בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנתיים. 10 באוקטובר 2022 בשעה 17:37

או משפחתולוגיה

או משפחתאות

יש בכלל מילים כאלו ? 

אם אין,אז המצאתי עכשו.

 

יש לי משפחה מדהימה. באמת. גדולה,ענקית,חמה ומחבקת.יש קשר טוב גם עם המשפחה המורחבת

ברמה של ארוחות,מפגשים,פיקניקים,קבוצת וואטסאפ חופרת והרבה חום ואהבה.

זה לא מובן מאליו ,זה ידוע לי

כל הקשרים האלו,שמרוב שיש משפחה לא מספיקים לראות את כולם כל הזמן. 

אתמול חגגנו בהכי קטנה ,כמעט 20 איש בסוכה וזה רק המשפחה המצומצמת.

יש בזה משהו מאוד מנחם.

לכמה שעות,להרגיש את החיבוק הזה וצחוק,מלא צחוק ,כי המשפחה שלי אוהבת לצחוק 

לא לדבר על פוליטיקה או יוקר המחיה

אתמול אפילו צלמנו סרטון מצחיק לטיקטוק.כולם זורמים. לא נותנים לאף אחד להיות קוץ בתחת.

 

יחד עם זאת,עם כל החום והאהבה והמשפחתיות

אחרי חודש שלם כזה של מפגשים ורעש ובלגן ואוכל בעיקר הרבה אוכל,

בא לי לברוח רחוק רחוק לאיזה אי של שקט 

עם ספרים ומחברת ומלא עטים צבעוניים

לקרא ולכתוב ולהקשיב לשקט

לתת לכל הסנסורים להנמיך ווליום

 

עד הבלגן הבא.

לפני שנתיים. 10 באוקטובר 2022 בשעה 0:39

אפילו שאני עייפה גמורה

אחרי עוד יום סידורים,נקיונות,בישולים בסבב החגים שבתות סופשים .

 

עדיין ערה

כי - ערב חג עם האחות והאחים.

 

עדיין ערה

כי דיברתי כל הנסיעה עם ידיד קרוב שנשבר לו הלב

מוצאת את עצמי מנחמת,מבינה ,מחבקת מרחוק

 

עדיין ערה

כי אחרי שהילדות התפזרו לחדרים וגם המלכה האם פרשה,נשארתי לבד בשקט בסלון. כמו שאני אוהבת,מאוחר בלילה ,כשהרחוב שקט גם הוא. מכינה לי קפה ועוגיה קטנה ליד ושותה. בשקט.

 

עדיין ערה 

כי ראיתי עוד פרק ארוך של 'אלכימאי הנשמות' . אוחחח הקוריאנים האלה כל כך יפים. מכשפים ,חרבות, בתי נייר ועץ ובגדי המשי המבריקים.

 

עדיין ערה

כי קוראת שוב את הבלוג שלי ואת השיחות בוואטסאפ וחיוך קטן מתגנב לזוית הפה. נזכרת במגע,בצלילים, בתחושות.

 

עדיין ערה 

כי השפתיים משתוקקות לנשיקה עמוקה וסוחפת. 

כי האזניים רוצות להקשיב לנשימה,ללחישה,לנהמה

כי הידיים חסרות לחבק גוף חם ונעים

כי הגוף עורג למגע לאחיזה,לחיבור.

 

עדיין ערה 

כי מזמנת לי חלומות טובים ועוד רגע נרדמת .

 

לילה טוב 💜

 

לפני שנתיים. 8 באוקטובר 2022 בשעה 22:58

כתבתי בעבר פוסט עם הכותרת הזו

כשהייתי במצב אחר 

קצת עצובה ואבודה בראש ובלב. 

 

מצאתי לנכון לכתוב שוב את הכותרת הזו

כי הפעם החיוך לא יורד לי מהפרצוף 

חויה מתקנת לכל מה שקרה עד כה.

ככל שהזמן עובר ואני דוחקת את גבולות הבושה שלי עוד ועוד ,אני מוצאת שכמו בבדסמ,זה שריר שצריך לאמן.

