יומן מסע

ידיים ענקיות עוטפות אותי באמצע הלילה.

קבענו, אז אני לא נבהלת.

לא שמעתי את המפתח בדלת, לא שמעתי את הדלת החורקת שלי נפתחת, לא שמעתי את הצעדים המתקרבים. 

למחורת הוא יספר לי שהשעה הייתה 02 בלילה וישנתי עמוק. 

כן הרגשתי ידיים ענקיות, אוהבות, דואגות עוטפות את כולי, מתוך שינה לא שינה מנומנמת שכזו. כן הרגשתי ביטחון שבנוכחות שלו, שאני מרגישה רק כשאני איתו.

אחרי המלחמה הזו הוא היחיד שמצליח לתת לי ביטחון בעצם היותו. למרות שאין ביטחון באמת. חלונות רועדים מרעידים אותי באמצע הלילה לעיתים, ואי אפשר לברוח ממחשבות מפחידות כשאני משאירה את הילדים בשבת לבד בבית ויוצאת להליכה. 

יש הבנה שמכרסת בי מעט לעט שאלמלא המסיבה, אלמלא הקטל שהמחבלים היו עסוקים בו במסיבה, הם כנראה היו מגיעים אלי. ואל הילדים. ולא שהייתי יכולה לעשות משהו, אבל לפחות הם לא היו לבד. 

זה בטח גם סוג של טראומה. ורק הנוכחות שלו מרגיע לי את המחשבות האלה.

חייכתי מתוך שינה, ונצמדתי לגוף שלו קרוב קרוב. 

ושמעתי אותו מדבר אלי ברוך בילתי נגמר. 

"לילה טוב, אישה שלי."

"הקסם אחריו אתה תר,

טמון בעבודה שממנה אתה נמנע"

איזה משפט נהדר זה.  מהרגע ששמעתי אותו הוא לא יצא לי מהראש.

והוא נכון גם לי.

והוא נכון גם לסביבה שלי.

כמה פשוט זה, ובעצם כמה קשה.

המח שלנו, הוא לעיתים האויב הכי גדול שיש.

~~~~~~~~~~

בא לי שתזיין את כל השטויות ממני החוצה. רק הזין שלך יכול לעשות את זה. 

זה כמו סוג של תרופת פלא כזו. 

~~~~~~~~~~

זה כל כך נכון שיש בנו התנגשות של צרכים מנוגדים. כן, כמובן שמקור המחשבה הזו הוא מעולם תוכן אחר לחלוטין, אבל זה עדין נכון גם ביחסים.

הצורך שלנו בביטחון וביציבות ובוודאות מתנגש, עם הצורך שקיים בנו, בכל אחד מאיתנו, לריגוש ולחויות והתנסויות. 

ועדין , עם כל ההבנה, יש דברים שאני לא יכולה. אולי כי השריטות שלי עמוקות מדי.

~~~~~~~~~~

בא להתנשק עם יישות נשית, רכה וריחנית, על כל אורך הזין שלו. בא לי תמיכה נשית בדמות לשון רכה כשאני קשורה וכואבת. בא לי לתמוך כשהיא קשורה וכואבת.

בא לי לפנק, להתפנק, לגרגר, להתגרגר. 

בא לי גניחה נשית, המצטרפת לזו שלי, תחת ידו הסאדיסטית. 

בא לי צחוק כנה של שנינו מחטבקות באפטר במיטה חמה.

בא לי רכות של אישה. 

בא לי.

זה היצר ההרפתקני שלי.

מכירים את זה שיש לכם נפילות? 

שהכל סהכ טוב.

הוא נהדר.

עבודה בסדר.

כולם בריאים.

הכל באמת באמת טוב.

אבל משהו פנימי בכם לא ממש יושב לו במקום? 

אז כזה.

מרגישה שעממת. 

עם דימוי גוף לא חיובי.

ועם הרגשה כללית לא טובה. 

צביקה אומר לזרום עם הדופמין. לא להתנגד לו כי זה לא יעזור. (מי שמכיר מכיר). 

אז הנה אני זורמת.

שיטחית ורדודה.

יש צרות גדולות יותר.

שתי קצת מים.

זה יעשה לך טוב.

אם זה היה ראש השנה, הייתי אומרת שהתחלנו אותה כהוגן.

זה נשמע קצת פחות קליט, כשזה חג שמח. 

גבר סקסי שלי, 

(אתה כל כך סקסי לאחרונה שאני מתקשה להוריד ממך ידיים ועיניים),

שיהיה לנו חג שמח. מלא כל טוב.

שהאהבה שלנו תמשיך לצמוח, ולגדול, 

שנמשיך לאתגר אחד את השני, ולהתעלות מעל האתגרים, 

שנמשיך ליצור תוכן וליצוק עושר לתוך חיינו. 

שיהיה לנו חג שמח. 

וכך, גם לכל קוראי.

היה לילה לבן של מסיבת חברים ובהמשכה פלי פארטי פרטי בביתם של זוג חברים. הם יודעים לארח.  מלא זימה כמו שאני אוהבת. ערבוב גופות על מזרנים על הריצפה וצלילים של עונג והגבר שלי שולט , קודם כל על עצמו. אחר כך עלי. 

הלכנו לישון ב 4 לפנות בוקר. קמנו ב 7 ישר להליכה בים. כל הגוף תפוס ובוכה עוד מהריצה שעשינו בשישי בבוקר. 

זו הייתה הליכה קשה של עייפות, אבל זמן האיכות אפשר לנו לדבר יחד ולעבד את כל מה שעברנו לילה קודם. לדייק מה היה טוב לנו. מה פחות. מה כדאי להבא. מה לא כדאי. איך הרגשנו יחד עם הגבולות ששמנו אחד לשני. ממה חששנו. ומה אנחנו רוצים לפעם הבאה.

כי ברור לשנינו שיהיה להבא. בדרך כזו או אחר. שאנחנו רוצים עושר בחיים שלנו, ושהכוונה היא לא לעושר  כלכלי. 

נסטה, נטייל, נאכל, נלך לתיאטרון ומופעי מוסיקה, נזדיין ונסתשן. 

נחייה- בכל רגע פנוי

כי מסתבר שהחיים האלה יכולים להיות קצרים בהרבה ממה שחשבנו תחילה. קצרים מדי, ולא בא לי לבזבז אותם על תירוצים מפגרים של אי עשייה.

