צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני שנתיים. 12 באוגוסט 2022 בשעה 11:57

רק לכמה שעות. למסיבה.

פקקים בדרך לאושים ,פקקים בדרך ליגור

אבל היי עוד זמן לחפור...

ביקיני שחור ברגיל ועליו שמלה כתומה אדומה צמודה.

מרגישה סקסית ונינוחה .

חג האהבה? - אני חוגגת כל יום באהבה שלי לכולם.

האהבה של המשפחה 

אהבה של הבנות שלי

אהבה של הבסטיות והבסטים.

מגיעים דיי באיחור וישר לאוכל. אני ואושה מתות מרעב ופחמימות זה החיים. 

אנשים משקיעים מכל הלב במנות טעימות.

רחבת ריקודים כבר מלאה,הבריכה כבר מלאה 

וחצי שעה רק חיבוקים ונשיקות לאנשים מוכרים.

חלאס ,תנו לרקוד !!

הולכת לרחבה והגוף מתחיל לזוז לבד .

בוחנת מי מסביבי ,אוהבת שמסתכלים עליי כשאני רוקדת. כן יש גם גברים ,אבל לא ניגשים ודוקא היה מתאים לי.

מדי פעם חברות וחברים מצטרפים

ואז נהיה חם ואני הולכת עם אושה,הקרנף ואשתו למים. הם ממש זוג חמוד,שמחה שלאושים יהיה המשך איתם.

הם שוקעים בשיחה ואני פוגשת מכר נוסף.

מפנה את המקום לשלישיה,אבל לא רואה שמתפתח שם משהו מעבר לשיחה. 

חוזרת להתנגב וחזרה לרחבה . טראנסים מוכרים ואני כבר מתמסרת לקצב. 

הידיים זזות ,האגן והרגליים וזה מרגיש מסחרר,מדיטטיבי,הראש מתרוקן. מי צריך סמים ואלכוהול ??

מבטים וחיוכים לאנשים מסביב ויש וויב כל כך טוב מכולם. 

מכונת ברד ליד הרחבה זה הדבר הכי טוב שהמציאו בערב הזה.

שעון חצות ומרימים לאושה. אני מנשקת אותה ומחבקת ומרגישה שהיא גרה לי בחדר בלב.

מזל שיש 4 חדרים ללב שלי ובכל אחת גרה חברה

צריכה עוד לב אחד -כמו לדוקטור הו😉

רוקדת עם הנשים הנפלאות מסביב אבל אין ריינינג מן כמו בשיר.

אחרי עוד סיבוב בבריכה עם האושים ותכנונים נוספים,אנחנו עייפים.

נסיעה ארוכה הביתה ואוש שואל על הוויצ'ר ומרגיע שהכל בסדר ואני רוצה להאמין לו.

טסה הביתה עם נונו בפול ווליום- קיוט בוי וליבינג דה דרים. 

זורקת את כל התיקים לפה ושם ומתחפרת במיטה.

 

קמה בבוקר להפתעות משמחות.

 

 

לפני שנתיים. 10 באוגוסט 2022 בשעה 19:39

אין כמו צבע חדש בשיער

ולק חדש בצפרנים

לחידוש הגוף ,הנפש ומצב הרוח  .

 

ועכשו תרקדו.

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 9 באוגוסט 2022 בשעה 14:52

Ye right....

 מעולם לא האמנתי בהפי-אנד ואני דוקא טיפוס אופטימי. 

כשזה קשור באחרים- לא בי.

לא גדלתי על דיסני או סיפורי נסיכים

לא חלמתי שאביר יבוא ויציל אותי מחיי

או להיות 'עלמה במצוקה'.

כל סרטי הרומנטיקה המתקתקים עושים לי בחילה.

הוא רוצה אותה היא לא רוצה אותו היא כן רוצה אותו

הוא לא רוצה ואז כן ונשיקות ופרפרים ולבלובים.

 

 

למדתי מקטנה שאהבה זה סבל

זה ייסורים,זה כואב

ולא,אף אחד לא התעלל בי

תודה לאלוהימה- היתה לי ילדות ממש בסדר

אבל הספרים שנמשכתי אליהם וגם הסרטים.

כנראה שמזה קצת נדפק לי המוח.

 

איך אמרתי היום לבסטיות

-הגיבורה מתאהבת בנבל הבלתי אפשרי ובסוף הוא מת.