להעז,לנסות,לשבור חומות ,לנשום תוך כדי וגם להתנתק ולהנות.

עם פרטנר כמו הוויצ'ר שלי זה פשוט מושלם.

לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו לתאר את זה 

יש כל כך הרבה דברים לספר.

שיחות שלפני,מה עושים ומה יהיה ומה הגבולות . מרגיעה את החששות שלו ובעצם גם את שלי ,אני בעצמי חדשה בכל הענינים האלו.

זה שונה מאוד כשמגיעים למקום כזה לבד או עם בן זוג ולא,להגיע לבד זה לא חופשי יותר. 

עבורי זו חויה מסעירה ואני צריכה עוגן חזק לידי. 

טוב לי עם אנשים,חברתית ומינית. מה שבעבר היה מביך אותי ,היום מדליק אותי לגמרי.

חוסר הבטחון עדין שם ,החשש ,הנמלים בראש -מי בכלל מסתכל עליי כשיש כל כך הרבה יפות וחטובות סביב.

חוסר הבטחון מולו . אם יהנה,אם יתאכזב,מה יחשוב עליי,אם אני מספיק...

המארח השרמנטי,כמו שאושה קוראת לו,ארגן ערב קצת שונה.

סגר את מתחם הסלון בוילונות אדומים,תאורה מיוחדת ורכה,מוזיקה סקסית ומזרנים. מה שהזכיר לי את החדרים המיוחדים במועדונים ,שבעבר לא העזרתי להכנס אליהם. 

מה לי ולזה? פדיחות של החיים.

הגענו ביחד , פוגשים מכרים מקבוצה אחרת בכניסה. הכרות,חיבוקים ו'שלום !!!' 

מניחים תיקים בצד ואני מורידה את השמלה הסולידית ונשארת עם שמלה מחוררת שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. 

ביקשו להגיע סקסי,אז סקסי .

מרימים שוט של ויסקי דבש לתחילת הערב. קצת מינגלינג במרפסת ואני משתדלת להכיר לו את מי שאני מכירה.הוא מלטף אותי קצת ואני לוחשת שהתחתונים שלי כבר ספוגות. הוא שואל למה .

למה באמת ? כי אתה נושם לידי. 

האושים מגיעים ואושה כבר מקפצת לה ממקום למקום. אוש יושב איתנו,מקשקשים קצת על סדרות.

בזמן שהסלון כבר מסתדר,אנחנו מחליטים שנגיע לסבב ב' וקודם נדגום את הבריכה. 

הולכים לחדר להחליף לבגדי ים והוויצ'ר מתפעל ממה שלבשתי מתחת לשמלת החורים הסקסית. 

הוא בודק שלא שיקרתי לגבי התחתונים הספוגים מחליק פנימה אצבע ואני כבר מאבדת ריכוז. הוא מאשר ואני מחליפה לבגד ים. 

נכנסים למים החמים בבריכה ....ממממ... מקשקשים קצת עם האנשים אבל הידיים של הוויצ'ר כבר עליי . מתנשקים בלהט והענינים מתחממים.

מסתובבת עם הגב אליו,רוקדת צמוד ,עושה לו טיזינג עם god is a dj ברקע.בהחלט הלכתי לשתות איתו איזה שוט וחזרתי.

הוא מחבק מאחור והידיים שלו מחליקות על הגוף שלי . doing his magic....

פאקינג האשטג #10sec 

הרגליים שלי בין הרגליים שלו,לוחצת ומגרה . הוא תופס לי את היד ומכניס לתוך בגד הים שלו. הגוף שלו חלק ונעים וסקסי . המחשבה היחידה שעוברת לי כרגע בראש- מתי יוצאים כדי שאוכל באמת להטריף אותו עם הלשון.

אני מחבקת את המותניים שלו עם הרגליים שלי והוא לש לי את התחת.כנראה שהויסקי עלה או שמשהו אחר ואני מתגלגלת מצחוק. ככל שהוא מכאיב,אני צוחקת וזה כל כך משחרר.  כשהוא פוקד עלי 'ששש!!'  אני עוד יותר צוחקת.

