התפלשת בתוך מאפרה - רק כאילו התחפשת לתפוח אדמה במדורה. אבל היי, זה ירוק וטבעי יותר!)
ולשקט מבורך, שבו אפשר באמת לשוחח עם אנשים ולא להוציא את הגרון תוך שיחה הזויה כמו "היי!" "מה??" "הייי!!!" "מה די?" "אמרתי היי!" "אה, אוקיי, ביי!"
וזה כיף ונעים לדבר ולצחוק והשלים פערים עם חברים ותיקים, ולהכיר את האנשים החדשים.
עוד יתרון - הפארק, מעצם גודלו והתאורה החלקית, גם אפשר לחלק מהנוכחים לפרוש לסיבוב פרטי בשיחים לצורך...מממ...מי(ש)מוש אישי, מבלי שעשרות ונילים בתשלום יזילו עליהם ריר.
שעתיים עפו מהר ואט אט החלו להיעלם החברים - חלק למסיבות, חלק לביתם, ואז החלה התכנסות של הזוגות בתוך עצמם, מי לשיחת נפש שקטה, מי לספנקים מהדהדים, ומי לשליחת ידיים נעימה.
עקב העדר בת זוג לפעילות נעימה מהזן המוזכר, סקרתי את המצב ובחישוב אנליטי מזהיר ומהיר הבנתי שכל מה שאעשה ייראה מוזר - בין אם אשוחח עם עצמי, בין אם אספינק לעצמי (זה כואב, ולא חשבתי על מילת בטחון) ובמיוחד אם אתחיל לשלוח ידיים לעצמי,
ולכן פרשתי למרות השעה המוקדמת יחסית...אין ספק שעם נוכחות נשית צמודה היה כיף להישאר שם עוד שעה או יותר, אולי להכיר טוב יותר את המקום ואת שביליו... 😄
תודה לאמי, המארגנת שעשתה את הרוב, וכן למי שבא והביא אוכל, שתייה, עשר חתיכות עצים למדורה (שכמו כד השמן בזמנו - הספיקו לדלוק שעות, להכין תפוחי האדמה - ולא להיגמר!), וגם שמיכות ומחצלות לרוב.
היה כיף. אגיע בפעם הבאה? אולי, אם... ;-)
אני מכיר אותה כבר שנים. תמיד היא היתה, שם ברקע.
ידעתי שצריך להיזהר איתה, שהיא עלולה להכאיב לי. למרות ההיכרות העמוקה בינינו.
כשאחזתי בה, הבטתי בה, עמוק לתוכה
רואה איך היא מתמלאת ממגע ידי, כמו בכל פעם שאנו יחד.
והכל נראה רגיל ורגוע. כמו תמיד בינינו.
איך לא ידעתי שזה עוד רגע ייקרה. לא צפיתי שעוד שנייה היא תתהפך עליי ותכאיב לי.
ואז זה קרה, פתאום. בלי הכנה, בלי סימן מקדים, בלי מילה שתגרום לזה, היא התהפכה עליי
והמעבר מרוגע שליו וחיוך לכאב היה חד וכואב...ולא היה לי זמן לסגת מחמתה הבוערת.
ככה? פתאום? לא ציפיתי לזה...
היד כאבה לי. נטשתי אותה בכעס, רצתי לפריזר הישן, גרדתי ממנו קרח ושמתי על היד האדומה והכאובה.
הבטתי בה בזעם. ככה? אחרי כל השנים? להרוס את כל מה שיש בינינו?
לעולם לא אסתכל עליה באותו אופן. משהו נשבר בינינו לתמיד.
כוס התה של הבוקר התבוננה בי בשתיקה.
אני כבר צועד משהו כמו חמש שנים בפארק במרכז. שלוש פעמים בשבוע, כמעט בלי החמצות. גשם, שמש, רוח, סופות....
פעם הייתי צועד בפארק במרץ ובכל הכוח. עם הזמן ושינוי הסטטוס הבדסמי הצטרפה נ' לספורט, אך המהירות ירדה וזמן ההליכה התקצר - וגם הכושר התדלדל לו.
בשנה האחרונה השתפר מעט הכושר כי צעדתי שוב לבד ומהר - אבל רק חצי מהזמן.
והיום, לראשונה זה שנתיים או יותר, צעדתי מהר - וכל הזמן....
מה אגיד לכם?
- חשבתי שיש לי כושר - אבל מתברר שרק לחצי מהזמן. אט אט פחתה לה מהירות ההליכה, ואכן התברר לי שניוטון טעה - וכפול זמן זה לא כפול דרך! המסלול הרגיל שהספיק בול לחצי מהזמן, נראה כאילו גמדים עבדו עליו והאריכו אותו בסיבוב השני...