~~~~~~~~~~

אנחנו מגיעים הביתה ואני מארגנת לנו ארוחת צהרים זריזה וקלילה, לפי כל החוקים כמובן. 

בסיום אני מכינה לו קפה ונשפכת על הספה. 

לא עובר הרבה זמן והוא מצווה לי לעמוד על 4 תחת אליו. 

הגוף שלי גמור ואני יבשה ומחוסרת שעות שינה. זה לא מעניין אותו.

הוא נדחף לי לתוך החור ההדוק בחוזקה. זה כואב ממש. אני צורחת. הוא צוחק עלי שכואב לי, וממשיך לזיין אותי.

אני מרגישה כל תנועה שלו כאילו היא נייר שיוף מבפנים. הראש שלי שנדחק פנימה אל תוך הספה באלימות- מתקשה למצוא אויר.

"זונה כמוך צריכה לקבל ככה בתחת על יבש כל הזמן" 

"לאאאאא" אני מייללת.

"מה לא?"

"לא על יבש".

"מי שואל אותך? כמה רעש את עושה?".

והוא נדחף לתוכי חזק עוד יותר ואני רואה כוכבים ממש מרוב כאב "זונה כמוך צריכה להגיד תודה שמזינים אותה בתחת על יבש. תגידי תודה"

והוא נכנס לתוכי מהר ובזוית קצת שונה. אני רק  צורחת. 

"תגידי תודה זונה"

אני לא מסוגלת. אני רק צורחת כאב. זה שונה בכל שאר הפעמים שלנו. זה כואב במיוחד. אחרת. אולי כי אני עייפה כל כך וכל השרירים שלי תפוסים.

"תגידי תודה זונה!"

אבל כל מה שאני מצליחה להפיק מעצמי זה צלילי יבבות מרוב הכאב שאני חשה. אני בוכה וזה לא דמעות של כאילו, ואני לא מסוגלת להתנגד מרוב העייפות.

הוא ממשיך לזיין אותי בשקט אבל לרגע לא מוסיף חומר סיכה.

"הנה זונה קחי" הוא מושיט לי את הויברטור. "זה מה שרצית, לא? בכיינית. קחי. עד שאת לא גומרת אני לא עוצר"

הזוית לא טובה לי וכואב לי ברמה שהגמירה לא קרובה. וזה לוקח המון המון המון זמן. וכל הזמן הזה הוא ממשיך להכאיב לי מאחורה. לקחת. לפעמים להוביך צביטה ומכה, שמבלבלים אותי ומרחיקים אותי עוד יותר.

ואז הגוף שלי מרחם עלי ומפיק גמירה. 

והוא יוצא ממני בבת אחת.

הוא נכנס להתקלח.

 "תודה". אני סוף סוף מצליחה להגיד.

תישני ילדה, תישני. 

