שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Cura te ipsum

כל חיינו אנו עורכים חשבונות נפש. אולם, לעיתים, חשבון נפש שכזה מוביל לשידוד מערכות מוחלט.
פתאום באמצע החיים אתה מפקפק בהכל, בוחן את הכל ומתחבר לעצמך מחדש.
במקום בו נסגרות דלתות ישנות, נפתחות דלתות חדשות ואתה מגיח מהן שלם יותר, בטוח יותר, מורכב יותר ומודע יותר.
מי יתן והבלוג הזה יצליח לבטא נאמנה את הסערה.
לפני שנתיים. 12 במאי 2022 בשעה 8:10

אני לא חושב שתהל פרוש הנהדרת התכוונה לעולם האפל שבתוך הכלוב ומתחת לשוט,אבל הרגיש לי מתאים.

לפני שנתיים. 11 במאי 2022 בשעה 4:22

הפנטזיה האולטימטיבית. ערב ונילי עם החברות שלה שמקבל טוויסט באמצעו להפתעת כולן.

 

 

חברה א׳: החבר החדש שלך מהמם. הוא כזה חמוד וחכם. 

חברה ב׳: הוא כל כך אוהב אותך. ממש רואים עליו ואתם מקסימים יחד.

חברה ג׳: היה ממש מעניין לשמוע אותו הערב. נהניתי מאדלשמוע את הסיפורים שלו מהעבודה. 

היא: כן, הוא באמת נהדר. בדיוק הבחור להביא לאמא. עכשיו נקרא לו שוב ואני אראה לכן איך באמת נראים החיים שלנו יחד … 😈

אני: 😳

 

לפני שנתיים. 8 במאי 2022 בשעה 20:01

אז קיבלתי סוף סוף את המינוי המיוחל. אני בעמדת ניהול על לא מעט אנשים. 

היום שלי נפתח בבוקר ונגמר בשעות הלילה הלא מוקדמות. 

 

והתאווה להשלט? התאווה לכאוב? התאווה להיות מושפל? 

מה יהיה עליהן?

 

הן יהיו מונחות בקרן זווית לזמן מה.

 

לפני שנתיים. 23 במרץ 2022 בשעה 22:22

נתקלתי באקראי באוסף מעורר של ציורי שליטה גברית.

אז Ronnie sm, הם מוקדשים לך.

למרות שאין לי ספק שאתה לא זקוק לרעיונות שלי…

 

 

 

 

לפני שנתיים. 23 במרץ 2022 בשעה 8:23

לאחרונה אני מוצא את עצמי חוזר לספרים וסופרים שאהבתי ומגלה בהם עולמות של בדסמ.

זכרתי שבסיפור האדונית והרוכל יש אלמנטים כאלו ואז מצאתי את פיסת הפריימל המדליקה הזו:

 

ביני ביני שמע קול אנחה. הביט וראה את הילני כשהיא מושלכת על הקרקע וסכין בידה. זו הסכין שקנתה אצלו ביום שבא לכאן. הוציא את הסכין מידה והרים אותה מן הקרקע והשכיבה על מטתו. פתחה הילני את עיניה והביטה בו. עם שהיא מביטה בו פתחה את פיה עד שהבהיקו שיניה.
שאל יוסף את הילני, מבקשת את לומר משהו. ולא אמרה ולא כלום. הרכין עצמו כנגדה. נזקפה בבת ראשו ונעצה את שיניה בגרונו והתחילה נושכת ומוצצת. לסוף דחפה אותו וצווחה, פוי מה קר אתה, דמך לא דם, אלא מי קרח.
טיפל הרוכל באדונית יום ושני ימים ועוד יום. חבש את פצעיה, שבלילה שנכנסה לשחוט אותו פצעה את עמה. אף הוא התקין לה תבשיל. אבל כל מאכל שנטלה לתוך פיה הקיאה, שכבר שכחה תורת המאכל שבני אדם אוכלים, הואיל והיתה למודה לאכול בשר בעליה ששוחטתם ואוכלתם ושותה את דמם, כדרך שביקשה לעשות לו.

