לפני 4 שנים. 23 באוקטובר 2020 בשעה 13:30
אני בדרך הביתה.
לא באמת, יש לי בית. אני בדרך לבית שלהם,
יש לי בית ליד העבודה. יפה ומושקע. דירה נאה בקומה גבוהה, המשקיפה על תל אביב.
אבל בתקופה האחרונה הוא הופך יותר ויותר למקום השינה שלי. למרות שהוא מקום השהות העיקרי שלי הוא הופך זר וריק יותר ויותר.
הבית שלהם הופך להיות הבית שלי.
לפחות במחשבות שלי, ברגשות שלי.
אני לא מעז להודות בכך בפניהם.
שם אני מרגיש משמעות, קבלה, אהבה ותשוקה. לדעתי, זו ההגדרה של בית. המקום אליו הלב עורג והנפש משתוקקת.
שמעתי פעם הגדרה שונה לבית - המקום בו הרשת האלחוטית בטלפון מתחברת אוטומטית. גם בהגדרה הזו הבית שלהם עומד בקריטריונים של הבית שלי.
עבדתי עד מאוחר היום. בשעות האחרונות כל שיכולתי לחשוב עליו זו היא.
הפנים שלה, החיוך שלה, הדרך בה היא עומדת, הרגליים שלה, השיער הבהיר, הארוך והחלק שלה.
ככל שאני מתקרב, כך אני גם חושב עליו.
המחשבה עליה, עליו, עליהם מרגשת אותי. אני מרגיש את הטוב והחום מתפשטים בלב שלי, בבטן שלי וכן, גם באזור החלציים שלי.
הם כל כך סקסיים בעיני.
השעה כבר 22:00. היא יודעת שאני חוזר מאוחר היום. אני מקווה שהיא לא תכעס. עמדתי במילה שלי.
מאז שאני תחת חסותה, אני מתנהל בצורה שקופה, אחראית ומדויקת. אין יותר מקום לאי דיוקים, דחיינות או איחורים. היא שיפרה אותי ואני מודה על כך.
הבטחתי שאגיע עד 22:15 ואפילו אקדים ב5 דקות.
מה גם שהיום יום חמישי. זה יום בו האלכוהול נוכח והיא עשויה להיות מפויסת יותר. או לא. לפעמים בדיוק ההפך.
הגעתי, אני חונה, יוצא מהרכב ועולה במדרגות. במהירות. אין לי זמן לחכות למעלית.
אני מוציא את המפתח (כן, יש לי מפתח לבית וזה עושה אותי מאד מאושר) ונכנס פנימה.
שניהם בסלון. היא יושבת, לבושה באלגנטיות, רגליה משוכלות על הספה וכוס ג’ק דניאלס דבש בידה. הוא יושב לידה, מנקר כהרגלו על הספה. הקונצ’רטו השני של הברנדבורגים ברקע. אצבעות הידיים שלה תופפות על הברכיים. אני מכיר את התנועה הזו. היא מנגנת. מנגנת את הקונצ’רטו על הפסנתר בראשה.
פסנתר או צ’מבלו - כרגע זה לא משנה.
אני רואה אותה.
אני נכנס פנימה. מתיישב למרגלותיה ומסתכל עליה.
היא מכירה בנוכחותי. מלטפת את ראשי ומחייכת. היא נושקת לפי.
זה כל מה שהייתי צריך.
היא מניחה את הראש שלי על רגליה.
אני מאושר.
הוא מתעורר. רואה אותי ומחייך. מלטף גם את ראשי. אני בגן עדן.
אנחנו יושבים כך דקות ארוכות. העייפות מחלחלת אלי. האווירה, המוזיקה, ריח הוויסקי עושים את שלהם. יום חמישי היוםואני מתחיל להוריד הילוך מהשבוע הארוך הזה.
״לך להתקלח״ היא אומרת.
אני מביט אליה במבט שואל. אני כבר יודע שאסור לי לבקש דבר. כל מה שאקבל, יהיה ממנה, בחסד ולא בזכות.
היא מבינה מיד. היא מורה לי לעמוד ומורידה את המכנסיים שלי.
הוא מסתכל במבט חושק.
גם התחתונים יורדים.
אני עומד כך, תחתונים ומכנסיים מופשלים מולם. הזין שלי נעול בתוך כלוב, הריח שלה גורם לי לזקפה. אני מתייסר.
היא מורה לו להביא לה את המפתח.
היא פותחת את הכלובון והזין שלי מתפרץ החוצה. אני נזהר לא להאנח אנחת רווחה.
היא שולחת אותי להתקלח במבטה.
אני מתקלח במהירות.
לא מתלבש.
יוצא חזרה לסלון ערום ומתיישב שוב למרגלותיה.
המוזיקה ממשיכה ברקע והיא נותנת לי לשתות מעט וויסקי.
אני מרגיש איך לאט לאט היא מתחרמנת מהסיטואציה. שנינו לידה, אוהבים ומעריצים.
האגן שלה נע במקומו בתנועות זעירות וקצובות.
היא קמה ממקומה ואני כבר מזהה את המבט הזה.
היא הולכת לחדר השינה וחוזרת עם הסטרפון האימתני שלה חגור למותניה.
בעבר היא התלוננה שגברים לא מצליחים לעמוד בחדירה שלו. אני הבטחתי לעצמי שאצליח. הבטחתי וקיימתי.
