לביאה סגולה

בא לי לפעמים להגיד 'כן לכל'

לשקוע באיזה כאוס 

להסחף במערבולת בלי להחזיק במעקה

לשחרר שליטה?

אולי לאבד שליטה.

 

דוקא עבר יום בסדר

מפגש אצל לקוח שהתארך והתארך

ובחזרה הביתה ,אכולת דאגה ,ניסיתי קצת לשנות גישה

ובמקום להגיע הביתה בעצבים ובריחוק-

להכנס ממקום של רוגע.

המאסטר  שלי קרא לזה 'להביא את השמש'

היום נזכרתי בזה והבאתי את השמש.

ישבנו ביחד ,אכלנו מרק תירס 

ואחר כך כל אחהצ הוקדש לקטנה שלי

לקישוט הבית, פן בשיער ,סידורים וענינים

 

ואני רק התפללתי שלא יהיה פה 'הקיץ של אביה' 

אמרתי לה 

 Hope for the best

Expect the worst

 

אבל הן באו והיתה פה טרללת ונהנו לגמרי. 

המלכה האם קצת התאוששה,אחרי שהדאיגה אותי מאוד. 

 

ועכשו סופש - ובא לי להגיד כן לכל.

מחר רוד-טריפ עם מיו ולושי,מתוכנן ביקור בכל פוד-טראק בדרך צפונה ואז בחזרה.

בערב,הצעה מענינת לטאבו,תלוי כמה כוח יהיה לי 

מוצש אלקטרז 

ראשון יש פולי

 

וכמו שמכירה את עצמי

ואת החלומות שלי

ואת התכנונים שלי- 

בסוף אשאר בבית....

 

 

 

'הוא כל הזמן בוחן אותך ומצפה שתשתני'

אמרה לי המכשפה מהחלום והראתה לי טבעת עם 3 כוכבים

קמתי מהורהרת

מי בוחן אותי

מי מצפה שאשתנה 

טוב,חוץ מ...כולם בערך.

אבל פשוט...

ידעתי

ידעתי

אני ידעתי 

ידעתי שהפוסט הקודם בו העזתי

קצת לבקש חופש והנאה לעצמי

יתהפך עליי במיידי

 

לפני כמה דקות המלכה האם נכנסת לחדר

אחרי שקצת התאוששה מחודש חולי וחזרה לעצמה

עכשו המצב שוב מחמיר

איך יראה מחר? 

קודם נראה איך יראה הלילה.

 

אז חשבתם שלגדל ילדים זה קשה?

נסו לטפל בהורים מבוגרים

 Welcome to my fucking life....

 

 

😣

 

למה לתוכניות ילדים יש את השמות הכי סוטים?

הקלפים אמרו לצאת להרפתקה

ואני לראשונה ,לא מבינה מה הם רוצים ממני.

יום ראשון ,על הבוקר ,איזה הרפתקה ואיזה בטיח.

אבל כמו בקלף ,הבנתי במהלך השבוע שלא כל הרפתקה היא מוצלחת ,אבל היא תמיד שווה את המאמץ והשיעור הנלמד.

איזה עומס ,כמה עייפות. צריכה ללכת עם המגן של קפטן אמריקה ולהדוף את כל התיקים שזורקים עליי.

ואני בכלל איירון-מן.

יום הולדת לקטנה ולא הכנתי כלום

והגדולה משגעת אותי בנוהל הרגיל.

בלב קצת מעוך ,שוקעת למטלות היומיום ויש הרבה. פאק ,מתי טסים לבודפשט פה ??? 

אני רוצה לשם!

 

בתוך כל הכאוס הזה ,לושי ואני צעדנו יד ביד אל המקעקעת .

חופרות כל הדרך ,מחזיקות ידיים ,מתלהבות כמו ילדות ,חיבוקים ונשיקות.

איזה כיף לי ולה ולנו.

זו פעם ראשונה שלה אבל בטח לא אחרונה ! מתרגשת לקראת הבא.

הצעות מתחילות להגיע. חלקן מסקרנות ואני לא שוללת. 

הרפתקאות?

אז כנראה שכן.

כבר לא מסרבת והודפת.

