סובלת בשקט

עמוד חשמל התפוצץ מולי היום.
הייתי בדיוק במרחק הנכון שלא להיפגע ממופע הזיקוקים המרהיב.
היה אחלה נוף.
הייתי מהופנטת.
מהגיצים. מאומץ (או טירלול) של הנהגים שנסעו תחתיו.
ואני עומדת. מתבוננת.
גם כשהכביש נהיה חשוך חשבתי שעד לא מזמן הוא היה ככה תמיד.
בלי טיפת תאורה.
אז, לא היה מפחיד. וגם עכשיו לא.
פשוט נכחתי.
חיכיתי לראות מה יקרה. מי יבוא. מתי.
ואולי עוד צפוי לנו איזה פיצוץ או שריפה גדולה ועוצמתית...?