בינתיים הוא משחרר לי את הציצים מבגד הים ומועך אותם בחוזקה. כואב! אבל מגרה וטוב. משאיר בי סימנים נוספים ונוהם איזו מילה שלא בטוחה ששמעתי ככ טוב ואולי בכלל דמיינתי. ואם כן,מ'כפת לי. העיקר העינים החודרות האלה...

יכולתי להשאר ככה לנצח ,מחובקים,שלובים אחד בשניה,מתנשקים ,מתחרמנים ואפילו יותר,אם היה אפשר.אז מה אם זו לא מטרת הערב. הבקתה ביער נמצאת בכל מקום שארצה. היכן שלא שומעים את צרחות העורבים.

אני בורחת לדברים אחרים עכשו . לא יכולה שלא. היה לי שבוע כל כך קשה !! פאק!  מגיע לי קצת שקט ושלווה! ומכשף אחד.

אתמול,התנתקתי טוטלית. העולם יכל להשרף מצידי. 

כשהנוכחות השקטה והעוצמתית הזו של הוויצ'ר לצידי...מצידי שהיקום יקרוס לתוך עצמו.

זה הולך להיות פוסט ארוך...brace yourself טוב? 

 

מחליטים לצאת לשתות ובינתיים מציצים מעבר לוילון. רוצה להכנס ? אני שואלת והוא עונה שכן.

מתפשטים לגמרי -בום חומה אחת נפלה. מתמקמים ליד זוג אחר- בום חומה שתיים נפלה.

מתחילים להתעסק בעניננו- רעשים סקסיים מסביב,האור עדיין חזק עבורי אבל בום- חומה שלישית. 

מערכת ה alert שלי דלוקה על פול ווליום ובכל זאת אני מצליחה לתפקד ולאט לאט מנמיכה ווליום. נהנית מהקסמים של הוויצ'ר ,ככה מול כולם ,הוא מנגן על הגוף שלי איזו מנגינה שבא לו.

בום ,חומה רביעית כבר? . אוש מתפלא למצוא אותי שם ואני מקבלת הסכמה מהוויצ'ר שלי לזלוג גם אליו.

מפסיקה לספור חומות מנופצות וכמו בקסם הכל מתפורר לאבק נצנצים מרחף.

שניהם דומיננטים ,שניהם מענגים ומלטפים ,

כל אחד אחרת וזה מטריף להרגיש שני סוגי מגע במקביל , הם לוחשים לי הוראות באוזן ואני מצייתת בהנאה. מתמסרת לנשיקות שלהם ,לכאב ,לאחיזה .מאחד אל השני ובין שניהם. שני עוגנים חזקים,מוכרים ובטוחים. אוש חוטף ממני נשיכה בגלל וויצ'ר. אני לא אשמה שאיבדתי שליטה לרגע. הכל היה כזה...וואו...

 נחים לרגע,זזים למיקום אחר,שוכבים מחובקים וצופים במה שקורה. מקשיבים ,סופגים את האוירה. המידברן וזוגתו מתקרבים . הוא מגמיר את אושה לא רחוק מאיתנו בעוד זוגתו המתוקה מתמשמשת עם אוש. אני לא מתאפקת ומבקשת רשות ללטף אותה. היא מסכימה ונהנית מהמגע.  גם מהנשיקות ...

המידברן מתקרב אלינו ומלטף אותה . אני שוב שואלת אם אפשר ללטף אותו ועושה לו קצת נעימי בגב עם הצפרניים.

מרגישה קצת ש 'התיבשתי' ושוב הוויצ'ר עושה את הקסם שלו... בפה מלא מים קרים הוא מרטיב אותי ומעיף אותי שוב לעולמות אחרים. המידברן מבקש רשות ו מקבל. המגע שלו נפלא ואינטנסיבי 

אבל באמצע מישהו שם עליי יד ואני מתיישבת ומפסיקה הכל ,אחר כך היד החצופה שוב מונחת עליי ואני פשוט מזיזה הצידה. לא רציתי אפילו להסתכל למי נתתי ברקס כזה

מאשרת להמשיך שוב את המגע האינטנסיבי של המידברן . תחושות של גבר אחר ,זה כל כך מסקרן.