אין מגדל שן

ואני לא נסיכה שמחכה לאביר,

 אף פעם לא הייתי

לא גדלתי על דיסני

ולא מאמינה ב HEA.

גדלתי על טרגדיות ודרקונים וערפדים וגיבורי על 

אז עד שיגיע איירון מן האמיתי 

ונצא להציל ביחד את העולם 

אני אבלה במפרץ ההרפתקאות

אשתה קוקטייל עם טקילה ואהנה מהשמש.

Cheers

🍹🍸

כמו שכתבתי בפוסט הקודם

הוא אמר שישתדל להגיע 

כי אמרתי שאני אתאכזב קצת אם לא.

מעיזה להגיד את זה לראשונה,

במקום לבטל ולהגיד 'לא,הכל בסדר,לא חשוב '

זה חשוב לי.

יודעת שזה לא פשוט במצבו ,יודעת שזה מצריך ממנו הרבה ועדיין מתקשרת את הקושי שלי גם.

אז הבטיח שיבוא לקינוח וכיון שזו לא ארוחה בארמון בקינגהאם , לא ידעתי איזו שעה זו תהיה ושחררתי.

שיערתי שבמידה ויהיה מאוחר מדי ,הוא כבר ישלח הודעה ויבטל .בחרתי להתמקד ברגע. 

כשישבנו לשחק במרפסת,נשמע צלצול בדלת והוא הופיע והלב שלי דילג. בשיא הטבעיות הוא נכנס ,אפילו לא קמתי,לא יודעת למה.הוא רכן אליו לנשיקה והתישב לידי.

כשמיו כתבה לי על זה בבוקר ,זה פתאום נחת ,אז שוב,סליחה.

מכניסים גם אותו לסבב טאקי,אף אחד לא יתחמק פה ! תוך כדי המשחק ,הידיים נשלחות ללטף,לשלב אצבעות,אני מביטה בו מהצד,רוצה לטרוף אותו. הגוף שלי מכוונן לנוכחות שלו.

כשכולם הולכים ,אני מכבה את האורות. יושבים במרפסת,קצת עשן ,נהנים מהשקט ומדברים על הילדים.

הוא עוזר לי לפנות ולהתפנות לחדר. מדליקה את הכוכבים החדשים מעל המיטה. 

נצמדת אליו ומתנשקים ארוכות. איך אני אוהבת את הנשיקות שלו. כאלו עמוקות ונוגעות. הצוואר שלו מזמין וטעים לי. הידיים מטיילות ,אוחזות,מגרות

ולאט לאט אני מרגישה את הבקתה ביער סביבנו ,את השקט ,את הספייס הזה שהוא רק שלנו,בתוך כל המציאות הזו. 

מתישבת מולו ושומעת אותו לוחש לי. מתאר מה אני עושה לו והגוף שלי נטען באנרגיה שיכולה להאיר חדר.

המיטה מקבלת אותנו ברכות נעימה.

הגוף החם שלו צמוד לשלי,מגרה אותו כמו שהוא אוהב. הכל רגוע ואיטי ואנחנו לוקחים את הזמן. לא ממהרים.

ו... יש דברים שלא אפרט כאן כי כמו שאמרתי לו - זו אינטימיות שלנו ולא לנחלת הכלל.

רק אומר שהגוף שלי חווה איתו דברים שלא הרשיתי לעצמי עד כה.

דברים שהיו טאבו ,מתמוססים.

האמון שלי בו מוחלט וטוטלי.

לא סתם אני קוראת לו וויצ'ר ,אבל אתמול מצאתי לו כינוי חדש ' beast' כי לגמרי הרגשתי נטרפת. 

הוא לש אותי כמו שאני לשה בצק שמרים . אני אוהבת את הגוף שלי כשאני איתו. כשהוא נהנה ממנו.לא יודעת איך לתרגם את זה את המילה feast זה לא במובן של לאכול אלא סוג של... תאווה.אוה! זאת המילה שחיפשתי. תאווה!!לגמרי מרגישה את זה ממנו וזה מעיף אותי.

נחים לרגע ואני רוצה אותו.

