לפני 5 שנים. 13 בדצמבר 2018 בשעה 7:53
הוא צוחק עלי שהקפה שלי חלש...
ואני מסבירה לו שאני לא ממש נשלטת עכשיו.
מספרת לו שפעם הייתי ואיך פעם הייתי.
אחת מטורפת.
אחת שהסאבמישן שבה זרם לה בורידים. לא עושה תכניות מגירה, לא עובר לה בראש בכלל ה'יום שאחרי'.
ועכשיו לא נשאר ממנה כלום מלבד המזו.
לא מסוגלת לתת לבה או נשמתה.
לא מצליחה לפתח אמון בצד השני ולא אמון בי, בכוחו של סאבמישן שלי.
לא מצליחה להתמסר.
זה שנותן לי כאב, אני מגלה לו, רוצה אולי יותר. אלא שאני, אינני מסוגלת.
והוא בוחן אותי.
מדבר איתי,
מספר סיפורו,
משתף בכאבו,
אבל גם בוחן נורא.
וכשאני קמה להכין לי עוד כוס נס הוא אומר בפשטות "היא לא מתה. הנשלטת שבך.את עדין נשלטת".
זה כואב.
כי זה נכון.
ועדין אני אינני נשלטת עכשיו.