- אחרי הסיבוב הראשון החזרתי את משקולות הסקוץ' של הידיים לרכב, כי שרירי הידיים התחילו להתעצבן עליי ולאיים בהתכווצות המונית, ולאור אירועי כיכר תחריר וצעדת המיליון לא רציתי לקחת צ'אנס
- עם ישראל עושה על האש כאילו זה יום עצמאות, וכמות עשן-שומן-הכבש שנשמתי נתנה לי אישור אוטומטי לעבוד ב"אווזי"
בכלל, משעשע לראות את הדינמיקה של על-האש VS כושר-גופני. חצי מהנוכחים בפארק צועדים ורצים ועושים רולר בליידס ואופניים - בעוד החצי השני טורח לעטוף את שבילי ההליכה - ואת ההולכים בו - בעשן מנגלים סמיך, בעודו מתפרקד על מחצלות וכסאות, בולס פיתות מפוצצות חומוסצ'יפססלטשיפודים ומתבונן בעושי הכושר בעיניים משתוממות...
לא נורא, עוד מעט חורף, ואז נראה אותם עושים מנגל ברוח ובגשם! אה! :)
"האם אתה יכול להפסיק לקרוא את הבלוג שלה?", שאלה אותי חברה מודאגת,
לא, אני מודה בפני עצמי. עדיין לא.
ובפיצוץ "פוף" קל ועננת עשן דמיונית מתגשם לו שטן קטן ואדום על כתפי, מטפטף לבה רותחת על החולצה, עושה לי חורים של עש מלובן.
אני מחכה לחברו על הבייגלה על הראש שיתגשם גם הוא, שיתן משקל נגד, טענות בדבר חפותי, אבל יוק. לך תסמוך על מלאכים...
האדום הקטן מגחך לי באוזן..."תגיד, חבריקו...אז אתה מציץ שם הרבה?"
"כאילו שאתה לא יודע", אני אומר לו, מנסה להתעלם מהקלשון שדוקר לי את הבפנוכו של האוזן. מציק החרא הקטן.
"אז מה זה עושה לך לקרוא שם?"
ואני חייב להיות כן איתו... ועם עצמי -
שאת האמת.."זה עושה רע. "
"חחח....יצור צבוע שכמותך", הוא לועג לי "חבר עלק....רע לך שלה כל כך טוב??"
"חס וחלילה רע לי שלה טוב!", אני עונה, מנסה לגרש אותו משם, אבל נפנופיי הנמרצים לא עוזרים לגירוש הדמון הדמיוני
"אז למה זה כך, יא זבאלה קטן? הרי זה מה שרצית שיקרה...או ככה נפנפת כל הזמן"
"כן," אני אומר לי\ו...."רציתי וקיוויתי שייקרה בדיוק מה שקורה..ועדיין, לקרוא את זה... עושה לי רע."
"חחח...אז מה, כל השאנטי והרוגע הלכו, אה...." הוא לוחש לי בקול מבעבע של לבה בוערת וזפת רותחת
"כן...את האמת. כן.
אולי בעתיד אוכל לקרוא את הבלוג שלה והאהבה וכינויים ההם באופן נייטרלי...אך אני עדיין לא שם."
"תשמע, חבוב", הוא אומר לי. תודה לאל שהוא לפחות הפסיק לדקור עם הקלשון. "כל העסק הזה....להתרגל זה לוקח זמן"
"כן," אני מהנהן בראשי, "אני יודע. זה תהליך, וכל תהליך לוקח זמן. אולי אהבה חדשה תתן לי את הנייטרליות הדרושה, אבל מה לעשות שאהבה זה לא מונית שאתה מתקשר ומזמין...תגיד, אתה מכיר אולי איזה מישהי לוהטת בשבילי?"
הוא מניד בראשו לשלילה, עשן נפלט מנחיריו הזעירים כשהוא נושף בבוז
"לא, חבוב. אתה זקן מדי, נשוי מדי, וכרגע גם במצב רוח שמתאים יותר לסשן גירוש שדים מאשר לסשן לוהט עם מישהי."
"כן" אני מודה. "תגיד...אז מה אנחנו עושים?" אני מנסה את תרגיל השוטר הטוב והשוטר הרע שתמיד עובד בסרטים
"מה עושים? חחחח...." המנייאק הקטן מגחך, לא נופל בפח "כנראה שזמנית, חבוב, אתה צריך קצת להתרחק..."
"כן," אני מהנהן בכובד ראש. "כן, נראה לי שאתה צודק..."
"אבל תתחיל לכתוב קצת זימה" הוא מבקש לפתע
"מה?" אני שואל אותו, מתנתק מהמחשבות. "זימה?
משהו בכיוון של מרתף עינויים קר, עירום, בלב יער,
בחורה עירומה, בוכיה, בכלוב ברזל קטנטן,
ממנו היא נגררת, נקשרת, מוצלפת, אצבעות שחודרות לפתחים שלה, שבודקות רטיבות וגורמות לאנחות וגניחות,
שדיים כחולים, נפוחים, מגורים מקשירה הדוקה,
אטבי כביסה שתופסים פטמות ושפתיים של כוס,
יד שחופנת שיער, סוטרת עד שהפה נפתח,
זין שנתקע עמוק לגרון, עד חנק, עד השתנקות, עד דמעות?"
"כן, כזה!" הוא מתלהב לי. "עוד!"
"מממ....אני אחשוב על זה", אני עונה לו. הוא לא כזה נורא, הבחור.
אני מציץ במראה על הכתף, לראות את השטן הקטן שלי, אבל רואה רק את עצמי.