אני נעמד ונשען על שולחן האוכל בסלון. מרפה את עצמי ככל שניתן.
אני מרגיש את היד שלה, מפסקת אותי, חוקרת אותי. עכשיו היד השניה משמנת אותי.
אני מרגיש את הסטרפון חוקר בי, מגשש בפי הטבעת שלי. הזקפה שלי אימתנית. הזין שלי רוטט מהתרגשות. זה כל כךמרגש אותי.
אני פה, אצלה, לידו, ערום, שלה, נבעל ומהווה כלי קיבלו לתאוות שלה.
הסטרפ חודר אלי, אני מרגיש את החדירה עד הבטן, בכל הגוף, תחושת אי הנוחות מתערבבת עם הגירוי המטורף. שתיהןמשמשות בערבוביה.
היא בוטשת בי.
לאחר זמן אינסופי היא יוצאת ממני.
מורידה את הסטרפ.
אני עדיין מרגיש את החדירה. מרגיש את תחושת הפתיחה. את התוך שלי פתוח לחלל. פתוח אליה.
אני כבר יודע לא לזוז בשלב הזה.
היא אוהבת לראות אותי כך.
לאחר זמן אני מתיישב שוב לידם.
אני שם לב שהיא עם שמלה אך ללא תחתונים.
אני מנשק את רגלה, את ירכה, את פנים הירך שלה.
היא מתמסרת ואני רואה בכך אישור.
אני מתחיל לרדת לה.
אני מכיר כל קפל שם.
אני אוהב את הריח והטעם שלה.
אני יודע בדיוק איפה נעים לה.
ראשית אני חוקר מסביב. מלקק ומנשק סביב לשפתיים. לאחר מכן אני חוקר את עומקיה. מחדיר לשון אל תוכה. או אז, אני מתמקד בדגדגן. בלשון רחבה שקולטת עד כמה שאפשר, אני מענג את הדגדגן שלה מלמעלה למטה, מלמטה למעלה.
תנועות האגן שלה הופכות קצובות. היא מצמידה את ראשי אליה. אני בקושי נושם. אין לי צורך לנשום.
לאחר זמן לא ידוע אני מרגיש שהיא מתקרבת לשיא.
לפתע היא מתפרקת באביונה עוצמתית. מצמידה אותי חזק אליה.
היא דוחפת אותי מעליה אל הרצפה ונשכבת עליו. נרגעת.
הוא מלטף את שערה.
כשהיא רוצה להרגע באמת, רק הוא עם 25 שנות ההכרות שלהם, יודע את העבודה.
אבל היא עדיין לא שבעה.
אני רואה שהיא מסתכלת על הזין שלי.
היא קמה ממקומה ומתיישבת עליו. על הזין המאושר שלי. אני יודע שאני לא העניין פה עכשיו.
העניין הוא ההנאה שלה והמבט שלו. היא אוהבת להסתכל לו בעיניים כשהוא מסתכל עליה רוכבת על הזין שלי.
ברגע זה, אני רק כלי במחול הזוגיות המדהים שלהם.
אין צורך ביותר.
אני אוהב להיות חלק מהדבר הזה.
היא שוב מתפרקת. בצעקה. נשכבת עלי.
מהר מאד היא מתרוממת וחוזרת לספה. אני עדיין על הרצפה. ערום.
שניהם לבושים, אני ערום וזה כל כך מרגש אותי. אני אוהב להיות חשוף לעיניה. כך, אני לא צריך להתעסק בזוטות והפרעות כגון כבוד עצמי ומראה. כך, אני גם חשוף לחלוטין לגחמות שלה.
היא רומזת לי ואני מתקרב. על ארבע.
היא ניגש אליו, פותח את רוכסן המכנסיים שלו ושולף משם את הזין שלו. אני נהנה לגעת בו, להרגיש אותו מתקשה בידי.
אני מתחיל ללקק אותו, למצוץ ולשאוב אותו פנימה. אני מקדיש זמן לבסיס, לעטרה ולנקודת הגירוי שלו. אני מרגיש איך הואמתגרה והאגן שלו נע אלי.
לפתע היא עוצרת אותי. שולפת אותו מתוכי. שנינו נראים מופתעים ומאוכזבים. היא נותנת בנו מבט מצמית ואנחנו מתאפסיםמיד.
היא מורה לשנינו לגשת לחדר השינה. הוא מתפשט. היא מעמידה לו את הזין עד שהוא זקור ורוטט.
היא מסתכלת עלי ואני מבין מה היא רוצה.
אני נשכב על הגב, מפסק את הרגליים ומרים אותן. הוא עומד מולי על הברכיים. אני מניח את הרגליים על הכתפיים שלו. הוארוכן עלי ובתנוחה החשופה ביותר הוא חודר אלי. שוב ושוב הוא בועל אותי. היא מסתכלת בהנאה על המחזה.
שני כלי המשחק שלה, שני הנשלטים, מענגים זה את זה להנאתה ולהנאתם.
אחרי שהוא מתפרק בתוכי, אני לא מקבל אישור לגמור ונשכב לידם.
היא מתפשטת, נשכבת בין שנינו ונרדמת מיד. שנינו מחבקים אותה משני צידיה.
לפני שאנחנו נרדמים אנחנו מחליפים מבטים בינינו - איזו זכות זו. להיות חברים שחולקים ביניהם את הדבר הכי יקר בעולם.
היא.
בדיוק