אז דיברתי איתה על שליטה מנטאלית.
לא רק כי היא שאלה. אלא כי לאחרונה אני מחפשת שיח בנושאים שכאלו.
יוזמת שיח.
מפתחת אותו..
חופרת
מחטטת.
ההתעסקות הזו, הבילתי פוסקת, גורמת לי לחשוב על עצמי בעצמי.
לנסות להבין.
מטיבעי אינני נוטה לניתוחים.
אתה אומר שאני "מעשית".
אומר, ומוביל אותי לעבור תהליך. :)
אז אני מתכנסת אלי אתגר- ועוברת תהליך.
של גדילה.
של התעצמות.
של לחוש את הקושי. ממש להרגיש אותו. להתמודד איתו ואולי ללמוד כמה דברים על עצמי.
אז בעודי משוחחת איתה על שליטה מנטאלית, על מה שהיא מאפשרת לך ולי, אני מהרהרת על ההתמסרות שלי. ועל השליטה שלך.
אני סאבית שונה היום. ממה שהייתי כשהכרנו. עברתי, ועודני עוברת, תהליך מטורף. מעצים.
ובחכמתך הרבה אתה יודע לנתב אותי, לאט ובביטחה.
אתה רואה בי דברים.
דברים שנסתרים מעיני שלי, דברים שהם אני. שאני לא מראה לעיתים כי אפילו אני לא יודעת.
רואה את רצונותי הכמוסים ביותר,
בלי מסיכות,
בלי חומות.
וכשאתה מזהה מין צורך שכזה, אתה מגדל אותו. מטפח אותו.
משקה אותו בבטחון וברוגע.
מדשן אותו במקלות הקיין.
ונותן לי.
מאפשר לי את החופש לומר מה שאני רוצה.
את מה שלא העזתי לומר. את מה שלא העיזה נפשי לבקש.
זה לא נגמר בלומר בבקשה. כי אם רק מתחיל. תהליך, כבר אמרנו?
ובתהליך יש התמודדות,
ויש טעויות שמהם איני חפה,
ויש למידה.
אבל על החופש הזה שאינו זהה לכלום,
ועל התהליך הזה,
ועל ההובלה שלך,
והשליטה שלך-
הינני מודה.
העולם הזה שלנו, שבה אתה שולט עלי, שולט עלינו, הוא עולם של ייצרים ושל צרכים ושל רצונות כמוסים. ושל גדילה והתגברות. הדדית.
אחרת אין טעם, נכון?
ואני מתבלבלת בכלל. נסחפת. ראה כותרת- זהו פוסט סשן :).
עוד סשן.
סשן מעולה.
שמאפשר לי להיות למרגלותיך. שלך.
באופן שבו אני זקוקה.
באופן שמסדר לי את הראש ונותן לי אוויר לנשימה.
גומרת עצמי לדעת ונוזלת את פחדי החוצה.
אתה לא אוהב תיאורי סשן.
אז אין.
במקום זה אתן לתמונה לדבר :)
ואציין רק,
כי זה בכל זאת פוסט סשן,
אתמול היה טוב, אדוני.
ואחרי שבוע שהיה לנו, של למטה ולמעלה, מערבולת שלמה של תחושות ורכבת הרים של יצרים- נדרש מאוד.
תודה.
שלך.
