סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 5 חודשים. 5 ביוני 2024 בשעה 3:31

מה זה אושר?

הוא טוען שזה רגעים קטנים על פני מרחב של זמן. שאושר זה תמיד 'לפרקים'.


אני לא מסכימה.
בעיני אושר זה יישות מתמשכת גם אם יש איים של אי -אושר בתוך אותה ההתמשכות. איים של קושי והתמודדות. אושר זה מכלול.

 

אבל אפשר להגדיר אושר גם כהתקדמות.

אנחנו מרגישים סיפוק (אושר) מקצועי כשאנחנו מתקדמים. כשמעריכים אותו ורואים אותנו מספיק כדי לקדם, בתפקיד או בשכר.

אנחנו מרגישים סיפוק ואושר כשאנחנו משיגים משהו גדול, שהוא אתגר- למשל תואר, למשל דירה, למשל לרדת 20 קילו, למשל לסגור חוב ישן ועמוק.

ההתקדמות, ההשגים, הם אלו שגורמים לנו לאושר. ואלו הן הריצות לטווח הארוך, המאתגרות ביותר,  שעושות לנו את האושר הכי עמוק.

 

אנחנו , אני ואתה, לא שונים.

מערכת היחסים שלנו, גורמת לנו אושר בגלל שהיא מתקדמת. בגלל שהיא בתנועה. ובגלל שאנחנו שומרים עליה. ודואגים לה.

בגלל ההקשבה והקשב ההדדיים.

והרצון של שנינו להעמיק, ולפתח אינטמיות עמוקה יותר.

בגלל שזו מערכת יחסים שחשובה לנו.

אתה שומר עליה וזה עושה לי אושר.
אני מבטיחה לך שאני שומרת עליה לא פחות ומקווה שזה עושה לך אושר גם.

 

זה, וגם רגעים קטנים כאלה, קצת לפני שנרדמת אתמול.

צחוק ואונס קשוח של חורים רעבים ושוב צחוק.
כאב והתגברות.
הכלה וחיבוק.
אושר.

 

מזל טוב בייבי.
(לא. לא נתחיל לספור מחדש.)

לפני 5 חודשים. 3 ביוני 2024 בשעה 4:26

לפני 5 חודשים. 2 ביוני 2024 בשעה 5:39

בדסמ יכול להיות מאוד מאוד רומנטי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה רבה mr bear- על 

העין שלך,

המצלמה שלך,

הזמן שלך,

והרגישות שלך.

 

לפני 5 חודשים. 31 במאי 2024 בשעה 13:49

אני כבר התעוררתי ולא יכולה לישון יותר.

הוא ישן מעט הלילה אז הוא עדין משלים שעות שינה.

להעיר אותו במציצה? 

 

 

 

 

או לתת לו להמשיך לישון?

לפני 5 חודשים. 30 במאי 2024 בשעה 4:10

בוקר טוב,  גבר שלי.

 

חסר לי אותך. 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 29 במאי 2024 בשעה 15:29

מלמדים אותך אחרי זמן מה זה פרוטוקול זהב, למענה ריגשי.

זיהוי.

התערבות.

בחירה בפעולה אחרת.

 

זיהוי

אז הנה אני מזהה. אני נסערת ומטולטלת ומשוקשקת. ותכלס? לא חושבת שהרבה במצבי היו מרגישים שונה. מצד אחד אי אפשר לוותר. כי אין אפשר. אין דרך אחרת וחייבים את הדבר הזה שאת עושה.לא רק את.הרבה הרבה אחרים שבכלל אפילו לא יודעים את זה. זה עקרוני. את חלק ממלחמה רחבה אבל זה הקרב הפרטי שלך. ומצד שני הפחד על החיים הוא ממשי לחלוטין. 

מי שלא רעד מפחד ממשי לחייו לא נראה לי שיוכל להבין. 

אז הנה - אני מזהה. אני מפחדת לגמרי. אני מדי פעם מדברת על דברים אחרים, עושה דברים אחרים, אבל הראש שלי עמוק בתוך הפחד הזה. הלב שלי מפמפם פחד לאורך כל היום. ולא בטוח שיספיקו לי כמה ימי התאוששות על מנת להתגבר על הפחד הזה שאני חשה, עד הפעם הבאה. 

 

התערבות. 

אני בוחרת לעשות משהו אחר. 

אני בוחרת לעשות משהו אחר.

אני בוחרת לעשות משהו אחר. 

אני בוחרת.

השתכנעתם?

ערב שלם של בחירות שכאלה לפני.

בהצלחה לי.

 

בחירה בפעולה אחרת.

אני כותבת. שמתי כביסה. תיכף אצא להליכה. כשכל מה שבאמת בא לי זה לפתוח את המקרר ולהתחיל לרוקן אותו מדף אחרי מדף.  ודווקא יש בו דברים טעימים שקניתי לקראת האורחים ביום שבת.

הלוואי והיית פה. אין כמו למצוץ לך כדי להרגיש טוב. אין כמו סקס איתך כדי להרגיש חיה. אין כמו חיבוק בזרועותיך כדי להרגיש ביטחון. אין כמו הנוכחות שלך לנסוך בי רוגע ושקט.

בקרוב תעזור לי להרגיע את הסערה הזו שעוברת עלי. את הפחד הזה.

 

 

 

פרוטוקול זהב.

 

 

 

את בסדר.

תינשמי.

 

דרמה קוין.

