יומן מסע

אני טובעת באגם ממים עכורים.

נאבקת במפלס העולה, יורקת את המים שמציפים את פי בפאניקה, במלחמה חסרת תועלת נגד הזמן לפנות את המיותר.

הרגלים שלי יציבות במקום, אך אינן יכולות ללכת. בלאו הכי כבר הרחקתי מדי.

ועייפתי.

ציפורים חגות סביבי,שחורות, רעות, ממתינות.

מה אני אם לא מזון עבורם- בשר ודם.

קול ציוצם מתמזג עם קול המים סביבי.

הם שרים יחד בהרמוניה מופתית.

וזה שוב המים האלה, מאיימים עלי, מכרסמים בי.

ואולי אני צריכה לתת להם למלא אותי על מלא ריאותי, ולו רק כדי שיהיה קל יותר לנשום.

זוהמה תמלא אותי, והמים יעברו דרכי חופשי.

אולי זו הדרך.