הוא הופך אותי על הבטן ועולה עלי.
כבר ברגע הזה גופי מתקבע על המיטה ואני חסרת אונים לתזוזה.
לא צריך חבלים.
לא צריך אזיקים.
אני לגמרי לשימושו.
הוא פותח לי את הפלחים של התחת.
"בבקשה שמן" אני מתחננת. זה מיותר.
הוא מעדיף על יבש.
הוא מתחיל לחדור פנימה.
אני מייללת מהכאב.
הכאב המפלח אותי בניגוד גמור לכוס הנוטף.
"בבקשה שמן" אני מייללת ללא הפסקה. אולי מקווה שיקשיב לי, אולי מקווה שיתעלם.
הוא לא שומע.
חודר לתוכי מלוא אורכו ונעצר כשכולו בתוכי.
אני לוקחת הרבה אויר ומוציאה לאט, כדי לשחרר את הכאב ולהכיל אותו.
הוא מתחיל לזוז. לצאת לאט, לא עד הסוף, ולחדור מהר וחזק.
אני חונקת צרחות של כאב.
הידיים שלו עוטפות את גופי חזק, מקבעות אותי, מונעות תזוזה, ובמקום שזה ירגיש לי כוחני ואלים, זה מרגיש כמו חיבוק נדרש.
אני לא רוצה לעצור.
אני רוצה לאפשר לו.
אני שוב לוקחת אויר עמוק מתוך כוונה להוציא, כי זה משחרר שרירים ואת יכולתי להכיל אותו,
ואז הוא סותם לי את הפה והאף עם כף ידו.