שולחת אליו יד סקרנית וביחד עם זוגתו אוחזות בו והוא מחייך.

האצבעות של הוויצ'ר שלי מתחפרות לי בשיער והוא אוחז ומושך לאחור וזה פשוט מעביר אותי over the edge. 

כולם קצת מתפזרים ואני מרגישה שצריכה עוד קצת אותו ורק אותו. שואלת מה בא לו והוא עונה הכי ישיר. אני עושה כמיטב יכולתי למלא את הבקשה. 

אבל זה לא מספיק-אני צריכה פה איזה חיבור. מנסה להתעסק עם הקונדום אבל הגוף שלי מסרב לפקודות של המוח ,אז הוא עוזר לי .שוב,אינטנס,מהיר  ,אין זמן וכוח למרוח את הזמן זה כאן ועכשו. נותנת רשות (הקינק הבדסמי התפוצץ לי פה סופית במוח ) ,מתפלאה שהוא בכלל מבקש אותה עדין.

נשכבת לידו ,הפנים שלי בשקע צווארו,נושמת אותו,מסתכלת שוב על הפרופיל היפה שלו.

מיליון מחשבות עוברות לי בראש הזה

מערכת ה alert שלי נרגעת ומתכבה. עכשו הכל בסדר....

 

לאט לאט קמים להתלבש ,מנשנשים מהשולחן המלא בכל טוב. מדברים קצת ואני מחבקת אותו. הגוף שלו חם ונעים לי ולא רוצה לשחרר. דבק. בא לי להדבק.צריכה את זה אחרי כל האינטנס הזה.

מתארגנים עם התיקים ,נשיקות  למארחים והוא מלווה אותי לאוטו. 

שוב נמסה אל החיבוק העוטף שלו והנשיקה הטעימה. 

החיוך לא עוזב את השפתיים גם ביום המחרת.

גם אחרי 3 שעות שינה ונחיתה למציאות

גם כשחופרת ומעבדת את זה עם הבסטיות

גם כשזולגת דמעה מההודעה שלו.הכנות שלו מרגשת אותי ,האמון שנותן בי עם זה,זה לא מובן מאליו. שום דבר ממה שקרה לא מובן מאליו

ואני כל כך מעריכה את זה ואותו ואת החוויה המדהימה שעברנו ביחד. 

ועוד נעבור ....

עוד נעבור.

A witch's word

 💋💜

 

לפני שנתיים. 5 באוקטובר 2022 בשעה 7:14

באחת הקבוצות ,תהתה  אישה על הטעם שלה.

למה היא נמשכת למראה מסוים שבכלל לא נחשב ליפה והאם היופי הוא באמת בעיני המתבונן.

כולם ענו שכן וטוב שכך.

נכון שיש אנשים שנחשבים ל'יפים' ,אבל מי באמת קבע שהם כאלו?  מובילי אופנה? פרסום? טלויזיה?

גם אני תהיתי לא אחת על הטעם שלי בגברים.

יודעת שלא רק המראה הוא זה שמושך-אלא משהו בוויב הכללי.

מעולם לא נמשכתי ליפים הבלונדינים עם העינים הכחולות

ולא, ת'ור לא חתיך בעיניי,סורי...

אולי כי אני מזהה משהו ריקני באובר-יופי הזה

וזה לא מושך אותי

מושך אותי דברים אחרים

מושכת אותי אי סימטריה. 

ואל תתחילו לדבר איתי בכלל על גברים בריטיים...אוחח...

 

לאחרונה, תהיתי גם לגבי היופי שלי.

אני לא נחשבת ל'יפה'. אף פעם לא הייתי.

בצעירותי- עוד יותר גרוע. 

עכשו יודעת לטשטש את זה קצת,עם איפור נכון ושיער. לא משופצת בניתוחים ובוטוקס,רואים את הגיל למרות שיש כאלה שאומרים שלא ומי בכלל מחליט. 

בתור נערה שאלתי פעם את אמא שלי ,שתמיד היה לה חשוב המראה המוקפד,אלגנט,כי היא תמיד נחשבה לאישה יפה עם שיער בהיר ועינים כחולות.