לפני שנתיים. 22 במרץ 2022 בשעה 12:28

קצת רקע. 

יצרנו קשר לפני אי אלו שנים. כבר אז, כשעוד חקרתי בהיסוס את העולם הזה, הוא היה יחסית מגובש. סטרייט שאוהב לשלוט על שני המינים. 

לפני כשנה היה לנו מפגש עוצמתי ומטלטל.

בזמן הקרוב אנחנו מתכננים מפגש נוסף. 

למרות שרק הוא יחליט מה יקרה ברגע שהדלת תסגר אחרי, הוא אישר לי לפרסם את הפנטזיה שלי על המפגש שיהיה. 

 

שנינו עסוקים מאד. מצאנו שעה בשעות הערב המוקדמות וקבענו שאגיע אליו. 

עדיין לא הייתי בבית החדש שלו ואני תוהה איך הוא יראה. אני דופק על הדלת והוא פותח אותה. מזמין אותי להכנס. הוא מציע לי לשתות יין ואני מקבל את ההזמנה בשמחה. אנחנו יושבים ליד השולחן ומדברים על העבודה ועל חיי הגירושין.

אני מבקש ממנו אישור לעשן וויד ושנינו חולקים שכטה. בדרך כלל אני מעשן מעט מאד ולעיתים נדירות. זו נראית לי הזדמנות ראויה. 

לאחר כחמש דקות שיחה הוא אומר לי שדיברנו מספיק ואני צריך להתחיל לספק את הצרכים שלו.

הוא אומר לי להתפשט ולעמוד על הברכיים.

הוא נעמד מולי ואני מבין לבד. אני מתיר את החגורה שלו, פותח את הרוכסן ומפשיל מעט את המכנסיים והתחתונים שלו. הזין שלו מונח בפני. אני מכניס אותו לפי ומתחיל למצוץ. אני מרגיש אותו מתקשה בפי ומוסיף את היד שלי כדי לענג אותו יותר. לשמחתי אני טועם מעט זרע. אין כמו precum כדי לשמח אותי.

לאחר מספר דקות הוא שולף את הזין למורת רוחי. הוא רואה את האכזבה על פני. אכזבה וחשש. כל עוד אני מוצץ, הצדדים הסדיסטיים שלו פחות באים לביטוי…

הוא צוחק. מלטף לי את הראש ומורה לי לעמוד על ארבע. 

״הרי אתה לא פה רק כדי למצוץ״ הוא אומר. 

בניגוד למבט המפוחד על פני, הזין שלי מתעורר לחיים. המעמד כל כך מגרה אותי. 

הוא מרים את המכנסיים וסוגר אותם. הוא מתיישב על המיטה ומורה לי לשכב על הברכיים שלו. הוא שואל אותי אם אני רוצה להתמסר אליו. הזין שלי מתחכך במכנסיים שלו ולמרות שבדרך כלל איני נמשך לגברים, המגע הזה גורם לי לזקפה חזקה.

אני אומר שאני רוצה להתמסר.

הוא מזכיר לי שביחסי שליטה יש גם אלמנט מחנך. הוא מונה בפני את הטעויות שעשיתי בתקשורת בינינו ובדרך בה הגעתי אליו ועל כל טעות אני חוטף ספאנק. לאחר שהוא מרגיש שהבנתי הוא מורה לי שוב לעמוד ערום מולו. 

״אנחנו נעבור לשלב הבא״ הוא אומר.  

״אתה רוצה מילת בטחון?״ הוא שואל. אני מניד את ראשי לשלילה. אין לי צורך וזה פחות כיף ככה. כמו סקס בלי אמצעי מניעה. יותר כיף אבל מסוכן… 😉

אני עומד על ארבע. פתאום אני מרגיש שהוא אוחז בצוואר שלי. הוא מרים אותי לעמידה על הברכיים. 