אני אוהבת לענג אותו ולא שבעתי ממנו. רוצה לראות אותו ,נהנה,גונח,מגיע אל הקצה ומעבר.

הראש שלי ליד הלב שלו. הפעימות באוזן שלי,בקצב אחיד,מהירות וחזקות,היד שלי סביבו,מתבוננת בקצב הנשימה שלו ,בית החזה עולה ויורד.

מתחפרים לנו בשמיכה ואני מסתובבת עם הגב אליו,הראש שלי על היד שלו  והוא מסתובב אליי,נצמד חזק  ועוטף אותי עם כל הגוף

לרגע הלב שלי...עוצר.עוצר!!

גם עם הבקתה הזו תתעופף לארץ עוץ ,לא אכפת לי. לא אכפת לי כלום ברגע הזה. המציאות לא קיימת.

רק הגוף החם שלו הצמוד אליי,הידיים המחבקות,הרגליים המשולבות והנשימה הסדירה שלו באוזן שלי.

מנסה להסדיר נשימה. בבקשה אל תבכי עכשו. בבקשה. אל תהרסי את זה ,אל...עוד נשימה ועוד אחת ועוד... אל תבכי...בבקשה...אל תבכי - אני מדברת לעצמי בראש. תתרכזי בנשימה שלו ,תעתיקי,כן...ככה...תרגעי,תנשמי.

תוהה אם ישאר לישון ,יודעת שלא ונרגשת מזה שבכלל נשאר כל הזמן הזה.

בכלל,שבא.

מלטפת אותו כשהוא מתלבש ,להרגיש אותו עוד קצת. רק עוד קצת.

ונפרדת ממנו ליד הדלת.

צופה בו מהמרפסת עד שהרכב שלו מתרחק במורד הרחוב.

נכנסת למיטה ,מתכרבלת לי.הפעם לבד.

מנסה לישון ולא מצליחה. 

הלב נסער מדי.

רואה קצת נטפליקס עד שהטלפון נופל לי.

ציפורים משוגעות שצורחות  במרפסת מעירות אותי בבהלה. אני קמה לגרש אותן וחוזרת לישון. הפעם קצת יותר רגועה.

הוא הבטיח לבוא לקינוח ובא.

ואיזה קינוח טעים שזה היה.

💜

פעם היה לי חלום לארח אנשים מסביב לקדירה גדולה כזו. כמו  בחיים הקודמים.

לבחוש עם כף גדולה ,לטעום ,להריח ולאכול מסביב למדורה עם כל השבט והאנשים הטובים.

לקח לתנור החדש שבועיים כמעט להגיע. כמעט ודחיתי שוב את הארוחה וזה כל כך ביאס אותי.

שבוע מטורף,עמוס ,נסיעות,חוסר שינה וגם המסיבה בחמישי. אז מה אם אני עייפה? תהיה פה ארוחה!!

שישי קמה מוקדם עם עינים גרוסות ודבר ראשון מכינה בצק שמרים לחלות . עכשו אפשר לנשום.

את המתוקים מכינה יום לפני. בלי קצפות ,אני לא מסתדרת עם זה ,או עם כמויות מדויקות,או מתכונים מסובכים או עוגות שלא כוללות בצק.

לבד בשקט שלי במטבח,אפילו בלי מוזיקה,רק הקשקוש של הסכין,הכף והסירים,מנגנת על הכל בהרמוניה ואהבה גדולה.

מקלפת,קוצצת,בוחשת,טועמת ,מעבירה עוד תבנית לתנור .

בלי מתכונים,בלי תכנונים, ארוחה לאהובים שלי מכינה ישר מהלב.

לרגע עוצרת. נזכרת. על דברים אחרים שקרו במטבח הזה לא מזמן עם זה שהבטיח שיבוא לקינוח.

אני לא לוחצת,מבינה את המצב. זה לא פשוט,אבל על המחשבות אין מחסומים ואני עפה לי לזכרונות נעימים.

מספיקה קצת לנוח לפני הכל ,כולן מתפנות לי מהבית ואני זורקת על עצמי שמלה ארוכה ונוחה. מצידי שיבואו בפיג'מות,אבל כולם באים מתוקתקים להפליא ובזמן !