אז שאלתי אותה 'אמא,אני יפה?'

היא הסתכלה רגע בפנים שלי ואמרה בחוסר נוחות 

'את...חמודה. לא יפה. יש לך פנים נעימות. חמודה כזאת '

אז אני חמודה כזאת ? נגיד. 

יש לי סנטר חד ,אף שבור מגיל שנה,עינים גדולות ומצח גבוה. יש לי פנים של מרשעת מהסרטים

לא משהו מיוחד.

לא מושכת תשומת לב

לא משהו שגברים יהנו לא להסיר את המבט ממני

אף פעם לא אמרו לי שאני יפה

ובכלל מי מחליט מה זה יפה

 

אחת ממורות הדרך שלי בעבר העמידה אותי מול מראה ושאלה אותי מה אני רואה

עניתי לה 'עכבר' 

כי ככה ראיתי את עצמי ,כי ככה אמרו לי תמיד .שיש לי שיער כמו זנבות עכבר שאני רזה כמו רבע עוף.

מאז העליתי כמה וכמה שכבות והפכתי להיות היפופוטם מסורבל 

ואז גם זה ירד  לגמרי ושוב עלה קצת

וסיימתי להתעסק עם זה. 

 

לפעמים כשאני מסתכלת על תמונות מסוימות שלי 

(אני לא מפלטרת שום דבר )

עוברת מחשבה של 'וואלה ,יצאתי יפה פה' 

אבל זה בעיני .רק בעיני.

 

בגלל זה לא אןהבת להצטלם ולשלוח ניוד

כי אני לא יפה. הגוף שלי לא חלק ומתוח

ואני לא יודעת להצטלם בפוזות מגרות

יש את הבטן המשתפלת אחרי 2 קיסריות

והרגליים המדובללות

והחזה הנופל.

 

זה ניבט מולי כל יום במראה וזאת אני.

אין קסם שיהפוך את כל זה למשהו יפה ומושך.

מעדיפה להתמקד במה שבפנים

ולא במה שבחוץ שכבר אי אפשר לתקן

ולא בטוחה שרוצה

בשביל אף אחד.

 

אני לא אישה יפה וכנראה שזה כבר לא ישתנה 

מחטים לא יגעו לי בפנים לעולם

רק בגוף ורק עם צבע (כן,הקעקוע הבא כבר מושלם לי בראש) 

 

לא צריכה שכל העולם יעשה לי לייק

בגיל 46 אני כבר שלמה עם החמידות שלי.

מתעסקת בדברים אחרים.

לא באידיאל היופי או בחוסר היופי שלי.

ומי בכלל קובע?

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 2 באוקטובר 2022 בשעה 20:31

נינט שרה לי באוטו הלילה:

"כן היא יודעת

שהוא תמיד מקשיב לה

שהוא זה שמראה לה

מראה את האמת

מה לקחת מה לתת

ואם אתה שומע אולי אתה יודע

איך ממשיכים מכאן?

 

תעשי ותלכי תלמדי

ותראי איך ברגע

ברגע כובשים ת'עולם

תצרחי תשתקי

רק תבואי

בואי חזרי אליי" 

 

ואני חוזרת ,לאותו המקום,

הבית בקצה היער

כשהוא אומר לי 'בואי'

ואני כבר שם.

מתמסרת למגע ,לתחושות,למשחקים

לשליטה הלא מובנת של מי שולט במי

לחקור את הגוף שלו

מכל הכיוונים

להתפלא כל פעם מחדש

להסחף אל הידיים שלו 

אל העונג שלו

כשהוא מניח יד על צוואר ולוחץ

כשהיד עוברת אל הפה כדי להחניק צעקה.

 

להתרגש כשהוא מבקש רשות

כשהוא עוצר וממתין 

ואני משחקת ומתגרה בו והוא מתאפק

-עוד קצת ,עוד קצת ועוד קצת עד הקצה

לפני שמשחררת

והכל מתפזר לרסיסים בחלל....