״קודם תוציא את החגורה מהמכנסיים״ הוא אומר כשהוא מסתכל לתוך עיני.

אני מוציא את החגורה ומגיש לו. הוא מקפל אותה כך שהחלק המקופל רחוק ממנו. הוא מורה לי שוב לעמוד על ארבע.

״אתה יודע כמה אני צריך להוציא אגרסיות, נכון?״ הוא שואל אותי בעדינות. אני מסמן עם הראש לחיוב.

״אחרי שאני מוציא אגרסיות, טוב לי יותר. אתה רוצה להיות מה שיאפשר לי להיות מאושר יותר?״ אני שוב מסמן לחיוב.

אני שואל את עצמי למה זה משמח אותי. הרי אני לא אדם שירותי בחיי היומיום שלי. בעמדת הניהול שלי, המצב הפוך. למה זה מרגש אותי? 

אולי ההתמסרות הזו, אובדן השליטה הקיצוני והכניעה פותחים בי מקום שכך סתם נשמר סגור. 

ולמה הכאב כל כך מרגש אותי? כי אני חי יותר? כן. התשובה היא שאני חי יותר. אני זקוק לעוצמה ולרגשות עזים. בלי זה אני שוקע בסתמיות. 

האם זה משמח אותי שהוא בטוב בזכותי? כן. למרות שאין בינינו באמת קשר רגשי או מתמשך, זה משמח אותי. 

הוא מתחיל להצליף. ההצלפות ניתכות על התחת שלי. ביקשתי שלא יצליף במקומות חשופים. יהיה לי קשה להסביר את זה במלתחה.

הוא כמובן מכבד את הבקשה, אבל המחיר הוא שהכאב מתעצם ומרוכז במקום אחד.

הכאב גדל במהירות ומתקרב לבלתי נסבל. אני מנסה בכל הכוח להחזיק מעמד עבורו. ועבורי. אני לא מוציא הגה. אני מקווה שהוא מעריך את ההתמסרות שלי. אני תוהה אם העובדה שאני לא בוכה או צועק גורמת לו להכות אותי יותר. 

אבל בשלב כלשהוא אני כבר פולט צעקה ומשם כל מכה שניתכת מוציאה ממני קולות. 

אני מתמוטט על הרצפה והוא מורה לי לקום ולחזור לעמוד על ארבע. 

המכות ממשיכות ואני כבר מרגיש תחושה עמומה של כאב בכל הגוף ותחילתו של ריחוף. 

לאחר זמן מה הצלפות נגמרות ואני קורס על הרצפה. הפעם הוא לא מרים אותי. הוא נותן לי לנוח ערום ופשוט איברים על הרצפה. 

לאחר פרק זמן לא ברור אני רואה שהוא מתפשט ונשכב על המיטה. הוא מורה לי לבוא אליו בזחילה. אני הולך אליו על ארבע ומטפס על המיטה. 

אני מבין לבד מה עלי לעשות. 

אני מתחיל למצוץ ומרגיש את הזין שלו שוב מתקשה בתוכי. 

לאחר זמן מה הוא מתחיל להאנח ובסוף אני מרגיש אותו פולט בתוכי. אני בולע את הכל. 

״היית רוצה גם לגמור?״ הוא שואל. אני עונה שזה תלוי רק בו. הוא מהנהן. 

״גם זה יקרה, אבל לא עכשיו״ הוא מסביר. ״למרות שאולי תתחרט על הבקשה הזו״ הוא אומר בחיוך ממזרי.

 
הוא מורה לי לשכב לידו. 

הוא מושיט את היד שלו ואני מניח את הראש עליה. הוא מלטף את הראש שלי ואנחנו שוכבים כך בשקט. 

לאחר זמן הוא מזכיר לי שאני ממהר וצריך ללכת. 

אני מתלבש ויוצא. 

אני מתיישב ברכב שלי, מנסה להסתגל למצב החדש, לאורות, לקולות ולאנשים מסביב. 