בקבוק יין אחד נמזג ונגמר עוד לפני האוכל.

מוזגת הכל לצלחות הגשה ומסדרת על השולחן וכולם יושבים. הלב שלי מתרחב ושמח ונעים לי ככה שכולם ביחד. נהנים מהאוכל שבישלתי.

האהבה שלי מחבקת אותם דרך הסירים. מה צריך יותר מזה? 

לא מרשה להם לפנות מהר את הכלים.

אוהבת שארוחה היא כמו משתה,

שתמשך שעות כשהאוכל עוד על השולחן.

לשתות עוד כוסית ,לנשנש עוד משהו ,כך כמעט שעתיים.

עוברים לסלון ,מניחה גם מתוקים על השולחן וממשיכים לקשקש

ואז למרפסת. משחקים ? משחקים.

אני שולפת טאקי.

הכי מצחיק בעולם.

פלוס שתיים.

פלוס שתיים

פלוס שתיים

אז כמה לקחת?

זה טאקי סגור ?

לא אמרת 'קלף אחרון'

מה זה הכתר?

נו? תשחק כבר . זה לא ברידג'

מה קלף אחרון?

תחלק 7

אל תרמו

אלה משחקים ביחד 

אפשר לשים פלוס

אז תשים עצור

נו מי עכשו בתור? 

זה הטארגריאן הזה,הזקן

זה לא !

זה כן!

אני אביא שתיה ועוד סבב רולדות.

 

מה ? כבר הולכים? טוב תביאו עוד חיבוק מוחץ ונשיקה.

איזה כיף לי שבאתם ,

איזה כיף לי שאכלתם ונהניתם והייתם פה.

איזה כיף לי שאתן/ם בחיי.

 

אם כבר ,אז שיפלו הכוכבים

שיתגלה האלוהים

לא רק כשאנו מתים פה 

ואין לזה שום ערך 

אם כבר אז שנמות כמו מלאכים 

שיתגלה האלוהים...עוד בעודנו בחיים!

(היהודים)

 

את השיר הזה לא היה הערב במועדון

אבל כן היה אותו ברדיו והתחושה התחברה לי. מעורבת כזאת,רוקיסטית כסחיסטית-כל הזמן בוכה ,אפילו בשמחות...

לא עוד פוסט בכייני ,'בקשה מוח,אין לי כוח לקורבנות שלך...

אני והאלף elf  מדברים כבר כמה ימים

הוא רשם הודעה בפייסבוק ואני הגבתי והוא פנה בפרטי ומשם התגלגלה שיחה דיי עמוקה יש לציין

ומשם לוואטסאפ 

אתמול כתב שאני מוזמנת לדרינק 

כתבתי שאני הולכת למסיבה.

ליום ההולדת של הדינוזאורים. מסיבת כיתה כזו. יהיה דיסקו בהכי זקן שיש.

אמר שיחשוב על זה ואולי יצטרף. טוב,נו. 

קבענו להגיע ביחד לחניה כדי שלא אצטרך להסתובב ברחובות תל אביב לבד. אבירי משהו. 

אוהבת גברים ג'נטלמנים.

תמשיכו ככה,זה ממיס אותנו במיידי.

חניתי ואז הוא יוצא מהאוטו לחיבוק שלום. שתי הבנות שבדיוק יצאו מהרכב לידנו ,הסתכלו עליי ועליו. יותר עליו  . בטוח יותר עליו.בטוח גם קיללו אותי בלב...קבענו שנשתה דרינק לפני שנכנס כמו בגיל 16

ואז התוודנו ,ששנינו לא שתינו דרינק בגיל 16...איזה גיקים סאחים שאנחנו. 

מדברים על עבודה ועניני היום והולכים אל המועדון יחד.

חשבתי...חשבתי שארגיש אחרת.

נכון שהתרגשתי קצת. בכל זאת ,הוא...אלף.

אבל אחרי השיחות ,הרגשתי שראיתי אותו קצת מעבר ואולי אלא כוחות העל שלי כשמכשפה מהמניין.

פעם נשים כמוני היו שורפים כל המוקד. זה מירי מסיקה אמרה. לא אני.