נשימה עמוקה ורוטטת

גוף חם ונעים לידי

הצדודית היפה שלו

עינים עצומות

 

חצי ירח צהוב מביט בי מלמעלה

גם כשאני מביטה אל הכביש ,אני רואה אותו

קשה להסביר איך

והקול  הזה,של נינט  שוב ברמקולים

כשהעורב מלווה אותי הביתה מבין העצים וצורח

'אולי אתה יודע,איך ממשיכים מכאן ?' 

לפני שנתיים. 26 בספטמבר 2022 בשעה 23:03

"אני חצי דפוק ואת קצת משוגעת

ככה בא לי טוב,ככה בא לי טוב 

לרקוד הכי חזק עד שניפול ביחד."

 

השיר הזה מצחיק אותי כל פעם מחדש.

במיוחד כשמשמיעים אותו במועדון עם ביט חזק ויאללה תרקדו.

 

אז הערב יצאתי לרקוד .

הייתי הכי צעירה שם,בין כל המבוגרים האלו שרוקדים כאילו אין מחר.

שנות ה70-80-90

הכי חתיך שם היה ה DJ.

כשקלט אותי ,שם לי את נונו ונועה ואני הפרחתי לו נשיקות באויר.

 

אז הערב יצאתי לרקוד

כי כבר לא יכולתי לסבול את העומס הזה

שמלת קטיפה שחורה וקטנה שנמצאת אצלי חצי מהזמן שאני חיה על הכדור הזה.

סניקרס כסופות ונוחות

קצת איפור ותיק קטן.

 

אז הערב יצאתי לרקוד

אחותי אספה אותי ונסענו לא רחוק

מצאנו שולחן קרוב לרחבה

והצטרפו אלינו זוג נשים חמודות שגם חיפשו שולחן

איזה כיף ישר להתחבר לאנשים

 

אז הערב יצאתי לרקוד

אחרי שנשנשנו קצת ושתינו קוקטייל 

קמנו שתינו לרחבה

שיר ועוד שיר 

והגוף זז לכל הכיוונים

מעיפות כל מיני נדבקים למיניהם

ויוצרות סביבנטו שבט  נשים צוחקות 

 

אז הערב יצאתי לרקוד 

עד שכאבו לי הרגליים והשיער נדבק לי לכתפיים

לא לוקחת כדור ולא נרגעת

בא לי על החצי דפוק

כי אני קצת משוגעת

שיבוא לי טוב ,שיבוא לי טוב

עד שניפול ביחד.

 

💜

לפני שנתיים. 25 בספטמבר 2022 בשעה 4:24

בימים רגילים אני לא מצליחה לגרד את עצמי מהמיטה

בימים האחרונים הצטרפתי למועדון ה- 6 בבוקר.

למרות שאני שוב על סף אפיסת כוחות

מעבודה,נקיונות,קניות,בישולים

וכמובן לארח.

בין לבין תוהה לעצמי וחושבת.

בכלל לאחרונה בא לי להעלם מהרשת.

עברה שנה ואיזו שנה זו היתה.

שנה שפחדתי ממנה כל כך הרבה זמן

שרדתי אותה והיקום לא קרס לתוך עצמו

כאבתי, בכיתי,התרסקתי ,צללתי לתהומות 

למדתי לעלות משם צעד אחרי צעד

לעיתים החלקתי שוב אחורה אבל לא ויתרתי

שברתי אמונות ברצון או שלא

השליתי את עצמי לא פעם ונפגעתי

יצאתי ,ביליתי,נהניתי 

שמרתי אמונים לעצמי ולא ויתרתי 

למדתי לשמור על הגבולות שלי

להגיד מה לא ובעיקר מה כן

לשמור על החופש שלי

להתאהב,להתאכזב ושוב ושוב

כי כשהלב הזה לא פועם על 200,הוא לא פועם בכלל.

ולפני הכל -בתוך כל זה הייתי ועדיין צריכה לתפקד בכובעים האחרים- אמא,בת,אחות.

