התגבשות

You never know just how you look

Through other people's eyes

מישהו לטרוף את העולם הזה איתו.

לא את כל העולם,

רק את הקטעים הקטנים שרלוונטים רק לשניכם.

מישהו שמבין עניין מספיק כדי לדעת מהם.

היה לי לילה מהסרטים,

היה מוצלח בקטע נדיר.

אבל עפתי סולו הפעם.

זה קטע הדראג האהוב עליי. לא שיש תחרות, זה לא ז'אנר שאני מתעמקת בו מעבר לקלאסיקות קולנועיות (מישהו אמר רוקי הורור פיקצ'ר שואו?). 

אני מוצאת את עצמי חוזרת אליו מדי פעם ומה שיפה בו במיוחד בעיני, מעבר לביצוע וההפקה הנהדרים, זה שאני כאישה סיס וסטרייטית יכולה להתחבר עם המילים והתוכן לעומק, למרות שפה הם מוצגים בהקשר מאוד מסוים שגם הוא שובה את ליבי ומרגש אותי כל פעם מחדש.

אני יודעת שהיא רעבה

הדלת פתוחה

היא יודעת שמחכה לה אוכל בפנים

ועדיין החתולה הזאת נשארת לרגליי במרפסת עד שאסיים את הסיגריה ואכנס פנימה ❤️

שולטת אכזרית עאלק

זה כמו תחרות נושאת פרסים ומי שיהיה לי הכי כיף ונעים איתו מנצח

תמיד כשאני מוצאת את עצמי כועסת על מישהו מסוים יהיה את הרגע שאני אשאל את עצמי (ואולי גם אחרים) האם זה מוצדק. האם מה שהבן אדם עשה לי באמת דורש תגובה כזאת או שאני משליכה עליו מטען שלא באמת קשור אליו, או שאולי הוא משקף לי משהו בעצמי שמפריע לי וכו'. ככל שהזמן עובר אני מגלה שוב ושוב שאם מישהו הצליח להכעיס אותי זה כנראה מעבר למוצדק אבל פתאום תהיתי עד כמה ההתנהלות הזאת נפוצה. כמה אנשים אחרים עוצרים לבחון את התגובות הרגשיות שלהם ואת ההתנהלות שלהם ולתהות האם הם בעצם עשו עוול לבן אדם. ובמידה שכן, האם הם ינסו לתקן את זה.

כן, זו עוד כניסה לבלוג רק כדי לשים שיר.

אלה הימים האהובים עליי בשנה

כשהשמיים מעוננים באפור 

יש רעמים וברקים... וגשם

אני כל כך אוהבת את הגשם.

תמיד יוצאת החוצה, לפחות למרפסת,

כדי לחוות את הסערה.

הייתי רוצה לגור במקום שיש בו יותר ימים כאלה.

כן, אני יודעת שלא באמת על זה נכתב השיר.

מנצלת תירוצים.

עד שמצב רוח טוב מגיע יכל להיות נחמד אם הוא גם היה נמשך לאורך זמן.

קשה לתחזק את העניין הזה לאחרונה.

אני צריכה למצוא צ'יט או משהו. 

או אולי שחקן חיזוק.