או כמו שאומרים את זה בגיקית :

עזבו אותי מאובי-וואן

תנו לי את קיילו-ראן ואני עוברת איתו עכשו לדארק-סייד.

 

יכול להיות שהייתי עלמה במצוקה כמה שנים טובות

שהבנתי שצריך לחפש איזה אביר שיושיע

בסוף גם זה נגמר 

ושוב אני מוצאת את עצמי לובשת שריון

כי כמה כבר אפשר להפגע?

משהו בתפיסת המציאות השתנה

הבדסמ עם הכללים הנוקשים שלו - איזה איזור נוחות זה להיות בשליטה.

 

מצד שני קשה לי להיות ככה. אני הבן אדם הכי פתוח רגשית . לטוב ולרע

לפעמים זה יותר מדי עבור אנשים

אבל איך אפשר לחיות בווליום נמוך?

רק כדי סוף טוב עם מוזיקה וכינורות?

תנו לי את אדי על גג אוטובוס ומסטר אוף פאפטס בפול ווליום.

 

בסוף יגיע מישהו שירצה את כל

החבילה המטורללת הזאת שהיא אני. 

זו האופטימיות שאני רוצה להאמין לה.

 

בינתיים,  אני בדארק סייד . יש פה קפה טעים.

לפני שנתיים. 7 באוגוסט 2022 בשעה 22:07

שקט | יונה וולך

לחן: יובל מסנר

 

שלח לי שקט טוב מוגן

שלח לי שקט מענן

שלח לי שקט ממוכן

לשמוע שקט לא מכאן

תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

שלח לי שקט מאורגן

שלח לי שקט מעודכן

שלח לי שקט מפואר

תשלח לי שקט מהכפר

תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

שקט, שקט, שקט, שקט מופתי

מיום הולדתי עד יום מותי

שקט עד יום מותי.

שלח לי שקט מהודר

שלח לי שקט מאולתר

שלח לי שקט ירחי

תשלח לי שקט בין כוכבים

תשלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה....

 

 

פעם אהבתי את השיר הזה

הייתי חוזרת אליו בכל פעם שהכאוס השתלט לי על הראש ועל הלב

זה תמיד מזכיר לי סוג של ציפה במים

כשהאזנים מתחת ו הצלילים עמומים

 

היום אני לא אוהבת את השקט

גם במדיטציה  צריכה צליל.

השקט הוא לא תדר שטוב לי כרגע.

השקט היום גורם לי להיות בריק ,בוואקום

כמו לעמוד בחלל שאין בו כלום.

שקט בקופסה,מארץ רחוקה.

לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 21:35

חשבתי לכתוב עוד על הבלוג בתפוז

חשבתי לכתוב על מה שקורה

חשבתי לכתוב על פנטזיות שהתגשמו

חשבתי לכתוב גם על כאלו שלא

 

חשבתי לכתוב על משפחתולוגיה

חשבתי לכתוב על הבסטיות

חשבתי לכתוב על מסיבת ובגדים 

חשבתי וחשבתי ולא מצאתי על מה

כי הדבר היחיד שבא לי לכתוב  עכשו

זה אותך.

 

 

לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 10:11

מאז שאני ילדה אני רואה טלויזיה בריטית.

כי זה מה שהיה פה 

וזה מה שערוץ אחד קנה,כשהיה רק ערוץ אחד ויחיד.

גם התוכניות באנגלית היו עם מבטא

אז מה הפלא שנשאבתי לדאונטאון ככה.

דרמה בריטית כהלכתה. כמו ששנים לא ראיתי.

ובא לי להשאב שוב ,לבגדים,לבתים,למבטא,לצרות

בעיקר לצרות של הבריטים

שכללו נראות,רכילות ומזג אויר.

 

 

לונדון הקסימה אותי במעט הזמן שהייתי בה 

ואני יודעת שאחזור ואבקר במקומות שבאמת רציתי לבקר ולא התאפשר.

החלום שלי היה שבגיל 45 אוכל לטוס לחודש 

לאנגליה וסקוטלנד,כמו בטיול אחרי צבא שלא עשיתי

כי הייתי צריכה לעבוד ולטפל.

אז החלטתי שבגיל 45 אעשה זאת.

חשבתי...

ובמקום זה ביקשתי וקיבלתי גט.

גם זה סוג של טיול.

