לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנה. 24 בדצמבר 2022 בשעה 11:35

רק אצלנו לא תמיד היא זורחת

רק אצלנו לפעמים אור חסום

יש אנשים שהתרגלו לחיות ככה

איזה אבסורד...

 

בניה ברבי מקוור את זה עכשו בטלויזיה

גשם זלעפות בחוץ

אפור וחורפי- סוף סוף

אני פה עם הפיג'מה והקפה והאופטלגין

לא זזה.

 

אתמול במסיבת חברים רקדתי ושתיתי

מוזיקה של פעם

חיבוקים מחזקים ואוהבים

קצת נישוקים עם אוש ושיחות מלב אל לב

קצת רוק כבד וקצת דאנס 

והגוף זז לבד וביחד.

העיקר לצאת ,לא להיות בבית ,לא לשקוע ,לא לחשוב,לא להרגיש.

 

גם בדרך הביתה 

גם במיטה ,מתכרבלת וקופאת מקור

לילה של חלומות

ובא לי לצעוק -

איזה אבסורד. 

 

😑

 

 

לפני שנה. 22 בדצמבר 2022 בשעה 14:41

נכנסת לרכב ,בדרך הביתה 

והפליליסט שלי עושה לי חרקירי בבטן

 

היום ,חטפתי שתי סטירות לחי מצלצלות וכואבות

משני אנשים שונים 

בהפרש של כמה שעות

ונשארתי קצת בלי אויר

כמו סשן בלי מילת בטחון

*

 

הבסטיות תומכות מרחוק

ואני מנסה להתרכז בעבודה

ופינקתי את עצמי בצ'ורוס

כי מתוקים הם סוג של נחמה .....

 

אבל השיר הזה פתח את כל הברזים

וכל הכאב נשטף החוצה.

 

But to wait for you is all I can do...

  כן 

אני והשיט שלי.

 

 

מחכה כבר לערב ולסופש

לחברות וחברים וריקודים וחיבוקים ואלכוהול ועשן

ולאבד את עצמי בכל זה.

💔

לפני שנה. 19 בדצמבר 2022 בשעה 22:48

הגוף שלי בגעגוע ,באי שקט ,חושק ,עורג אליו

במיינד שלי אני כבר עטופה בחיבוק שלו

בחום הגוף שלו

אבל הוא לא מאפשר

מתנהג כמו דום אמיתי . הודעות,משימות ,פקודות.

אני רועדת מולו,בחיים לא הרגשתי ככה. 

לרעוד מאיפוק.

כשהוא עומד מולי בבקתה החשוכה,מעביר את הנשימה שלו על הפנים שלי. כל כך קרוב אליי!!

ואני מגייסת את כל האיפוק שבעולם לא לתפוס לו את הפרצוף היפה והקשוח הזה שלו ולנשק לו את הצורה,להצמד אליו ,לחבק אותו,להרגיש אותו,להגיד לו ,לצרוח עליו 'אאאאאהההההההה!!!!!!'

אבל -הוא לא מרשה.

העינים שלי מתמלאות דמעות אבל אני מנסה לא לבכות.

אז אני רועדת . מאיפוק ותסכול וגעגועים

כי הבטחתי,כי חתמתי .

שהערב אני שלו ,בידיו ,בשליטתו

אני סומכת ונותנת אמון כמו שלא נתתי בחיים.

למה איתו כן ? לא יודעת. זה פשוט מרגיש נכון.

יש ביננו חיבור שאני לא יכולה להסביר.

 

 נעלי העקב שלי נוקשות כשהוא מוביל אותי למטבח. מזהיר אותי שוב ,לא לגעת ,לא לדבר.

ושוב האגרופים שלי נסגרים ,הצפרניים חופרות בבשר.

משיקים כוסות ואני מתכוונת לשתות רק שלוק אבל פאק איט -שותה את הכל בבת אחת.

המשקה מתפשט לי בגוף. מחמם את החזה והבטן.

הוא מסובב אותי ממנו ומכסה את עיניי במטפחת קשורה. מרגישה קצת את הגוף שלו מאחוריי...פאק!

כל יתר החושים מתחדדים ואני עוצמת עינים.