החזקתי ידיים לכולן,בתוך כל הטלטלות ובסופות הקשות

כשחטפתי את הגלים שלהן בזו אחר זו ולפעמים ביחד,עמדתי בסערה

לאט לאט ,ניתבתי את הספינה אל חוף מבטחים ונשכבתי לנוח לרגע על החוף,באפיסת כוחות,

אבל רק לרגע כי סערה חדשה תמיד מגיע אחריה ובלית ברירה מצאתי את עצמי על ההגה,חובשת את כובע הקפטן.

 

לפעמים ,רציתי למצוא לי מערה להתחבא בה,רגע אחד ,מחוץ לעולם,בשקט,בלי תפקידים,בלי מטלות,בלי אחריות,בלי הגדרות,בלי כל המשא הזה על הכתפים

להתחמם מול אש בוערת ,לצלול אל חיבוק עוטף ולשכוח הכל . לרגע.

 

ומה הלאה? 

מה שיהיה יהיה.

אם אכאב,אם אצחק,אם אוהב,אם אבכה,אם ארקוד,אם אנוח,אם אנתב שוב בסופות,

הזמן יחלוף כי זה מה שזמן עושה

הלילה מגיע ואחריו יום חדש.

💜

 

 

 

 

לפני שנתיים. 23 בספטמבר 2022 בשעה 20:29

ככה אני מרגישה היום

נותנת גז והרכב בניוטרל

לוחצת על הדוושה עד הסוף 

והאוטו לא זז.

 

זה מצחיק אותי לקרא את הבלוג שלי לאחרונה

רכבת הרים 

מטפסת למעלה 

ואז נוחתת במהירות שיא תוך כדי 30 סלאלומים בדרך למטה

כי כשזה נוחת - זה נוחת בכל הכוח.

איפה התחנה ? מתי יורדים?

מי בכלל המפעיל פה??

 

אני לא אוהבת פאסאד כזה של 'הכל בסדר,אני בסדר

מתגברת ,יכולה '

מי שעוקב אחרי הבלוג וגם מכיר אותי ,יודע היטב מתי אני לא יכולה.

והיום אני לא יכולה. אמרתי גם לבסטיות שהלכו למסיבה

בטוחה שיהיה נפלא לרקוד ו לפגוש חברים אבל לא בא לי את כל תיבת הנוח הזאת בפרצוף

הגלים עושים לי בחילות ועצוב בלב

אז נשארתי בבית

עם טום הארדי והוונום שלו

ועכשו קצת טמטמת טיק טוק 

ולישון.

 

לפני שנתיים. 22 בספטמבר 2022 בשעה 12:59

"הי, חיפשתי כבר בכל מדבר

אפילו בסהרה,

לא מוצאת את הראש שלי

אני פרופסור מפוזר

תראה,העט על הנייר

הלב איתך ,כפרה

לא מוצאת את הראש שלי 

או-ווי..."

 

השיר הזה נטחן לי בפליליסט כבר כמה זמן

בקבוע. נכנסת לאוטו,מתניעה ואז 'סהרה'.

רשמתי את המילים קצת אחרת כי כרגיל מרגישה שלא משנה כמה אני כותבת,תמיד יבוא איזה זמר,שיכתוב בשורה אחת ,מה שאני לא אצליח להגיד ב 500 מילים.

אני מכשפה. לי זה כבר ידוע.

שחורה,לבנה ,סגולה ,זה לא משנה. אני באה בטוב. תמיד.

אני נעזרת בקלפי הטארוט שמיום ליום יודעים להגיד לי יותר דברים מבעבר.

על אחרים. 

לא על עצמי. 

כשאני שואלת על עצמי,הם תמיד אבל תמיד לא ברורים.

כאילו שהתשובות ידועות מראש

או שלא צריכות להיות ידועות בכלל.

תחכי,תמתיני,סבלנות,תנשמי

יש תהליכים שקורים

תני ליקום להסתדר לבד

בינתיים תחיי.

 

מעגל חדש נפתח בתחילת השנה העברית 

וכמו בכל שנה,שוב אעשה רשימת מטרות חדשות

אסכם מה שעבר

אביט לאחור ואתפלא על הדרך שעברתי

וכמה השתניתי

או שמא חזרתי לעצמי,למי שהייתי

ההבנה שאני לא ילדה קטנה

והעולם לא כזה גדול ומפחיד

ואני יכולה ומצליחה להתגבר.