 

אולי הטיול הרצוי ההוא יידחה לגיל 50.

מי יודע? 

בינתיים אי אפשר לתכנן אפילו יציאה עם חברים.

 

וכל ביטול כזה מוריד לי את מצב הרוח לקרשים.

לפני שנתיים. 5 באוגוסט 2022 בשעה 21:31

סעעמק בסדר ?

זה מה שיש לי להגיד

פשוט סעעמק.

לא שאני נגד כל המהלך הזה,אבל בחיאת ,חכו לספטמבר.

התחיל חודש יום הולדת ,גדוש במסיבות,באירועים ,במפגשים

ואני לא יכולה לחיות בחרדה הזו של להשאיר את הילדות בבית וללכת לבלות לי.

אזעקה בנהיגה זה פאקינג מלחיץ רצח. חויתי את זה כמה פעמים בשנה שעברה.

לשבת בעבודה והראש בבית כשאני שומעת שהיתה אזעקה והקטנה נבהלה נורא.

והערב מפגש עם הבסטיות ועוד כמה זוגות

סגור ביומן ,מתכננת,מתכוננת,מבשלת,אופה

וכבר אני בדלת ,עוד שניה יוצאת.

אז סעעמק בסדר?

סעעמק על זה.

 

ובנוסף גם חוטפת ביקורת שאני פחדנית.

פאן לי במקסימום.

סעעמק

הלכתי לראות דאונטאון.

 

לפני שנתיים. 4 באוגוסט 2022 בשעה 22:48

מפגש חברים מאיזו קבוצה

מפגיש מכרים וגם כאלו שלא

סביב שולחן מלא במטעמים מעשה ידינו.

עם שתי בסטיות במפגש ,מה יכול להיות רע.

חושבת כבר שבוע מה ללבוש

מתכננת על שמלה רחבה ונעימה

לבוא בהכי קז'ואל שיש

זה לא מפגש מיני,בהכי חברי שיש.

אבל בגלל סיכוי קטן אחד.....

שמלה שחורה וקטנה IT IS..

והעקבים מקפיצים את הלוק ואת המוד

 

מגיעה לשם עם ומתחברת לאנשים המוכרים

תופסת לי כסא באיזו פינה

ושוקעת בשיחה עם אוש . לושי מצטרפת מדי פעם

ואושה קופצת מאורח לאורחת ומדברת עם כולם.

 

אני מרגישה נינוחות נעימה שכזאת

נהנית לצפות ולהסתכל על הדינמיקות של האנשים מהצד.

מי מושך תשומת לב,מי קצת מפלרטט

מי מנסה לעשות רושם

ומי כמוני ,יושב בצד ומתבונן

אולי חשבו שאני סנובית ,לא יודעת

אבל לא התפתחה שיחה מעבר להיי  עם אף אחד או אחת.

התקבצנו במעגל בסלון.

מכשפה-עמיתה הביאה איתה את קלפי טוטם החיות ואת קלפי הדרקונים עם השאלות.

כולם משכו קלפים

ואותי הגיע לבקר - הדוב.

שהזכיר לי שלפעמים צריך לישון 

ובמקרים אחרים,להזדקף מלוא הקומה ולהרחיק אויבים.

ללקק דבש זה גם טוב לפעמים

אבל הכי הכי זה חיבוקי דובים.

 

חלק מהאנשים לא ידעו מה להגיד על החיה שלהם

או בכלל הכירו את החיה שיצאה בקלף.

אז זרקתי משפט או שניים להסבר

ואנשים התפלאו מאיפה הידע שלי.

 

מאיפה ? 

כשכולן קראו סיפורים על נסיכות מכושפות ונסיכים קסומים, אני קראתי ספרי טבע ואנציקלופדיות.

במקום לאסוף קלפי נסיכות,שמרתי באדיקות כל אלבום 'העולם המופלא ' של אחי.

צברתי ידע עצום בכל מה שקשור בטבע,בעולם ,ביקום.

ועדיין רוב החיים הרגשתי טיפשה.

מקטנה, אחת שלא מבינה ,שמדברת שטויות

עדיף שתשתקי כשהגדולים מדברים.

 

הדוב אולי בא להזכיר לי שברגע שאני מזדקפת,אנשים שמים לב אבל לא מתקרבים.

אולי אני מרתיעה מדי?