תחושות מעורבות ממלאות אותי. המעבר הזה תמיד חד ומורכב. במיוחד כשמדובר בשולט גבר ולא שולטת. 

אני מתחיל לנהוג חזרה הביתה כשאני מרגיש את התחת החבול שלי היטב. 

הלילה אלך לישון רגוע ובטוב. עד הפעם הבאה.

 

מוקדש לזה שהפנטזיה עבורו -  https://thecage.co.il/profile/58947

 

לפני שנתיים. 19 במרץ 2022 בשעה 22:10

אני פחות מתחבר לתמונות פורנו למיניהן. זו זכותן של שולטות. לא של אלו שמשרתים אותן. מותר לנו לפנטז, אבל לא להנדס את התוצאה. 

תמונות פורנו חזותיות נועדו לגרות מינית ולהתוות פנטזיה מדויקת. אומנות בדסמית זה סיפור אחר. שם מדובר בקריאת כיוון.

אבל התמונה הזו מלווה אותי כבר לא מעט זמן. בעיני, היא תמונת השליטה המושלמת. 

אז ברשותכם, פנטזיה קצרה כדי ללוות את התמונה:

 

״אני עוברת שוב על הדברים.

היו לך כמה משימות חשובות היום.

קניות ביצעת. אבל לא מצאת שני מוצרים. שני המוצרים לא היו בסופר, אבל יכולת למצוא אותם בחנות ליד.

היית צריך לשבת על הפרויקט לעבודה במשך שעה וחצי ברצף, עם הפסקה אחת של עשר דקות. דיווחת לי שעבדת שעה ועשר דקות במצטבר. זה עשר דקות פחות ממה שהגדרתי לך.

לא להכנס לרשתות חברתיות היום. עמדת בזה.

לא לגעת בזין. עמדת בזה.

לחכות לי על ארבע, ערום משעה 20:00 עד שאבוא. עמדת בזה.

על החריגות שלך נענשת. התחת האדום שלך יזכיר לך את זה.

המשימות של מחר רשומות על הדף שתקבל עוד רגע. יש בהן דגש רציני על עמידה ביעדים בעבודה שלך. מחר אתה תצמצם פערים בעבודה או שתענש בחומרה.

מכיוון שחרגת ביותר ממשימה אחת, אתה מכיר את הכללים. הלילה תישן בכלוב בחדרהשינה עם כלוב על הזין.

אבל מחר יום חדש.

תעמוד במשימות, תישן איתי.

תשמח אותי, אולי אפילו תגמור.

זיון לא יהיה לך מחר. אולי תצפה בי שוכבת עם מישהו אחר.

היי, אל תהיה עצוב. אתה יכול להאשים רק את עצמך. הדרך אלי עוברת דרך צייתנות מוחלטת.

כל עוד ישארו לך שאריות אגו כשאתה מולי, תתקשה לעשות את מה שאני מבקשת. ביום שתוותר על הכל, תקבל הכל. אם היית מוותר על האגו, היית עומד במשימות. אם לא היית עומד, היית מאושר שאגמור, גם אם זה עם גבר אחר. 

אז, עד שתשחרר את העלבון והכבוד העצמי, תישא בתוצאות.

לילה טוב.

כן. אתה יכול לקחת איתך ספר לכלוב. אל תעליב אותי. אני אצליף בך בשוט עד שתצרח ותדמם. אבל בלי לקרוא? אני לא עד כדי כך אכזרית.״

 

לפני שנתיים. 16 במרץ 2022 בשעה 5:30

הרעיון של שליטה מלמטה תמיד היה נראה מופרך בעיני.

הרי נשלט חווה אושר בדרך אחת - התחושה שמי ששולט בו נהנה. נהנה מהגוף שלו, נהנה מהסבל שלו או נהנה לחנך אותו.

בעיני, אין חשיבות אמיתית למעשה השליטה עצמו (כאב, ריסון או השפלה). הדבר היחיד שחשוב הוא שאני גורם הנאה לזו (או זה) שמעלי. 

