בא לי להיות יפה בישבילך. כל כך יפה שזה יכאב לך בעיניים. ולא תירצה לשחרר לעולם.
וסקסית. וסוחפת.
בא להיות מופלאה ונהדרת. להצחיק אותך. לעלות לך חיוך כל פעם שאתה מדבר איתי וכל פעם שאתה נזכר במעללנו.
להיות יוצאת מגדר הרגיל. מעניינת ונהדרת ומגניבה ויצירתית ואמיצה.
שתתגאה בי ותשויץ בי לכל העולם שלך.
בא לי להשאר ככה בעינך לאורך מלא מלא מלא זמן.
ייחודית בעיניך.
האחת מסוגה.
ותכלס, הייתי כזו פעם.
מספיק זמן כדי לדעת שזה מספיק למה שזה מספיק ונגמר כשנגמר. סופו של קסם להתפוגג. גם הכרכרה של סינדרלה חזרה להיות דלעת בחצות. ולי אין פיה בצד שלי.
עכשיו אני רוצה להיות דלעת. מראש.
לקחת הכל לאט לאט.
לפעמים כתומה משוגעת, לפעמים משעממת. לפעמים לא יודעת מה לומר, או לא מוצאת את המילים. סתורת שיער ומחשבה בבוקר עם פרצוף ישנוני ונפש עייפה.
תמיד מעדיפה איתך. מעדיפה ביחד.
ושלווה.
אני רוצה להיות בטוחה שכתום זה יפה בעיניך, אפילו שרק כתום זה לפעמים די רגיל.
אני רוצה לאט ובטוח ולפעמים בנאלי.
אתה אוהב אותי, אני יודעת. תגיד לי, ככה, כשאני קצת פחות מופלאה, וכשאני קצת יותר משעממת.
זה עדין עושה לך טוב?
טוב. זה היה פוסט לא קיטשי בעליל לשם שינוי. זה מה יצא.
אבל זה?
זה מאוד קיטשי. וגם זה נורא יפה.
