יומן מסע

בא לי חיובי, למרות שקצת כבד.

אז מה אם קצת כבד?

קטן עלי.

מותר שיהיה כבד.

לנשום עמוק. להרים את הראש גבוהה גבוהה ולראות את היפה שיש, ויש כל כך הרבה ממנו.

בחיים שלי, בחיים שמסביב.

כמו הצחוק של הילדים שלי. והברק בעיניים שלהם כשהם מגלים משהו חדש, או כשכיף להם.

כמו החיבוקים הקטנים ומתוקים שלהם.

כמו אהבה של החתולה שלי שנצמדת אלי לקראת השינה ואי אפשר לטעות ולבלבל את זה עם רגש אחר,

כמו המלצרית האלופה מהיום שכשהנחתי את האשראי שלי לשלם, לצד האשראי שלו, לא התבלבלה , פנתה אליו ואמרה בקול "אל תדאג, אני לוקחת גם את שלה, אבל מחייבת רק את שלך"

מדברים מופלאים שקיימים בעולם הזה, כמו קולנוע, ותיאטרון ומוזיקה. שהנפש שלי רק רוצה עוד מהם. ועוד.

כמו נחל באמצע המדבר.

וים וימה באמצע הערוץ השבור.

וחוף ים.

ורסיסים של מים על הפנים והשיער 

כמו לריב בקול, ולהזדיין לתוך השלמה.

כמו לזעוק מוות קטן מתשוקה ונוזלים וזיעה ורוק.

כמו ליטוף של מגע מנחם על עור אדום וכאוב.

כמו מבט עמוק בעניים ורגש ללא מילים.

כמו ביטחון בנוכחות.

וגם זה עוד יקרה.

כמו המפתח שאקבל עוד מעט.

כמו יין אדום בכוס זכוכית שבירה גבוהה.

"לחיות. 

ללא חרטות.

או לפחות לנסות"

זה פוסט חיובי.

כי בא לי חיובי למרות שבא לי גם עצוב.

כי אני בוחרת בחיובי.

בלחיות.

ובלהאמין.