הרעיון של שליטה מלמטה תמיד היה נראה מופרך בעיני.
הרי נשלט חווה אושר בדרך אחת - התחושה שמי ששולט בו נהנה. נהנה מהגוף שלו, נהנה מהסבל שלו או נהנה לחנך אותו.
בעיני, אין חשיבות אמיתית למעשה השליטה עצמו (כאב, ריסון או השפלה). הדבר היחיד שחשוב הוא שאני גורם הנאה לזו (או זה) שמעלי.
אם הייתי יכול לבקש דבר אחד מאלו שהשליטה בדמם, הייתי מבקש שלא יגבילו את עצמם. הייתי מציע להם לתת דרור ליצרים שלהם.
שוט מדליק אותך? אל תלטפי אותי עם פלוגר מבד, תצליפי בי עם bullwhip עד שאצרח. אני לא פוחד מהכאב. אני נשאר לא מסופק אם את עוצרת את עצמך.
חינוך עושה לך את זה? אל תשלחי לי הודעה פעם ביום עם משימות כדי לא להפריע לי בעבודה. קחי את הגוגל קלנדר שלי ועשי בו כטוב בעינייך.
את רוצה לראות אותי קשור? אל תרפי את הקשרים כדי שלא ילחץ לי וארגיש שאוכל להשתחרר אם משהו ישתבש. אני סומך עלייך. תרסני אותי כך שרק אוכל לנשום.
בא לך על mdlb במלוא מובן המילה? אל תערסלי ותלכי סחור סחור סביב המילה אמא. אחזור לגיל שנתיים אם זה מה שישמח אותך.
יש לנו אושר אחד - ההנאה המושלמת שלכם.
תגשימו את התשוקה האחת שלנו, תנו לנו את מה שישביע את הרעב שבוער בנו - אל תקחו לעצמכם חלקים קטנים ולא מספקים כי אתם פוחדים שנבהל. תנו לתשוקות שלכם להתפוצץ עלינו ותנו לנו את האושר בכך שבזכותנו אתם מחייכים. יונה וולך (הבדסמית בנשמתה)