נכנסנו ואני ישר פצחתי בחבקנות נמרצת של בערך חצי מהאנשים שם וזה עשה לי כל כך טוב. אנשים שמחים לראות אותי ,זה עושה לי טוב. גם אני שמחה לראות אותם. 

מוזיקה נחמדת ,רןקדת קצת עם לושי ושמה לב שהאלף נעלם. יוצאת החוצה -הוא מדבר שם עם מישהי. מחליטה לאזור אומץ ולהצטרף לשיחה. היא ממש נחמדה . גם הוא.

משכנעת אותם להכנס לרקוד אבל לא בא לי להיות גלגל שלישי ואני לא מתעלקת על אף אחד. אם התאכזב ממני,זו בעיה שלו. אני מחליקה לי ברחבה מחברים לחברים עד שלבסוף הוא גם מתקרב ורוקד קצת. עד שכבר המוזיקה השתפרה ,עצרו הכל לאיזה סטנדאפ כושל.

לושי ואני חומקות החוצה באלגנטיות וחופרות לנו בנחת. עוד ועוד מצטרפים אלינו. כן,גם ההוא שנראה לי שמצאתי חן בעיניו. כי הסתובב לידי כל הערב. 

מצאתי חן בעיניך? תתחיל איתי,אין לי כוח לחירטוטים.

אני רוב הערב עם לוש והזוגי שלה ,רוקדים ונהנים. האלף עם ההיא ואני מתבוננת במחשבות שלי ,ברגשות שלי ומגלה שזה בסדר לגמרי . זה בסדר לגמרי ? אני לא יודעת. אולי אני כן ציפיתי להיות 'איתו' ומשהו התמוסס בדרך? אולי התאכזב? אולי שידרתי משהו אחר? ואולי הוא בכלל בסרט של החיים שלו? 

שוב שיחה עם לוש  אהובה שלי בחוץ- על הודעה שקיבלתי היום. הסברתי לה שזה או חלומה של כל אישה או ריסוק טוטלי של הלב. אנחנו דנות בזה עד שמישהו נודניק בא להפריע. 

אולי נלך הביתה אבל יש שב'ק ס!!

יאללה לרחבה- האלף רוקד עם ההיא. אני מסובבת את הגב ,לא רוצה לראות . יש דברים אחרים להסתכל עליהם. כן,בדיוק על החמוד הזה שנראה קצת כמו הסולן של פול-טראנק.

משהו השתחרר ואני בטראנס של הריקוד. זזה כאילו כל העולם על הזין שלי.לא אכפת לי כלום. רק מזה שאני ממש סקסית כשאני רוקדת.

הולכים ? הולכים.

מלווים את ההיא לרכב ,מחליפים טלפונים בין כולם. הוא זורק איזה משהו על המראה שלו ואני  אומרת לו ,הוא נראה בסדר.

בסדר? הוא מתפלא

כן,בסדר. אני אומרת ולא יותר מזה.

הוא מלווה גם אותי לרכב ונפרדים בחיבוק.

 

יש לי הרגשה שלא נתראה יותר.

כנראה שמילאתי את תפקידי במסע שלו ולו לרגע קט. יודעת ושמחה שעזרתי לו במשהו.

 

מתניעה וטסה הביתה

יחד עם היהודים 

והגשם.

 

 

Sounds of silence ועוד כמה שרים בסגנון התנגנו בנסיעה חזרה מהבקתה ביער.

התגעגעתי כל כך.

הרגשתי כמיהה וערגה כזו של הגוף

של הנפש.

זה בער בי וטרד את שנתי.

חוסר מנוחה בלתי אפשרי

זכרונות של מגע ,של טירוף

משהו באנרגיות הרגיש לי רחוק וחסר ושוב הייתי קרובה ל... לא חשוב.

שיחה עם אוש החזירה אותי לסנטר שלי,או יותר נכון חיזקה לי את ההרגשה של הסנטר.

כי רק גבר יכול להבין גבר אחר.

ואני לא גבר במקרה ותהיתם.

מי שמכיר אותי יודע שאני אישה

ועוד איזו אישה.

 

עבר הרבה זמן מהפעם הקודמת שנפגשנו.

