יומן מסע

תחייך בייבי.

ותבריא.

בא לי עוד מהחיבוק שלך.

ומהנשיקות.

ואז זה קורה.

ועצוב לי בצורה בילתי רגילה.

אני שותה יין ומעשנת אחרי שלא נגעתי בסיגריה חודשים.

ואני מתקשרת אליו. 

"בוא לחבק אותי קצת". 

ומוסיפה "בלי סקס. בלי בדסמ".

רק תחבק אותי חזק. 

והוא בא. 

אנחנו שותים כוסית יין.  ראשונה שלו. מס מיליון שלי.

ואני עוצרת דמעות אבל לא חולקת. לא צריך. 

אני מציעה את המיטה במצעים נקיים וריחנים והוא לוקח אותי אליה.

הוא נשכב לידי. הוא מחבק אותי. הוא מכרבל אותי בתוכו. 

הוא מלטף לי את הראש וכורך את רגלו סביב רגליי.

הוא מנשק אותי ברכות.

ואני נצמדת אליו כמו ילדה קטנה. 

ומרגישה מוגנת. 

ורצויה.

ולפעמים זה כל מה שצריך.

שוב אני נוכחת להבין כמה הוייב הריקודי הוא פחות עבורי.

אבל אנחנו פוגשים הרבה אנשים שאנחנו מכירים ואוהבים אז זה בכלל לא משנה.

חדר המשחקים קטן, אבל לא עמוס. 

יש שקל שמתנדנד לו מהתקרה. 

בטח לרוב משתמשים בו לשיבארי. 

הוא אוזק את ידי באזיקים ומחבר למעלה לשקל.

מצליף בי עם כל שאני אוהבת. והוא אוהב. 

זה כיף ומפזר לי תחושת חמימות בגוף.

בזוית העין אני רואה אותו ואותה וזה סקסי לי. 

זה יפה לראות אנשים שאת אוהבת, אוהבים.

אני כבר די מסטולה מהכאב. 

הוא מחבק אותי מאחורה ואני מנסה להתכרבל בו בלי שיש לי את היכולת לחבק חזרה. 

ואז הוא שם את ידיו על גרוני ולוחץ.

וכל החדר הופך שחור בגוון ורוד עננים.

תמיד הייתי משימתית והישגית.

כשרע וכואב לי, אני ממעטת לשתף. רק מעטי מעט יודעים כשאני בוכה. יותר קל לחייך. זה לא רק מנגנון הסתרה אלא גם התמודדות. וגם קצת קטע של אמון.

אחרי שלב הדמעות והחשיבה השכלתנית שהורגת את הרגש, אני לרוב עסוקה ברשימות. במשימות. בדחיפה עצמית קדימה בכל רבדי החיים.

כשטוב לי, גם אז שמה לעצמי יעדים. ממלאה את החיים שלי בתוכן ובעשייה. בחויות וצחוק וחיים.

אני רושמת לעצמי פסגות שעוד לא כבשתי, לטווח הרחוק והרחוק מאוד. ולטווח הקצר.

אני בונה לעצמי טקטיקה ואסטרטגיה איך אני עומדת בהם, ואיך אני הופכת מחשבות ורצונות למציאות.

ואני פרקטית.

מאוד מאוד פרקטית.

מחשובת ומכולכלת ומרובעת עד כדי טבלאות אקסל.

ותכלס זה פוסט שהיה צריך להכתב אתמול. כי זו חתיכת פיסגה לכבוש.

ללא עזרה.

ללא גב.

ללא כל תמיכה שהיא. 

ל.ב.ד

תהליך של כ9 חודשים. לגמרי לידה.

אלא שאתמול הייתי עסוקה בלהיות בהלם, ולהכיל את האירוע, שעד עכשיו לא ממש נקלט לי במערכות.

אתמול הייתי עסוקה בלחגוג ושיכורה מיין ומשוק.

אתמול חשבתי שזה נכון שאני דורשת הרבה. ממני, אבל גם מהסובבים אלי. שאני מסרבת לקבל בינוניות כדרך חיים. 

אם אני מחבקת, החיבוק שלי הוא מהלב,

ואם אני אוהבת, אני אוהבת עד לשד עצמותי ,

ואם אני רוצה מישהו בחיים שלי, אני צריכה לשמוע ממני שהוא רוצה. ולהאמין לו. להרגיש ממנו שהוא רוצה. או אז, אני אצא לויתורים מרחיקים לכת מבחינתי. 

כי אז, זה אנחנו יחד- נגד כל המכשולים שיש לחיים האלה להציע.

"ואם הוא רציני
ואם הוא רק רוצה"

אמרה ריטה , ונשבעת לכם שהיא יודעת על מה היא מדברת. 

אז קבענו תאריך ביומן לחגוג. 

את המשימתיות וההשגיות של שנינו-

את האירוע שלו,

את האירוע שלי,

ואת הדבר המוזר הזה בינינו, שעובד בנתיים כי אתה רוצה. וכי אני רוצה.

