סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 6 במרץ 2020 בשעה 12:27

הייתי מתאכזבת אם לא היית בא.

מבינה, בגלל השעה ועומס היום, אבל מתאכזבת.

חיכיתי לך.

רציתי שתבוא.

 

המגע שלך עושה לי טוב.

אני מרגישה את התאווה שלך אלי, את הרצון למגע, את ההנאה שלך ממני ומגופי. את התשוקה הניגרת.

ואני צריכה את זה כמעט כמו שאני צריכה את הבדסמ.

 

ועדין יש בי צורך לכאב. אני לא מסתירה את הצורך הזה בי.

שנים של הסתרה גרמו לי למוחצנות.

הסתרה יש בה משהו מרע עם הנפש.

לא רוצה להסתיר.

הכל לפנים. בום. זה מה יש. זה מי ומה שאני. 

זה מקל.

זה מקל במיוחד כשמקבלים אותך איך שאת. 

 

אתה לא מכאיב לי באופן הזה.

ואף על פי זה, כשאתה חודר לאחורי, כואב לי ואני גומרת פעם אחר פעם.

 

לא אוכל לוותר על הבדסמ.

לוותר על הבדסמ זה לוותר עלי.

לא אוכל להמנע.

 

ואם זאת,

אתה עושה לי טוב.

הרבה טוב.

 

 

תודה.

Velvet30 - לא לוותר, לשלב, כשיש רגש נותנים אחד לשני באהבה ❤
לפני 4 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - יש מצבים בהם צריך לוותר.
בהם זה נכון לוותר כי להמשיך הלאה זה לתת מדי.
ללא תמורה.

זה לא אחד מהם.
זה רחוק מהם אפילו.
לפני 4 שנים
תענוגות - אהבתי . אל תוותרי
לפני 4 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - לא מוותרת.
אולי לא נוותר יחד :).
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י