הוא מוביל אותי אל החדר,מוזיקת טראנס שמימית קצבית מתנגנת ברקע. 

הוא פושט את השמלה הארוכה ,מגלה בודיסטוקינג מרשת שלבשתי מתחת. 

אם הייתי יכולה לראות את המבט שלו...

אבל משהו בנשימה משתנה והידיים שלו עליי.

החל מאותו רגע יעברו כמה שעות קסומות

של עונג ותשוקה וקינק  וקשירות ופטיש

וכאב וצחוק וקצב וגוף מיוזע

ונשיקות סוחפות ומגע ....אוחחח..המגע הנכון.

לרגעים הייתי מרוכזת בתחושות

לרגעים נשמתי כדי לשחרר לגמרי

לרגעים הייתי מתוסכלת שלא רואה אותו

ולא יכולה לגעת בו

ולרגעים עפתי אל צוקים סלעיים בליל ירח מלא,לרקוד עם זאבים....

וויצ'ר מיין,כמה עוד תפתיע אותי?

 

מתחת לפוך ,עטופים בחיבוק

אני מקשיבה ומייעצת

עד שהנמנום משתלט והפיהוקים בולעים

 

קשה לי לשבוע ממנו

מהגוף החם והנעים  הזה

מהפרצוף היפה שלו

מהגבר הסקסי הזה

 

בדרך הביתה ,עם hungry eyes של ריקוד מושחת

מדמיינת את העינים שלו כשהוא מישיר מבט.

.... One look at you and i can't disguise

 

💜

לפני שנה. 19 בדצמבר 2022 בשעה 14:40

...WITCH,BRACE YOURSELF

לפני שנה. 17 בדצמבר 2022 בשעה 20:59

אחרי כל השבוע הזה

החלטתי שאני לא מפסידה את השמש

גם כשהמלכה האם לא הרגישה טוב

והייתי ממש קרובה לוותר

יצאתי.

אחותי אספה אותי ונסענו אשדודה אל הים

קינוח מושחת ואויר מלוח

שמש של חורף או של רבע קיץ.

זה חורף זה ??

בושות.

 

חזרה הביתה להתכרבל במיטה

ואחר כך בישולים

ממש גאה בעצמי על הערב ועל התיקתוק במטבח.

אני אלופה בלהכין אוכל ממש טעים בצ'יק צ'ק

בשר ,ירקות כמו שאני אוהבת

ובא לי לארח כדי שיאכלו.

 

מעבר לכל זה ,

כל היום אני איתו בוואטסאפ 

ואיתו בלב ובמחשבות

לא מוותרת לו ועליו.

מבינה את הקושי

מחבקת מרחוק והלוואי שיכולתי מקרוב.

רוצה כל כך לעזור ולא ממש יכולה.

לנחם אותו

להכיל אותו

לבכות איתו

לכעוס איתו

לספוג איתו

ולתת לו את המקום הזה ,שיבין 

שאני כאן.

💜

 

לפני שנה. 16 בדצמבר 2022 בשעה 22:25

אתחיל מהסוף.

המלכה האם רומזת בעדינות 

'מחר יהיה יום יפה ,אז נצא '

'נכון' עניתי ' כי כל השבוע הייתי בבית...'

'לא ,כל השבוע יצאת ואני הייתי בבית' 

 

טוב. 

טוב..

טובבבבב !!!

השבוע נסעתי במצטבר משהו כמו 10000 קילומטרים וכמעט 50 שעות נהיגה

לדברים טובים וגם קצת לפחות.

הפחות זה הפקקים המחורבנים לעבודה וחזרה

הטובים זה לארועים. 3 מפגשי חברה,

שני מפגשים משפחתיים

ואחד אלוהינו שבטוח מסתלבט על הכל.

שעמם לך ? רצית אקשן

יאללה קבלי בארגזים ,זה מלאי סוף שנה ,אחד פלוס אחד.

באמת מודה על כל ערב וערב ,היה לי מדהים.

הפולי בפולי

ערב תקשור

חתונה משפחתית

ערב חברים

בוקר חברות

מה אני מקטרת?  שבא לי לפעמים שמישהו אחר ינהג ,יקח אחריות,ייקח מפתחות ואני אוכל להשעין ראש אחורה,לנמנם ולשלוח יד לשמאלי.