 

 

לפני 5 חודשים. 29 במאי 2024 בשעה 4:52

וְרַק אַתָּה יָכוֹל

לַהֲפֹךְ מִסַּפַדִי לִמְחֹל

לְזַכֵּךְ אֶת הַחוֹל

לְרַכֵּךְ בִּי הַכָּל

 

וְרַק אַתָּה מֵבִין אֵיךְ לָגֶשֶׁת לַלֵּב שֶׁלִּי

מֵּשַׁכֵּךְ כָּל כְּאֵב שֶׁבִי

מְרַפֵּא אֶת הַלֵּב

 

 

 

 

בוקר טוב, גבר שלי.

שיהיה לנו יום רגוע ושיעבור לנו בזריזות.

כי כבר בא לי עוד חיבוקים של לילה, בדיוק בדיוק כמו אתמול.

 

לפני 5 חודשים. 27 במאי 2024 בשעה 19:42

 

אני עושה הליכת ערב תחת סאונד טרק של פיגוזים. אני לא גרה קו ראשון. זה צריך להיות פיגוזים ממש ממש כבדים כדי שאני אשמע אותם כך.באופן מרעיד אדמה.

 

התעצלתי כל הערב. אז אני עושה הליכה די מאוחר. חשוך פה וכולם ספונים בבתיהם. אני לא יכולה שלא לפחד שמאיזה פינה חשוכה יצא עלי איזה מחבל. זו אני שכבר שרוטה, ככה? או שזו תשובה אחרת, פשוטה יותר. אני לא סומכת עד הסוף על מעטפת ההגנה הצהלית ועל היכולת הצבאית למנוע ב 100% הסתננות אפשרית.

קו הגנה לעולם יפול. 

בסופו של דבר.

עושה סיבוב במושב ודואגת לילדים, מטר ממני, במיטותיהם בבית.

תוצאות שקטות של טראומת מלחמה ושריטות של להיות בתודעת מצב השרדותי.

 

 

 

סעמק אולי נמות מחר.

אולי מטיל. אולי מכדור. אולי בדרך לעבודה. אולי במילואים ואולי באחד המחסומים.

אבל קודם בוא נחייה. 

בוא נאהב. 

בוא נאהב כל כך חזק שזה יכאב לנו בבית החזה. 

בוא נאהב כמו שלא אהבנו אף פעם. בכל הרגשות הטובים שיש. קצת גם ברעים.

כי יודעים.

בוא נאהב בחום. בהתמסרות, בהשקעה, בתמיכה, במתן קדימות ועדיפות.

בהכי קל ובהכי קשה. כשאני הכי מעצבנת וחסרת סבלנות. ואתה הכי שתקן והכי מרוחק.

בוא נאהב בפתיחת הלב, ובהסרת החומות. 

בלעשות למען.

בלהודות בטעויות, בעיקר כי הן לא בכוונה. בלנסות להשתפר תמיד. בלזהות כאבים אמיתיים של הפרטנר שלך ולהודות בחלקך בהם.

בלהקשיב.

בלהיות בית אחד לשני. מקום בטוח ועוטף. מקום שבוא רואים אותך ובו אתה מוגן. 

 

בוא נאהב כאילו אין לנו מחר, ובוא נאהב כאילו כל העתיד הוא שלנו.

בוא נחלום יחד ביחד.

בוא ניתן לסקס ולבדסמ להיות ההתגלמות של אותו החלום בדיוק.

בוא נאהב עכשיו.

בוא נאהב חזק.

בוא.

 

 

 

 

 

 

לפני 5 חודשים. 26 במאי 2024 בשעה 3:36

החתולה שלי , המפלצת הלבנה שלי, ישנה לי על הראש, למרות שיש היום מלא מקום לידי במיטה.

 מחר לא יהיה.

מחר, אני כבר יודעת, באופן מתריס, היא תישן בחדר של אחד הילדים. 

 

היא מפחדת ממך. 

גם אני מפחדת ממך.

כשנכנסת בך רוח סערה באופן מפתיע. תנועות הגוף שלך אלימות בצורה מעוררת השראה, לפיתות שלך אגרסיביות, והמכות לא תואמות את הקצת הנורמלי,  ההרמוני, ההדרגתי שיש לעיתים בסשן.

 

אז אני מפחדת ממך.

כשאתה משתמש בלי לעשות הרבה חשבון, לרמת הכאב והסבל שלי. לא משנה אם אני מבקשת. אם אני מתחננת. אם אני בוכה. אתה בשלך. מתחיל חזק ורק מגביר.

 

אני מפחדת ממך.

באותו הרגע, שבו גבולות הגוף שלי נמחקות לתוך הרצונות שלך. ואני שוכבת שם, במנח שבו שמת וקיבעת אותי, בלי היכולת לזוז, ומכילה. אני לא קשורה. לא צריך לקשור אותי שם. הפתרון פשוט. אם אני זזה אז אני חוטפת פי כמה. אז אני באמת מנסה לא לזוז. 

כי אני מפחדת ממך.

מפחדת שלא אצליח להכיל. מפחדת שלא תזהה שאני בקצה. מפחדת שלא אוכל לעמוד בזה. מפחדת לדבר.

מפחד להנות מהסיטואציה.

מפחדת שייגמר.

 

והסבל הנפשי הזה שאני מתארת פה, אני גם מפחדת ממנו, ואני גם צריכה אותו. 

 

אני מפחדת ממך, ואני צריכה אותך, בדיוק כך.

אני מפחדת ממך, רוצה להמשיך לפחד.

לפני 5 חודשים. 25 במאי 2024 בשעה 6:11

בוקר טוב, גבר שלי.

 

יש הרבה מקום במיטה.

ויש גם מקום בין הרגליים שלי.

ונעים פה.

וחם.

ומזמין.

 

 

בוא.