ככה פשוט ובניגוד לכל הגיון.

אני סאקרית של תאריכים ושל תשומת לב.

אבל זה? זה מוקדש לכל הבנות, לכבוד יום האישה-

תשאפו לירח, או אז תגיעו ללא מעט כוכבים

היעדים הבאים כבר נקבעו-

לטווח הארוך- xxxxx xxxxxx

לטווח הבינוני-

1. Xxx xxxxxx

2. Xxxx xxxx

ולגם לטווח המיידי!

*מוצצת לו בתאווה*

אומר לי להפסיק לקצת אבל אני עקשנית.

"יש לך מזל שעבר עליך יום קשה, ושאני רחמן היום"

"למה"

"כי אמרתי לך להפסיק ולא הפסקת. אם לא הייתי רחמן היית רואה מה הייתי עושה לך"

"מה?" (חיוך מאוזן לאוזן)

"היית מזיין אותך בדיוק לשניה ואז יוצא ולא נוגע בך יותר".

(נושכת שפה תחתונה ומשמיע קול צפצוף קל)

"או שהייתי גומר לך בפה בלי לגעת בי"

(ממשיכה לחייך חיוך עדין)

"זה לא עונש עבורך, אה?"

(מניעה ראש מצד לצד)

"זה לא עונש עבורי. שום מצב שבו אתה גומר, בי, לא יכול להיות עונש"

עוד יום אחד כזה ואני חוטפת התקף לב.

זו לא הגזמה.

סטרס מטורף על סכום כסף לא קטן, נזק ממשי שיכול להגרם לצד ג', ורשויות שבמקום לעזור לך עם אינפורמציה ודרכי פעולה אפשריים, נדמה שאתה רק מפריע להם לגלוש בויי נט באמצע יום עבודה. 

רק בישראל.

הוא אומר שלא עשיתי בחיי מספיק עסקאות בסכומים גדולים, כדי לדעת לא להלחץ ממצב כזה, והוא קצת צודק. אבל בחיי שהייתי צריכה שחרור מהמתח. 

~~~~~~~~~~

"תכיני את האצבעות שלך לוורמס" הוא כתב לי בשובבות מפתיעה מצידו לפני כמה ימים. בדרך כלל הוא רציני. ועל אף שאני מאוד אוהבת את הרצינות שלו,  זה כיף שהוא שובב מדי פעם. "ואת התחת לוורמס שלי."

"יש בי צורך לחום. ומילים של חום ורוך" אני רושמת לו באמצע האטרף. יש לי דמעות אבל למזלי לא רואים אותן דרך הפון.

"חום ורוך? חשבתי שאת רוצה פיצוי" נאלצנו לבטל לפני זמן מה ומאז אני דורשת פיצוי. כן כן, אני גרידי. אני רוצה הכל. בתמורה להכל.

"פיצוי פיצוי" אני ממהרת להבהיר "וחום ורוך לפני ואחרי".

(ניצחתי. לראשונה)

~~~~~~~~~~~~~~

מעולם לא אהבתי את הגשש החיור. 

ולא, לא בגלל שזו קלאסיקה ישראלית או בגלל שאני צעירה מדי. הלוואי הייתי.

לא בישבילי הגישושים.

לא אוהבת ולא רוצה להשלים דיעות רגשות ומחשבות עבור מישהו, תמורת חצי מילה או רמז. מגיע לי יותר מזה. 

יש לך משהו להגיד? אל תגשש. תגיד.

תהיה גבר מספיק להגיד את זה ישירות ובזמן ובלי לגשש לפני כדי לוודא שהתשובה תיהיה לפי מה שמתאים לך.

תיהיה גבר. ותגיד את מה שיש לך להגיד. 

לא אוהבת גששים עיוורים.

גם לא גששים עם ראיה 6/6.

לא משתפת פעולה.

~~~~~~~~~~~~~~~

אני מוצצת לו והוא נועל לי את הראש בין הרגליים מחדיר את הזין עמוק יותר לתוך הלוע וחוסם לי את נתיב האוויר.

אחרי זמן מה אני מתחילה להאבק לאוויר. 

"את יכולה יותר מ 10 שניות". הוא אומר.

ואני מחייכת בתוכי שהוא סופר. לא דיברנו על לספור מעולם. לדעתי אין לו שום מושג מה זה אומר לי והאינטואיטיביות הזו שלו מהממת.

•~~~~~~~~~~~~~

בא לי למות ממבוכה. 

ממש.

שתיפתח האדמה רגע ותבלע אותי.

ככה.

איך שאני. 

בא לי להעלם.

עוצמת הבושה משתווה בעוצמתה רק לעונג שחשתי רק לפני רגע.

זה מרגיש כמו תשלום לקארמה. היה לך כיף? הגזמת.

~~~~~~~~~~~~~

הוא חודר מהר וחזק.

ואז לאט לאט.

ושוב מהר וחזק.

ושוב לאט.