תהינו אם נתאפק ולמה בכלל?

חופרים לנו בוואטסאפ ,מעלים את התשוקה לרמות שיא. 

אני כל כך מתרגשת בדרך לשם. 

לובשת שמלה סקסית, שולחת לו תמונה .

נושמת רגע ליד הדלת כשהוא פותח אותה עוד לפני שהקשתי.

ולרגע- הלב שלי מחסיר פעימה. 

נכנסת לבקתה ,זורקת את התיק 

ונצמדת לגופו כמו צמא במדבר

הנשיקה שלו ,החיבוק ,האחיזה בראשי,הגוף הצמוד אליי

החום שלו...

 Witcher - מה אתה עושה לי...

הוא לא משחרר אותי,שולט בגוף שלי . שם ,ליד הדלת ואני נענית לו כי...איך אפשר אחרת.

כשהוא מחליט, מתישבים בסלון. אני מתנשמת לרגע,מנסה להתרכז אבל המבט שלי עליו לא ממש מאפשר.

המפה הסגולה נפרשת, האש והמים

והקלפים מספרים סיפור מפתיע .

האנרגיה שלי גבוהה,מסרים יורדים ,קלפים מתחברים בפריסה,מייצרים מעגל של תנועה,של ספירלה שנפתחת ומתעגלת מעלה.

מופתעת מעצמי. לא ממש מבינה למה אומרת את הדברים שאומרת ועדיין משאירה לו את זכות השתיקה. אל התובנות -יגיע בעצמו. 

אני שם רק להרחיב את המציאות הקיימת. לא להשפיע על החלטות. 

אחר כך  מרימים כוסית. משקה מתפשט לאט מהגרון אל יתר הגוף ודי לריחוק הזה.

הנשיקות לוהטות,בולעות ,כובשות

הידיים אוחזות,מועכות,מכאיבות

הגוף חם ודורש .

האנרגיה סביבנו כתומה ורותחת.

החיבור מידי וטבעי. 

חייתי,מכאיב ,אינטנסיבי,דורש פורקן אחרי כל הזמן הזה.

העינים שלי מתמלאות דמעות. אני לא יכולה להפסיק לאחוז בו

בגוף הרועד מעונג ותשוקה.

הוא מכאיב לי ומענג . -קוראת בשמו,מנסה לא לצעוק אבל זה קשה. 

הוא לוחש לי דברים באוזן והדמעה זולגת כשאני נצמדת אליו.

הכל בווליום כל כך גבוה באותו רגע בגוף שלי

 

ועכשו תורי לחקור ולהכאיב ולפלוש

ולאחוז ולהטריף ולהתבונן...

לנשק כל חלק בגוף המטריף הזה שלו

 

'עוד לא סיימתי איתך' הוא אומר לי

לאן עוד נגיע ? 

ואז הוא מראה לי...

-----

הוא לא עומד בטירוף הזה יותר 

ואני סופרת עד 3

------

 

הוא שוכב לצידי,מסדיר נשימה,הלב שלו בדהירה

ידים שלובות זו בזו ,גם הרגליים

והיד השניה מציירת שבילים דמיוניים

איגי וקסמן שרה ברקע 'תישא אותי לאישה בבקשה' וזה מצחיק אותי בראש . איזה שיר דבילי זה אלוהים...

אסף אמדורסקי מיישר קו עם "אתה צריך אהבה חדשה...כזו שתעיר אותך ותרצה ממך עוד ..."

 

נפרדת ממנו בעוד נשיקה סוחפת וחיבוק.

ונשיקה אחרונה על הצוואר,על העורק

אולי מכשפות היו פעם ערפדיות.

 

בדרך הביתה ,הדמעות יורדות בלי שליטה

דמעות של פורקן,של אושר.

 

02:00 בלילה ,עדיין כותבת.

אחרי שחפרתי לבסטיות שבטח ישנות. מקווה שהקבוצה אצלן על 'השתק'. מחכה להן קריאת מגילה בבוקר.

 

---

-היית צריכה את זה ? הוא שאל אותי.

-הייתי צריכה אותך- רציתי לענות

אבל במקום זה רק אמרתי 'כן' .