ביום חמישי חזרתי בערפל טוטלי. ליטרלי. כביש 5 עם השיפוצים והכל והערפל נפרס כמו צמר גפן מתוק לאורך כל הכביש. 

מורידה רגל מהגז ,הגוף והמיינד בדריכות של 200%. אפילו המוזיקה שקטה.

 

עכשו שישי בלילה ,אני עם פיג'מה כי תוכניות השתנו ואני מותשת,בעיקר נפשית ומנטלית.

ארוחת ערב קלילה וסרט רומנטי בנטפליקס .

עד כדי כך אני מדורדרת,אבל צריכה לנסות להתרכז במשהו אחר,

כדי לא לבכות,

כי נפלו לי כמה רסיסים

וזה כואב.

 

אז לפני שירדו גם התובנות ,אני הולכת לישון.

לילה טוב 💜

 

 

 

 

לפני שנה. 12 בדצמבר 2022 בשעה 23:21

כבר הבנתם שאני מכשפה לא ?

והשבוע אני לגמרי עם תחושות הבטן שלי

יום  ראשון נקרעתי בין הרצון לפגוש את הוויצ'ר לבין הרצון ללכת למפגש פולי.

אנשים עבורי,הם אויר לנשימה והמפגשים האלה עושים לי כל כך טוב . הפכו להיות כל כך נדירים בגלל החורף הזה שנחת.

מצד שני הזמן שלי עם הוויצ'ר כל כך מועט ויקר לי

ועדיין ....

בחרתי ללכת למפגש,הרגשתי שצריכה להיות שם.

ואז החיים עיכבו אותי ועיכבו ועיכבו...

נשארו לי בדיוק 10 דקות להתארגן ולהגיע באיחור.

טוב נו ג'ינס ואיזו חולצה,איפור ויאללה עפתי לתל אביב.

עולה במדרגות ונכנסת לעולם של קבוצת חבקנים נמרצת !!

וואו כל חיבוק כזה ,נשיקה על הלחי (והחצופים גם על הפה ) ,כל התענינות בשלומי ,החיוך ,הכיף לראות אותך ואני מרגישה שהסוללה נטענת ןנטענת וכבר עוברת את גדותיה והאנרגיות בשמים. 

חיבוקים גם לאושה ולפטיט ובעלה. מחפשים מקום לשבת כי אני רעבה !!

הספה תמיד זמינה לנו ואנחנו מתישבים יחד והופכים לשולחן אירוח כרגיל. אושה מתעופפת לה למסע דילוגים ואני ופטיט יושבות מחובקות. 

אנשים באים .מוכרים וחדשים .אומרים שלום ועוד חיבוקים. חלקם יושבים כמה דקות ועוברים לחבורה הבאה ,חלקם נשארים.הפיצה טעימה ומגיעה בול בזמן.

אני מרגישה כל כך שמחה ושמה לב שמחייכת וצוחקת . איזה טוב שבאתי.

אוש מצטרף יותר מאוחר והוא ופטיט מצחיקים אותי עם השטויות שלהם. גולשים לשיחות על חו'ל ,על בירה,ועל בשר ...הרבה בשר ואני כבר מריירת.

איך הזמן טס כשנהנים. נישבוקים נוספים כי ממש קשה להפרד .

מקבלת ליווי אישי לרכב ונשיקה עסיסית וטעימה.

חוזרת בפול אנרגיות,

כמעט מתקשרת לוויצ'ר לבדוק אם ישן ,אבל מוותרת.

בבוקר אני ארגיש ביתר שאת את ההחמצה הזו

אבל לאותו ערב - זה היה בסדר

לרגע משהו ירד מהלב ופינה מקום ליותר אויר להכנס,לנשום ,להשתחרר.

לפי תחושת הבטן שלי ,זה כנראה היה הדבר הנכון לעשות.