אם הייתי יכול לבקש דבר אחד מאלו שהשליטה בדמם, הייתי מבקש שלא יגבילו את עצמם. הייתי מציע להם לתת דרור ליצרים שלהם.

שוט מדליק אותך? אל תלטפי אותי עם פלוגר מבד, תצליפי בי עם bullwhip עד שאצרח. אני לא פוחד מהכאב. אני נשאר לא מסופק אם את עוצרת את עצמך.

חינוך עושה לך את זה? אל תשלחי לי הודעה פעם ביום עם משימות כדי לא להפריע לי בעבודה. קחי את הגוגל קלנדר שלי ועשי בו כטוב בעינייך.

את רוצה לראות אותי קשור? אל תרפי את הקשרים כדי שלא ילחץ לי וארגיש שאוכל להשתחרר אם משהו ישתבש. אני סומך עלייך. תרסני אותי כך שרק אוכל לנשום.

בא לך על mdlb במלוא מובן המילה? אל תערסלי ותלכי סחור סחור סביב המילה אמא. אחזור לגיל שנתיים אם זה מה שישמח אותך.

יש לנו אושר אחד - ההנאה המושלמת שלכם. 

תגשימו את התשוקה האחת שלנו, תנו לנו את מה שישביע את הרעב שבוער בנו - אל תקחו לעצמכם חלקים קטנים ולא מספקים כי אתם פוחדים שנבהל. תנו לתשוקות שלכם להתפוצץ עלינו ותנו לנו את האושר בכך שבזכותנו אתם מחייכים. יונה וולך (הבדסמית בנשמתה)

לפני שנתיים. 15 במרץ 2022 בשעה 5:57

המרחק בין הפנטזיה למציאות הוא מושג אלסטי כמעט אינסופי.

יש דברים שאנחנו יכולים לדמיין איך הם ירגישו ויראו בקלות ודברים שקשה מאד לחוש איך הם יהיו במציאות.

יחסים רומנטיים נמצאים לרוב בצד המורכב יותר. להודעות, לשיחות טלפון וגם לפגישה מקרית יש יכולת מוגבלת לנבא מה נרגיש.

יחסי שליטה על אחת כמה וכמה. 

איך באמת ארגיש כשאעמוד מולה? 

מה ארגיש כשאתפשט?

האם היא תהיה רגישה ומכילה או המונית ותוקפנית?

האם היא תאהב את מה שתראה? את הפרומונים שלי? מבנה הגוף הרזה שלי? האם היא תשאב ממני הנאה?

ולפעמים, משהו חיצוני מונע חיבור טוב.

פעם, נפגשתי עם שולטת. היא הגיעה עם בעלה. היה מושלם. היא היתה יפה ומושכת והחיבור ביני לבין הבעל היה מעולה. 

אבל אני לא הייתי אני באותה תקופה, עומס מקצועי וקשיים אישיים אובייקטיבים ולא הצלחתי לשמר את מערכת היחסים הזו. 

אז הפנטזיה נהרסה בגלל משהו שלא היה בתווך שבין הגוף והנשמה שפגשו גוף ונשמה אחרים. 

ולסיום, אודיה רוזנק הנהדרת.

לפני שנתיים. 14 במרץ 2022 בשעה 8:58

אני על ברכי ערום בחדר השינה שלנו. אין פה איש. אני שומע קולות בחוץ. היא מדברת עם עוד אנשים. 

אני תוהה מה יקרה, אבל משחרר את הנפש שלי ממחשבות מטרידות. 

יש רק דבר אחד שחשוב.

היא. 

הדלת נפתחת והם נכנסים. 

הוא יורד על ברכיו מולי. 

אני מביט בו והוא מביט בי. 

הייתי רוצה שכולם יחדרו אלי.

יותר מכל הייתי רוצה שהיא תהיה מאושרת ומסופקת. החיוך שלה כשהיא מסופקת הוא הדבר הטוב ביותר.