יומן מסע

זה קל להתמסר כשקל.
כשעושים משהו שרוצים ושכיף לעשותו.
כשמה שהוא רוצה תואם את מה שאת רוצה/צריכה.
מן מארג כוחות שכזה.

אבל אם זה תואם ב100% האם באמת יש שם התמסרות?

מתי היא נמדדת ההתמסרות הזו?
מה שוויה?

האם זה כשהזין שלו תקוע לך עמוק בתחת וגורם לך לאורגזמה שטרם חוית?
האם זה שאת מוצלפת עד שאינך יכולה לנשום, והאנדרופינים מציפים לך את כל המח?
זה התמסרות?

יש קשיים שלא ניתן להתגבר עליהם.
כאלו שאני לא יכולתי להם ולא יכולה להם.

ועדין, בעיני, ההתמסרות מוגדרת על ידי הקושי.
כשקשה לך- את שם.

וזה גבול נורא נורא בעייתי שם- קו היכולת האישית. והוא מסוכן אם חוצים אותו. הוא עושה שריטות קשות ומגדיל קשיים קטנים קיימים לרמות פיל.

אני צריכה להרגיש שם הכלה מטורפת. וחשיבות. אני צריכה להרגיש קודמת.
אני אלחם לתת, כשארגיש מקום ראשון.
אני אקרע את עצמי לתת- כשארגיש חשובה יותר מכולן.

אין התמסרות ללא קושי.

כשם שאין אהבה ללא כאב.
וכשם שאין מערכת יחסים ללא מהמורות.