לפני 5 שנים. 6 בינואר 2019 בשעה 19:17
גשם מטפטף לי על השימשה, מקשה על שדה הראייה. המהירות אולי 30 קמ"ש.
ענייני עבודה בטלפון ואני חדה יותר.
ידיים רועדות בתנועות עדינות של נפש.
אני מחוייכת ובטוב.
אדי הדום ספייס אופפים אותי, משכרים.
הסף הנמוך שלך לא מעניין אותי, חומד. סף הוא אינדוידואלי ויעלה עם הזמן. סף ניתן לבנות.
הנתינה מעניינת.
זה לא הגניחות החרישיות שלך במגע עם השוט שעושות לי את זה, זה מאמץ הגוף שניכר עליך הוא זה שהרטיב לי את התחתונים.
זה הנשימות המשתנות שלך.
זו הזיעה שלך.
זה החום שעובר בך. הרעד.
זה אותו הכיווצוץ בין העיניים שאינך שולט בו.
זה החיוך שנולד מתוך החיוך שלי, הריצוי שלי, במבט ישיר בעיניים.
זה ההרגשה הכנועה שלך אל מולי. היא ניכרת כשאתה על בירכיך.
היה אוח חומד.
בפעם הבאה ארצה עוד.
תן לי.
תודה.