 

 

לילה טוב . עכשו על באמת.

 

 

חודש החגים הזה נגמר.

סתמו כל הגננות והמורות- יודעת שיש לכן עוד יום -'זדיינו לא אכפת לי.

 

נגמרו בישולים,נגמרו קניות,נגמרו ארוחות משפחתיות,נגמר נגמר נגמר.

פייר ,לא שהיה רע.

האוכל היה טעים

המשפחה היתה מחבקת ומצחיקה וחכמה

ובין לבין הצלחתי גם להפגש עם חברים וחברות וכן...גם עם הוויצ'ר שלי.

 

אבל די. נגמר .

חוזרים לשגרה. מתחילה שנה על באמת.

באיזה מצב רוח ? 

לא יודעת. 

בעיקר בחוסר ודאות. 

האימג' שיש לי בראש עכשו:

עומדת עם הגב אל העולם

פורסת ידיים לצדדים 

ונשענת אחורה

משחררת עד הסוף 

כמו קלף 'השוטה'

רק בלי הפרצוף המחייך.

אני עוצמת עינים 

ונזרקת אחורה

 

להתרסק על הצוק?

או לעוף גבוה?

 

אני אוהבת לחפור לעצמי בבלוג

לקרא פוסטים ישנים

להזכר 

בדברים טובים וגם בפחות

 

רציתי לקרא על התקופה שלפני שנה.

על מה שעברתי

על הסערה

על התהומות

על ההתמודדות

על הקושי.

 

להפתעתי ,

מסתבר שבין מרץ 2021

לאוקטובר 2021

 

לא

כתבתי

כלום.

 

That's me in the spot-light

Losing my religion

Trying to keep up with you

And I don't know if I can do it

Oh no, I've said too much

Haven't said enough...

 

נדמה שהשיר הזה מתנגן לי בכל מקום לאחרונה. 

מייקל סטייפ אהוב ליבי משכבר הימים, כותב כמו שהוא חושב - בבלגן והדיסטייפלים שלו יודעים לעשות סדר. 

המשפחתולוגיה מהפוסט הקודם עלתה לי.

המלכה-האם חולה כבר המון זמן.

המצב בבית נפיץ

המצב שלי נפיץ .יותר נכון להגיד.

מנסה למצוא שקט איפה שאפשר.

היום הדרמתי אל הים. קפה ורוח ושמש ותוכניות עם אחותי.

לצאת לרקוד- יאללה . זה לא שיש משהו יותר טוב מזה כרגע. לרקוד זו גם תרופה טובה ,עוזרת אמנם לכמה שעות,אבל עוזרת.

מגיעה הביתה ...והמציאות לפרצוף.

יהיה פה שקט בסוף ? או שמא עליי לבקש שמחה? רוגע ? להשתיק את הבאז של הסטרס?

בכלל לא רציתי לכתוב על זה וזה יצא.

אז חזרה לשיר הזה של REM

זו אני בפינה,ברחבת הריקודים,רחוק מכל הבלגן,צריכה את המקום שלי להתחבר.

מועדון חדש ,אנשים אחרים. השקעתי באיפור ושיער

שמלה סקסית 

שיריירו עליי,מ'כפת לי ,מתה על זה .

מסתכלת על עצמי במראה מהצד 

בוטילישס לגמרי.

לפחות האלים חננו אותי במבנה גוף סקסי ועסיסי.

אז שיריירו ויהנו

אבל אף אחד לא מתקרב

גברים פחדנים

 

זו אני שם  בפינה ,עוצמת עינים

נותנת לקצב להכנס לאט לאט

גם לוודקה עם האשכוליות.

בכל פעם שאפקח אותן,אראה גבר שמישיר אליי מבט

איבדתי את הדת שלי ? 

ואולי רק את הטאץ'

אורות מתחלפים בקצב המוזיקה

הגוף זז בלי לחשוב 

והזמן עובר.

 

איילון יחלוף לי בצבעים ברקע

והקפה החם מנחם אותי

אחרי שכל המסיכות ירדו

מתמכרת לקוריאנים הסמוראים

ומתגעגעת.