תניחי את הראש על שקע הכתף שלי, תעצמי עיניים ותילכי לישון. אני כאן, שומר עליך. לא הולך לשום מקום. 

באתי במיוחד להשכיב אותך לישון, ולכרבל אותך אלי.

תישני ילדה. היה לנו יום ארוך היום אבל מחר יום חדש. תישני ילדה. תנוחי. 

~~~~~~~~~~

אני נסערת. 

חוסר השינה לא תורם לי או לסערות הפנימיות שלי.

יוצאת מעבודה קצת מוקדם, וקצת באימפולסיביות שמה את הוייז אליו. לא קבענו. לא עדכנתי אותו. המח מרוקן ממחשבות מרוב עייפות. כל טיפת ריכוז מתועלת לשמירת החיים שלי על הכביש. 

דפיקה בדלת, והיא נפתחת.

אני רואה את ההפתעה על פניו, אני לא נותנת לו זמן לשאול, ומנשקת אותו. מושכת אותו בנשיקות. קרוב אלי, צמוד לספה.

אני רוצה לדבר, אבל לא יוצאות לי המילים ובמילא כל מה שאני צריכה זה מגע צמוד חם כזה, ואינטימיות איכותית כזו שלא צריך למלא ב"מה עושים עכשיו?". 

העיניים שלו קרובות לעיניים שלי. 

ואני רואה בהן את כל מה שאני צריכה לראות. את התשובות שרציתי, אבל גם את הדאגה. אני רואה את החשש. ואני יודעת שאכפת לו.

אני רוצה לדבר אבל לא יוצאות לי המילים. 

~~~~~~~~~~

תישני ילדה.

תישני שינה עמוקה וטובה שאת זקוקה לה.

מחר אני אחבק אותך ואדאג לך. היום אני פה לצידך. 

אני אוהב אותך במעשים. את רואה אותם, ילדה? 

מחר תגידי לי מה חסר לך.

היום רק תיצמדי אלי ותישני.

אני פה עד שתירדמי.

בא לי רק להתחפר מתחת לשמיכה.

וללכת לישון.

כשאני ככה חלשה וקטנה וחסרת ביטחון ועצובה,

ובכלל בכלל לא עוצמתית כהרגלי. לא חייכנית ולא משחקית, מכודררת בתוך עצמי, שקטה,

אני צריכה במיוחד שתאהב אותי. חזק. תואהב אותי המון המון. בכל דרך אפשרית. תעטוף אותי בחיבוק חונק, כמו שעוטפים ספק מרסנים בן שלוש בטנטרום עצבני.

תאהב אותי מעל כל זה ותבין אותי ותזדהה איתי. 

ללא אבל. ללא בערך. וללא אולי. ללא פחדים. וללא חששות. 

תאהב אותי בחזקה, כמו שלא אהבת אותי לפני זה מעולם, אולי כמו שבכלל לא אהבת קודם בחיים שלך. ככה שהלב מתפוצץ והרגש גועה והדם מבעבע בורידים, והמבט חודר, ונשימות קטנות, והדפיקות איתנות בתוך הלב.

ככה שהעולם נרעד מהעוצמה.

ותצמיד אותי חזק אליך ותוכיח לי שאתה לא הולך לשחרר בשום תנאי. גם לא כשאני בועטת וקשה. גם לא כשאני מקשה. וגם לא כשיש רוח חמה וערפילית בחוץ. בשום תנאי.

כי כשאני ככה, האמת היא, שגם אם אני לא אומרת, זה הרגע שבו אני הכי זקוקה לך.

היא התקשרה אלי היום ופטפטנו בדרך הארוכה שלי הביתה. היא סיפרה לי קצת עליהם והתעניינה עלינו. וסיפרתי לה מעט מן האושר שלי מהחודשים האחרונים. 

והיא אמרה לי שאני נשמעת מאושרת. 

ואולי זה כי כך בדיוק אני מרגישה.

~~~~~~~~~~

נוהגת מהליכה איתו בים. עשינו גם ריצה קצרה. כולי אדומה מהריצה הזו. לא רצתי שנים. 

מפה לשם, קולטת את הצדודית הסקסית שלו באחד הרמזורים.

נעמדת לידו וצופרת קלות שיקלוט אותי.

החלונות של שנינו נפתחים.

החיוך שלי גדל אוטומטי.

"אפשר להתחיל איתך?" אני זורקת לו.

"תגידי, אפשר לזיין אותך בתחת?" הוא עונה.

~~~~~~~~~~~~

אני רוצה להקפיא את החודשים האחרונים שלנו. ככה בדיוק. במדויק. 

אי ירוק בתוך ים סוער.

