דמעות נקוו בעיניה. הוא הוריד אותה בכפיה לאבר מפשעתו בכך שדחף אותה כלפי מטה. העקבים עשו אותה לא יציבה והיא כרסה על ברכיים. היא הייתה משותקת מרוב פחד כאשר הרגישה יד מלטפת את גבה. זו הייתה יד אחרת אנרגיה אחרת.
קולו של האדון נשמע שוב. "אני כאן אל תדאגי. אבא שומר עליך. "
הם היו שניים, היא הבינה. לא משנה, העיקר שזה שהיא מכירה ומוקירה מזה שנתיים נמצא לידה. ההרגעה עשתה את שלה היא רצתה מיד לתת לו הכל. כמו שכתבה, כמו שהצהירה שוב ושוב. בכוח כל אותם הניסיונות שעמדה בהם מאז שהכירו.
היא הרפתה לחלוטין לתוך גופה. הראש שלה הסתובב לאט לאחור לראות אותו. וכן, הוא היה שם כורע לידה. ידו אחת על כתפה ובידו השנייה מסדר בעדינות את קצוות השיער שנפלו על פניה.
מבטו היה רך אוהב ונוסך ביטחון.
איך אדע שאת שלי אם לא אוכל לתת אותך? שאל האדון בקולו הרך והאבהי.
אבל עוד לא עשינו שום דבר ביחד. . . היא אמרה בקול רוטט.
"בדיוק. אחרי שתהיי חופשיה לשימוש (FREE_TO_USE) אוכל..." הוא עצר רגע והעביר את אצבעו על שפתיה בחושניות, מרגיע ומעורר את פיה שרק לפני רגע חדרו אליו בכזו אלימות. "אוכל לצפות בתפארת התמסרותך, אוכל לחוות את נאמנותך, אוכל לקרוא לך שלי ולקיים את הבטחתי לך"
תוך כדי שהוא מדבר אצבעותיו חקרו את שיניה, עלו והתחככו על חניכיה, ידו השניה מחזיקה בעדינות את צוורה. האצבעות על החניכיים נתנו לה תחושה של חדירה אינטימית קרובה, אוהבת בלי גבול.
היא חיכתה שידבר אליה שוב, שישאל. היא ידעה שאל לה לדבר ללא רשות.
תוך כדי שאצבעותיו פושות בפיה עוברות על השיניים הטוחנות וכמו בודקות את המרקם החלקלק שלהן. הוא פקד: "תעני"
בפה מלא אצבעותיו היא אמרה יותר בתנועת קול מאשר במילים, "כן אדון" . "ילדה טובה , ונתן לה נשיקה על כל עין תוך כדי שפיה עדיין פעור ואצבעותיו בפנים.
"עכשיו" הוא פקד, הוציא את אצבעותיו במהירות מפיה, קוטע באכזריות מעשה אהבה. נוטש אותה שוב במערכה.
ו
הג'לוב, כי כך קראה לו בינה לבין עצמה, סתר לה, היה ברור שהיה לו דחף לסמן אותה כטריטוריה שלו. הוא התחיל להפשיל את מכנסיו שנפלו ללא חן על הארץ . הוא דחף את הזין הלא גדול שלו לתוך פיה ללא שום עניין בעדינות או בחושניות. היא ראתה בזה נקודת אור, יש סיכוי שזה יגמר מהר. היא התחילה למצוץ במכניות. ואז שמעה את צעדיו של האדון מתקרבות. הוא שוב קורע לידה, מישיר את מבטו הבוטח לתוך עיניה תוך כדי שהזין יוצא ונכנס לה לפה. "עם רגש יקרה שלי, אני כאן ואני מסתכל עליך. אני רוצה לראות שאת נותנת את כל כולך, את רוצה לתת בשבילי, את משתוקקת..." לאט ובעדינות הוא הרחיק את קצוות שיערה שדבקו לפניה, מתעלם לחלוטין מכך שהבריון ממשיך לזיין לה את הפה.
אבל לא היה לה את זה, היא הייתה מרוקנת, לא מוכנה, אפילו מתנגדת, עושה את המעט ביותר שהיה ניתן.
האדון כמו ניחש את מצבה, הוא נישק לרקתה בעדינות, ולחש לאט לתוך אוזנה, תוך שהוא נושף את המילים ומחמם לה מעדונות את פנים האוזן. צמרמורת עברה לה בגוף, זה היה כמו להיות בשני יקומים מקבילים. שתי מציאויות נפרדות. "האיש הזה... שילם 1000 שקל כדי לזיין את הפה היפה שלך... הוא ישלם עוד אלף על כל חור נוסף שתתני לו בתנאי שתראי את רצונך הטוב. . . את מבינה, נכון?" עוד נשיקה מתוקה ואיטית על הרקה, שפתיים שרוצות להישאר שם, עוקבות אחרי תנועת הראש קדימה ואחורה.
ואז היא קלטה.
היא רצתה. היא כן רצתה את זה ככה. ידיה השמוטות, כמו עלו מעצמן לעבר הזין הנוקשה והתחילו לעסות אותו. יד על האיבר ויד אחרת בעדינות על הביצים, היא התנתקה ממראה הבריון והתמקדה באיבר בלבד. האיבר אינו אשם, האיבר לא עשה דבר. האיבר נשגב, האיבר טוב אליה ורוצה את טובתה. כן האיבר הנפלא הזה רוצה בטובתה בלבד, הוא מזכך אותה ומעלה את מידת טהרתה, חונך אותה להיות ראויה לאדונה. האיבר הזה הוא שער לגאולתה. לסיום בדידותה. איזה מחיר נפלא לשלם. עכשיו ידיה אספו את אגן הגבר הזר ודחפו אותו חזק יותר לתוך פיה. גרונה כמו נפתח מעצמו לקראתו. הוא הרגיש את השינוי באווירה, גנח וראשו נזרק אחורה. האדון לחש באוזן, "ילדה טובה, הבנת בדיוק. אני מתחיל לאהוב את מה שאני רואה, אבא אוהב לראות אותך נהנית, ילדה טובה שלי עוד , עוד. . . "
