יומן מסע

אני אוהבת את שוט העור.

הוא שולח זרמים של חום לאורך כל הגוף.

הוא מלטף.

הוא מחמם.

שכמות, ידיים, גו, ישבן, רגלים, כפות רגלים. אתה יסודי איתו כל כך ואני מקבלת אותך דרכו באהבה. בגעגוע שנבנה בי אליך,  כך.

שוט הסיליקון, לעומתו- זה כבר סיפור אחר. דורש. לוקח.

אני מנהלת איתו יחסי שנאה אהבה. בדיוק כמו עם המקל. אבל גם אליו התגעגעתי.

שוכבת על המיטה על הבטן. 

נוזלת.

קשרת את רגלי - כל רגל לצד אחר של המיטה. 

עקדת את ידי מאחורי גבי, חובקות, האחת את המרפק של השניה. 

אני סופרת סגולים.

סגול זה צבע יפה , שאני אוהבת.

מתאים לי ביגוד בצבע סגול.

מתאים לי הלבשה תחתונה סגולה.

מתאים לי הסגול שיווצר עלי מחר, מעשה ידיך.

הפלאג הסגול בתחת שלי, הויברטור הרוטט הסגול בכוס, והמג'יק הסגול שמוצמד לי לדגדגן.

אבל אני-  סופרת את הסגול שלך.

זה שאני חייבת לומר לך כי "אני עוד רגע גומרת, אדוני, ואסור לגמור, אז מבקשת שתפסיק"

סגול זה צבע יפה.

לא פעם אחת.

וגם לא פעמים.

אולי 8 אולי 9. 

מי יודע בכלל?

בלאו הכי בשלב מסויים הפסקתי לספור כי איבדתי קשר למציאות.

רק השוט והמקל מדי פעם עוד הצליחו להזכיר לי.

ורק רצף האורגזמות המטורף, שהגיע בזה אחר זה, לאחר שחדרת אותי.

-אדוני, נכון שהייתי טובה היום?

-ייבבת הרבה. 

-אדוני, אני רוצה לגמור עוד, בבקשה

- שקט , זונה.

תודה אדוני. ♡

היה מושלם.