 המבט הזה, שיש לך, כשאנחנו יושבים זה מול זו באיזה בית קפה, או נוסעים לאנשהו ברכב שלך, זה שבו יש לך חיוך רך עבורי, ואתה קצת מכווץ לעברי את האף. 

ואני יודעת שאכפת לך ממני.ושתשמור עלי. ושתעזור לי. ושתמיד תמיד תיהיה שם בישבילי. במיוחד כשהכי קשה לי וכשאני צריכה עזרה אמיתית. 

וזו תחושה שנוסכת ביטחון. ומרגיעה את הילדה הקטנה והמפוחדת שבי.

~~~~~~~~~~~~

אני רוצה להגיע לכל חלק ממך. לעמוק ולקמור ולמסובב ולמוסלק ולמתחבא קלות, ולמתגאה , ולשקט, ולרועש, ולצוחק. 

בעיקר לצוחק. 

אני רוצה לגעת בכולך.

יש משהו מאוד מנחם בזה שהידיים שלך מחפשות לחבק את גופי באמצע הלילה. לוחצות אותי אליך, מקרבות ומצמידות קרוב ככל הניתן. 

הגשם סוער לו על החלון מפליג באלימותו כלפי הזכוכית, ובנתיים פה בפנים חם ומנחם.

יש משהו שלם בדיסוננס הזה- של הסוער והרגוע. של הניגוד המחודד הזה. 

ובכלל לא בא לי לישון.

בא לי להתחפר בכל קמר שיש לך פנוי עבורי. בכל משעול וכל בליטה, אבל גם לא בא לי להפריע לך.

הייתי רוצה להיות מספיק רגישה כדי להבין איך אתה צריך שיאהבו אותך, אבל אני לא. אז אני שואלת-

תגיד, מה גורם לך להרגיש אהוב? מה גורם לך להרגיש מוערך?

ולא תמיד יש לך תשובות עבורי. אולי כי זה מביך אותך, הישירות שלי. ואולי כי לא חשבת על זה אף פעם, ואולי לא שאלו אותך מעולם.

אבל אני עדין מתעקשת שתגיד לי. אם לא בגדול אז בקטן-  מה אני יכולה לעשות השבוע כדי שתרגיש אהוב. 

המיטה מרגישה ריקה בלעדיך.

ועולם שלם איתך.

תישן.

תיכף, עם קצב נשימותיך, ארדם גם אני.

את הרעיון לפוסט הזה קיבלתי מהפוסט הקודם.

וקצת שיחקתי עם הרעיון בראש והתעמקתי סביב איך זה נוגע בי. תחילה חשבתי להמתין. סמוך מדי לקודם. אבל אז חששתי שאשכח. והיה לי חבל.

ובמילא אני מחובקת בך עכשיו. ואתה ישן שינה עמוקה כל כך. ולי אין שינה בעיניים עדין.

~~~~~~~~~~

אף פעם לא הייתי בראטית.

תמיד הייתי ילדה טובה. סאבית טובה. אף פעם לא מהסוג של האסקופה הנדרסת. ילדה טובה לא אומר בהכרח ילדה חסרת עמוד שדרה. לא לא ילדה דעתנית וחזקה,  אבל תמיד תמיד ילדה טובה.

אחראית.

כזו שאפשר לסמוך עליה. 

כזו שאפשר להשאיר לבד בבית והיא תסיים את כל המטלות שיש. 

כזו שלא צריך להגיד לה שיש שיעורים. 

ילדה מסורה ושקדנית ושאפתנית.

ילדה שלא תעשה דווקא או תעצבן אותך רק כדי לקבל ממך תשומת לב. היא תבקש. אם היא תקבל היא תשמח. ואם לא, היא תתכווץ ותמות קצת בפנים, אבל היא לא תעשה עניין. 

ילדה שתכיל אותך עד גבול היכולת שלה. 

ילדה שרוצה להיטיב.

ילדה שלא תעשה רעש. 

ילדה נוחה. אולי אפילו ילדה משעממת. 

ילדה שאם תבקש ממנה למצוץ, היא כבר תחנוק את עצמה בעצמה על הזין שלך, 

ואם תירצה לזיין אותה בתחת, היא תפריד לבדה את הפלחים. 

ואם תירצה קפה היא תשאל כמה סוכר.

ואם תירצה לישון, היא תכסה אותך בשמיכה. 

ואם תגמור, לא תצטרך להגיד לה לבלוע.

ילדה ממש ממש טובה.

וכבר תקופה ארוכה אני יודעת, שגם ילדות ממש ממש טובות, צריכות מבוגר אחראי.