 

לפני שנה. 10 בדצמבר 2022 בשעה 1:50

למה לשחות בכיף ברגוע

כשאפשר להפסיק לנשום ולנחות לקרקעית

להתבוסס בנחת בבוץ המגעיל הזה

ואז לתת בעיטה ולהעלות לאט לאט לאט

 

אני עוד לא שם

עוד לא הגעתי לפני המים

עוד לא נושמת מלוא האויר לריאות

הראש מלא במחשבות

הלב קצת עולה על גדותיו

ושוב מתחיל לנקר הגעגוע.

 

הולכת לרעות בשדות זרים,או יותר נכון -לראות.

אולי כדי להרגיש ,

אולי כדי להזכיר לעצמי 

שיש לי ערך 

ומה שאני עושה זה נכון

למרות מיליון מחשבות שלא

למרות מיליון חוקים והגדרות

למרות שההבנה מחלחלת.

 

ללכת בדרך לא מוכרת

ללמוד לקבל חוסן מזה 

כשהלב נסדק לרגע אבל עדיין שלם

כי הוא לא באמת יכול להשבר שוב

הוא הרי בנוי מרסיסים

 

מחר ארגיש טוב יותר

אני כבר מרגישה את זה בגוף

כי גם התרופה עוזרת

אבל גם ההחלטות

זה כמו לחווט מחדש את החוטים

זה כמו ניתוח מעקפים

 

לא בונה חומות

אין לי הגנות

חשופה לטוב ולרע

כי לא יודעת להיות אחרת

זו מי שאני.

בסופו של דבר- אני מתמודדת.

 

 

 

 

לפני שנה. 8 בדצמבר 2022 בשעה 13:41

אני כבר לא עומדת בזה.

גם אמא שלי וגם הילדות 

ולחץ בעבודה וגם לתחזק את הבית 

 

אני לא עומדת בזה כבר והגוף שלי קורס. 

כל חודש מחדש. זה מרגיש כבר כמו מעגל שאני לא מצליחה לשבור.

כבר ביום שלישי ,משהו מוזר עבר על הגוף שלי. מן חוסר מנוחה שכזאת.

יום רביעי עבדתי מהבית. היה לי קר והייתי עייפה

כשסיימתי אחהצ הבנתי שמשהו כבר לא בסדר.

החלפתי לפיג'מה הכי חמה שלי ונכנסתי למיטה.

קמתי אחרי כמה שעות עם גרון נפוח וחום של 38 מעלות.

למה ? ראבאק למה ??? 

ואני הכי מתקרבנת פה ,יודעת

אבל כבר נמאס לי.

באמת שנמאס.

לילה ארוך ,ישנה לא ישנה ,כאבים בגוף כמו אחרי תאונה.

הדמעות זולגות בלי הפסקה. בשקט ,בלבד הזה של הלילה.

היום ,מנתקת את הטלפון ,לא רוצה לדבר .

לא יכולה לקום מהמיטה.

ישנה לא ישנה

ובעיקר כואבת בגוף

וגם בלב.

כי עכשו הכי קשה לי הלבד הזה

שאין מי שילטף רגע את הראש ויבטיח לי שיהיה בסדר

אין מי שיתכרבל לידי ויגרום לי להרגיש בטוחה.

המחלה הזו מציפה לי את כל העצב 

ואין שום נחמה.

שום נחמה.

ואולי זה מה שמתיש אותי

כל הזמן להיות בהשרדות הזאת

לתת ולתת ולתת

המאגרים שלי התרוקנו שוב

 

ודי עם הדמעות האלה עכשו!!

לפני שנה. 5 בדצמבר 2022 בשעה 19:19

כבר 9 וחצי ? הוא שואל אותי ב- 12 בצהרים .
זה עוד רחוק דרדסבא - אני עונה לו

והזמן זוחל וזוחל וזוחל והיום דוחק ודוחק ודוחק והעצבים שלי עולים ועולים ועולים .


איזה יום עובר עליי- זה כבר יותר מדי .

פליז , תנו לי את השעתיים-שלש האלה לצאת קצת , למקום אחר, ליקום אחר ,להתמסר , לשקוע ,לשכוח .

האדג'ינג נמשך כבר שבועיים . התכתבויות , פנטזיות , תמונות . התשוקה בשיא ואפילו ערב בטאבו לא יכול להרגיע את חוסר המנוחה הזה.

אני צריכה אותו ורק אותו.