הלב הזה שנאטם ונסדק ונשבר ונגרס

מתאושש שוב 

הגוף הזה מתעורר שוב

לנתץ שלשלאות של המיינד

למצוא את הראש שלי ולא לנדוד בסהרה,כמו פרופסור מפוזר.

את הסהרה אשאיר לחולות הזהובים ולצעיפים האדומים.

 

💜

לפני שנתיים. 20 בספטמבר 2022 בשעה 22:05

When you call my name

It's like a little prayer

I'm down on my knees

I wonna take you there

In the midnight hour

I can feel you're power

Just like a prayer

I wonna take you there

 

מי אמר שאי אפשר לשמוע מילים כתובות? 

את הקול של מדונה ,רוקדת בכנסיה

קוראת תיגר על כל מה שאסור

ומי בכלל מחליט מה אסור.

אסור .

פעם,הכל היה אסור.

 

פעם חשבתי שאסור לי להרגיש ככה

אסור לגוף שלי לרצות 

אסור לגוף שלי לקבל את המגע הזה

אסור לגוף שלי להתחבר

אסור לגוף שלי לזלוג

אסור לגוף שלי לאפשר

אסור לגוף שלי להיות.

 

,כשעוד חומה מתפוררת 

נשימה עמוקה ועוד אחת ועוד אחת

אני עפה לי אל שמים כחולים,סגולים,מלאים בכוכבים.

משחררת את הפחדים ואת החפירות בראש

מתמסרת להרגשה- הוא לצידי על הספה ואני מלטפת ומביטה בו והוא כל כך יפה ...כל כך יפה.

מתמסרת לרצון-לא להפסיק לגעת בו, לתת לו עוד נשיקה.

מתמסרת למגע- כשהוא לוקח את ידי ומוביל אותי אל החדר,שם ידיו על גופי,אוחזות,מכאיבות

מתמסרת לחיבור-של הגוף שלו אל גופי,ביתר שאת וביתר תשוקה

מתמסרת לזליגה- של כל הנוזלים האלה,רק אלוהים יודע מאיפה זה מגיע ולמה זה קורה. בעצם,גם אני יודעת למה זה קורה. כי הוא קיים ,נושם וחי ונוגע.

מתמסרת לאיפשור -הוא ממיס את החומות בהינף יד,בלחישה,במבט אחד.

מתמסרת ללהיות- שם לגמרי איתו. ברגע בזמן הזה ,שהכל נעלם ורק שנינו ביקום.

 

גם כשזה מעבר לקצה ,מעבר לתחושות 

שזה כבר אופף אותי ואני כבר לא יודעת מאיפה העונג מגיע ובא והולך ועוד גל ועוד גל.

הוא נותן לי לנוח לרגע ואז שוב.

הוא בכל מקום והגוף שלי מגיב למגע שלו

עם כל מה שגוף יכול לתת

מביטה בו והוא משיב מבט מרוצה 

ושוב שואלת 

'מה אתה עושה לי??'

לוחשת וגונחת את שמו שוב ושוב

מדביקה את הפרצוף לכרית כשבא לי לצרוח והעונג הוא יותר ממה שיכולה לשאת.

מענגת אותו בצורה שלא עינגתי אף אחד אחר

מתמכרת לקולות שמשמיע,לרעידות ,לנשימה הלא סדורה

עד שהוא שוב משתלט על הענינים 

חודר אליי והחיבור מושלם.

התחושה אחרת,בלתי אפשרית

מביאה אותי אל הקצה בשניה הראשונה

ואז ממשיכה את ההנאה עוד ועוד

עד ששנינו לא עומדים בזה

ואני מאשרת לסיים.

הלב שלי נמס אל האדמה 

כשהוא נשכב לידי ועוטף.

מנסים להסדיר נשימה וצוחקים תוך כדי

בתור אחת שכותבת הרבה -אני לא מוצאת מילים.

 

אז מה אסור ? מי קובע מה אסור?

ואולי ,

אולי עם הוויצ'ר שלי - הכל מותר ?

💜