ואני הולכת לאיבוד בתוך העונג.

~~~~~~~~~~

שמפו ומרכך על המדף במקלחת.

תיק רחצה עם מברשת שיניים ודאודורט ומסרק על השיש בחדר האמבטיה. 

שקית בגדים להחלפה.

גם זה עושה לי בטחון. 

ועושר 

ומלאות

ושלווה בנשמה. 

דברים שעושים לי ביטחון:

1. שמזיינים אותי בתדירות גבוהה
2 . שמעניקים לי כאב איך שאני אוהבת וצריכה
3. שלא מבטלים לי או אותי
4. שלא מסמנים עלי וי (לא מגיעים אלי, אבל בוהים בפון, לא קובעים איתי- אבל עסוקים בראש במשהו אחר)
5. שקובעים איתי למועדים רחוקים, שמתממשים.
6. שעם הזמן הקשר מתפתח לעוד רבדים בחיים.
7. שמערבבים דם בדם. (צריך להסביר?)
8. שאומרים לי מילים משפילות בסשן ובסקס
9. שאומרים לי מילים של אהבה מחוץ לו
10. שחוים איתי חוויות חדשות לשנינו
11.  שמגשימים פנטזיות שלך
12. שמגשימים פנטזיות שלי
13. שמתגעגעים אלי ואומרים לי את זה
14. שמתאווים עלי וזה  מורגש
15. שמחפשים את חברתי ואת קולי
16. שדואגים לי.
17. שמחבקים אותי חזק בלילה (ולא רק מתהפכים לישון לצד השני)
18. שמטיילים איתי
19. שמתעדפים להיות איתי על פני פעילויות אחרות
20. שרבים איתי ולא מסכימים איתי, אבל בסוף מבינים שהקושי הוא רק נקודתי,  ובוחרים להמשיך איתי קדימה.

21. שצריכים אותי (קרדיט ל ☆☆☆☆)

מאוד.

אני מגיעה לסשן הזה עייפה נפשית.
אחרי אכזבה מהולה בעלבון, ואחרי כמה שעות של בכי ושינה לתוכו.
אחרי שעוד הגוף כואב ממכות ליל אמש. כך שאפילו לטיפה על התחת מורגשת לי בעור, אפילו שאין לי סימנים כלל.

האמת היא שאני יודעת טוב מלעשות סשן אימפקט יום אחרי יום, אבל אני סומכת עליו ועלי ועל הגוף שלי. אני יודעת שבחימום ארוך ומתגבר, תוך הקשבה לי ולקצב שדרוש לי- זה מחסום נקודתי. וזה אכן מתברר שכך.

כל האמצעים מפוזרים באמצע החדר הגדול. אין הרבה אנשים וזה חצי מהכיף. יש מעט שאני מכירה וגם זה כיף.

יש מוזיקה לא משהו אבל מי שומע אותה בכלל.
הוא מוביל אותי לחמור באמצע החדר ומתחיל חימום. אפילו מכה קטנה ביותר עם היד כואבת לי. הוא מצחקק.
הוא מפשיט אותי לאט.
וממשיך בחימום.
לאחר מכן, הוא מוביל אותי לקרוס. הידיים שלי בתוך אזיקים, מקובעות לקרוס.
החימום הסתיים.
הוא נותן מכות חזקות עם הספנקר. המכות שלו מלוות בהרבה חום וליטופים ונשיקות והדיסוננס הזה מטריף את החושים. 

אני מבקשת מכות חזקות אבל קצב מאוד איטי. הוא עושה את זה בצורה מושלמת. הוא מצמיד לי מג'יק לכוס וממשיך לנגן, ואני גומרת.

הוא ממשיך עם האימפקט, ומצמיד את המג'יק שוב. במהלך הערב הוא ישחק איתי כך לפרקים. אני מתה על זה. על האדג'ינג הזה.

"את קרובה?"
"ככה. ככה . אבל זה יותר קשה בפעם השניה"
"את גמרת בלי רשות??? חצופית!"

אני צוחקת מהאירוע וחוטפת מכה חזקה עם קיין שמעיפה אותי למעלה. בקושי מצליחה להכיל את הכאב וחוטפת נוספת. זה כואב ממש אבל זה כאב נדרש. כאב שאני אוהבת.
אני מתמסטלת מהחום שמתפזר לי בגוף.

אני לא יודעת איך זה מרגיש מנה של קוק כי מעולם לא עשיתי סמים. אבל תחושת האופריה שמתפזרת לי בגוף היא אולי מנת הקוק שלי.

אחרי זמן מה אני מבקשת הפסקה מהקורס כי נרדמות לי הידיים.

אני מסתובבת אליו. אני לא רוצה להפסיק פה.
הוא מתחיל לצייר לי קווים על השדים.
לא הרבה.
לא יכולתי הרבה.
רציתי. אבל לא יכולתי.
פעם הבאה. אולי.

כשאנחנו נכנסים הביתה אני צונחת לתוך ענן ולתוך המיטה. הוא מחבק אותי קרוב, מחמם אותי עם גופו.

בא לי עוד.