שולחת לו הוראות מדויקות :
-תחכה לי כמו בתמונה ששלחת : באורות כבויים , רק טלויזיה דלוקה , שתיה ומשהו לנשנש חוץ ממך.

אני עוד מתלבטת עד הרגע האחרון . המצב בבית לא משהו ,אבל דורק'ה לימד אותי לקחת . אז לוקחת. את הזמן הזה עבורי .יסתדרו בלעדיי שעתיים. הכל בסדר.
מתלבשת בבודיסטוקינג ועליו שמלת צמר חמימה . מגפיים בלי גרביונים , אלליי!!

למלכה האם כבר היה מה להגיד על זה ולעקם את הפרצוף .

אבל דורק'ה אמר שלוקחים - אז לוקחים .


נוסעת , מתרגשת , שומעת מוזיקה סקסית….השיר מ50 גוונים - worth it. כן , אני לגמרי worth it .


חונה בחניה החשוכה ,נושמת לרגע . מלטפת בדרך את הכלבה ליד החצר. תמיד קמה ומתקרבת אליי ומרחרחת.מתוקה כזאת .פלאפית.

אני רואה שהבית חשוך ובכל זאת מקישה בדלת ומסובבת את הידית .

אני פותחת את הדלת ולרגע הנשימה נעצרת וגם הלב.
וואו….ווואוו….וווואאוווו…. גאד!!!הוא כל כך יפה!!

עם הגוף הארוך הזה שלו והרגליים החטובות והמבט הלרגע מתבייש הזה ,שיהפוך בעוד רגע למבט אחר לגמרי .
אני מחייכת לרגע וחולצת את מגפיי בחן של קרנף. מתקרבת אליו
-היי
-היי
אני לא מתאפקת ורוכנת לנשק אותו . אחחחח כל כך התגעגעתי לשפתיים האלה אבל לא נסחפת. רגע, יש לי תוכניות .
פושטת את שמלת הצמר (שוב בחן של קרנף,אני מצחיקה את עצמי)  ומוזגת לנו מהויסקי הטעים . משיקים כוסות ורואה את המבט שלו חולף על הגוף המרושת שלי . אם תשוקה היתה אש פיזית , הייתי כנראה נשרפת באותו רגע , אבל האש בערה בתוך הגוף שלי . הדרקון נושף ורושף .

מתיישבת בין רגליו  ומעבירה ידיי עליו , מתרוממת לנשק וללטף את הגוף החם שלו , הצוואר הסקסי הזה , העגיל, הזרועות השריריות . הקעקועים.

..........הגרסה הלא מצונזרת של הערב המטורף הזה ,היא לעיניו בלבד. כתובה ושמורה ביננו ובלב ובראש שלי.

ערב של תשוקה ועונג ופריצת גבולות

שכל העולם שם מעבר לדלת ולנו יש עולם משלנו שבו עוצר הזמן. 

ואנחנו יחד ברגע הזה,בכל הרגעים. החושים מחודדים עד הקצה ,התחושות מוגברות,בקצב מסונכרן. גבולות נמתחים מעט ללא שיפוט ,רק קצב שלעיתים איטי ומתפנק ולעיתים דוחק ומתפוצץ. 

יחד מגלים מה מגרה ומטריף אותנו ,ביחד ולחוד. 

חוקרים את הגוף ,את קצוות העונג.

 

תמונות עולות במשך היום ואני מחייכת

.... את המראה של קצה השרשרת שלי על העור החלק שלו

...את השליטה שלי בעונג שלו.הגניחות שלו ,הרעידות ,הנשימה העמוקה כשהוא מנסה להרגע.

....יד שנשלחת לאחוז בשיער שלי ולמשוך

....את היד השניה עם הצוואר 

....את הנשיקה הטעימה מלאה קרמבו?

ממממ….חם ומתוק .  מתיישבת מולו.מרימה קצפת באצבע, מביטה בו ומלקקת בהנאה , רואה את העינים שלו מצטמצמות לרגע , הוא כל כך מגורה . מרימה שוב קצפת והפעם מורחת אותה על השפתיים שלו ,מלקקת אותו מסביב . שוב קצפת והפעם בנשיקה , מלאה בקרמבו מתוק . הלשונות מתערבבות בקרב מלא בתשוקה .נשיקה עמוקה , סוחפת . אני כל כך אוהבת את הנשיקות שלו שמשאירות אותי בלי נשימה. עוד אחת , כי אני לא שובעת ממנו .

 

....וכמה עונג יש בלענג ובמיוחד אותו.


....מממ...הוא התנהג יפה ,אני חושבת . מגיע לו פרס
אני נשענת לאחור ומרימה את רגליי אליו . 
הוא אוחז בכפות רגליי ומעסה אותן .כמו שאני אוהבת , איך הוא יודע? מכשף כבר אמרתי .

"אני חושב שאת זקוקה לקצת מנוחה ,וויץ'" הוא אומר אחרי כמה זמן 

אני מסתכלת עליו בחיוך,נושמת עמוק.

"בואי אליי" הוא מזמין.
 ואני מתרוממת אליו , הוא כבר לא מתאפק ולא שומר את הידיים לעצמו .

ומכאן אני מוסרת לו את השליטה לחלוטין ומתמסרת אליו עם כל כולי. 

לידיים שלו ,לגוף שלו ,ללשון שלו , לפה שלו שלוחש דברים שמרטיטים לי את הלב ועוד כמה דברים.
 
הוא מכאיב לי . מכאיב ומסמן ומגרה ומענג , בלי מעצורים . חונק ומושך בשיער ומזיין את הפה שלי עם הלשון שלו. הדומיננטי שבו כובש את כל המרחב.

כובש אותי. 


הוא לוקח אותי לחדר ופוקד עליי לשכב על הגב
"now this is MY playground" הוא לוחש
ומכאן אני לגמרי מגרש המשחקים שלו .

אין לי שום סיי בעניין ואני מנסה לא להתפתל יותר מדי כשהוא טורף  אותי . 

הוא מתרומם לנשק את הגוף שלי .אני נטרפת מהמבט המצמית שלו . הוא לא מרשה לי להסית אותו ומביט לתוך עיני. אוחז בפניי ונוהם שלא אזוז.
זה קטע  עבורי . אף פעם לא הסתכלתי בעינים של מישהו ככה ואני מרגישה שהוא חודר לי את הגוף דרך העיניים .
האצבעות שלו מחליקות פנימה ואני נושמת עמוק ,מנסה להרגע . מרגישה את הגל הזה של הצונאמי מגיע וזה עמוק וזה עמום וזה מרעיד לי את הגוף . דמעות יורדות בלי שליטה מרוב עונג ואני נצמדת לגוף החם שלו.

הוא עוטף אותי מקדימה ומאחור והקצב משתנה,עולה הילוך ,אנחנו כבר בטיסה אל יקום אחר. שנינו חושבים על אותו דבר אבל מוותרים כי עכשו לא מחשבים מסלול מחדש.

ואז זה מתפוצץ כמו במפץ הגדול לאלפי רסיסים

וזה מטורף וזה קסום וזה מכושף 

ושנינו מרוגשים ומופתעים ומתנשפים.

מה קרה פה עכשו?


הוא מתמוטט לידי אחרי שמביא לי מים , היד שלי מתחת לראש שלו ואני כל כך נהנית להסתכל עליו וללטף אותו .

הוא מספר לי על כמה דברים שעשה ואני מסתכלת עליו בהערצה. מפתיע אותי כל פעם מחדש.
יודעת שהוא עייף אבל אני מבקשת להשאר עוד קצת והוא מחבק וזה נעים .

מתלבשת ומתארגנת לצאת , אני נצמדת אליו לחיבוק , קשה לי לשחרר , רוצה להטעין עוד קצת את הסוללה הזו ,שישאר לי מלא , כי לא יודעת מתי אראה אותו שוב .


ביי וויצ'ר ,
תודה על לילה מטורף של הגשמת פנטזיות ופעמים ראשונות.

 

למחרת הוא ישאל אותי :
נדמה לי או שגמרת אתמול מכמה נק שבכלל לא היית מוכנה אליהן?


ואני אענה לו : ממך. גמרתי ממך. בכל הצורות .

פאק….איך אפשר שלא.