ואולי היום הייתי פחות חברותית

כי הראש שלי ריחף לו למקום אחר.

 

קפה של הלילה ,פוסט בכלוב 

ולילה טוב.

מחר עוד ארוחת ערב מצומצמת עם הבסטיות בהרכב מלא.

יהיה כיף.

תמיד כיף איתן.

 

לפני שנתיים. 4 באוגוסט 2022 בשעה 4:06

דיברנו על פנטזיות,הוויצ'ר ואני

ואז נזכרתי בבלוג הישן שלי מתפוז

כתבתי פוסטים על גבול האמת והפנטזיה.

כמו כאן,כתבתי באנונימיות ,אבל מי שהכיר- הכיר. 

פוניו - כמו הדגיגה האמיצה מהסרט,שהפכה לילדה אמיתית.

נתתי למיינד שלי חופש ,בזמן שהגוף היה כלוא במציאות אחרת.

מאז,חלק מהפוסטים נמחקו עם קריסתו של האתר

וחלק הצלחתי להציל.

זה - מ 2013 : 

 

 

הולכת ברחוב , אוזניות תקועות עמוק באזניים

 

מחוברת לסלולרי , הפעם לא רק תיאורטית

 

מסביב הכל זז,כמו בהילוך איטי

 

מיליון מכוניות, רמזורים ונתיבים

 

אדל צועקת לי באוזן we could have had it all

 

ורמזור אדום מסמן לי לעצור

 

אז עוצרת,מורידה את המבט מהאיש האדום אל האיש שעומד מולי במעבר החצייה

 

העיניים שלו יוקדות, מביטות בי בתעוזה וללא בושה

 

הוא מפשיט אתי בעיניו

 

ואני מפשיטה אותו בחזרה

 

צל של חיוך מופיע בזוית של פיו

 

מעביר משקל מרגל אל רגל

 

אתה חסר מנוחה? גם אני

 

בטח עומד לך

 

אם היה לי זין- גם לי היה עומד ממך.

 

הרוח מצמידה את החולצה שלך לחזה חסון

 

אני מעבירה מבט אל הזין שלך

 

משהו שם מתחיל לזוז

 

מרימה את העיניים ושוב מצליבים מבטים

 

הפעם צל של חיוך מופיע אצלי בפנים

 

אתה מרים גבה בשאלה

 

ואני מנידה ראש ,ניד קטן לא מורגש

 

נושכת לרגע שפתיים במחשבה על זיון פראי איתך

 

הבלגן סביב ואדל באוזניים ואתה ממול כמעט מזיין אותי עם העיניים.

 

הרמזור מתחלף וכמו בהילוך איטי מתקרבת אלייך ואתה לא זז

 

לא ממשיך בדרכך

 

אני נעמדת לידך ,פניי אל הרמזור הבא

 

אתה שולח יד ונוגע בקצה אצבעותיי

 

מרגישה משיכה חזקה ביננו , רק מעצם הנוכחות של שנינו .

 

אצבעותיי משתלבות בשלך

היד שלך חמה מתהדקת כל שלי

 

אני מלכסנת שוב מבט אלייך

 

 ומשחררת את היד

 

אדל ממשיכה ללוות אותי גם לרמזור הבא

 

הפעם

 

בלעדייך.

לפני שנתיים. 2 באוגוסט 2022 בשעה 5:58

לוקח לי זמן לעבד חוויות.

אני אוהבת לשחזר בראש ,לחייך למחשבות ,להתענג על זכר התחושות

לבדוק מה קורה בגוף ,בראש,בלב

כמו תמונות שרצות לאט בראש,הבזקים

מחיוך,מקשר עין, מילה ,נשימה

אני לא עוברת הלאה כל כך מהר

חוויות טובות צריך לאחסן בקידמת הבמה כדי שישלפו מהר.

מתרגשת לקראת המפגש,מתגעגעת

מתנפלת עליו בנשיקה וחיבוק 

לא יכולה להוריד ממנו את הידיים

והוא נענה לי ברצון.

 מתרגשת לקראת חויה טובה או יותר נכון- מיוחדת.

כל כך הרבה פעמים ראשונות שזה מרגש אותי.

להתמסר,להשתחרר ,להעביר שליטה למישהו אחר.

להרגיש מטופלת,מעורסלת,מעונגת,מוכאבת.

לתת לתודעה לרחף לה אל מרחקים קסומים.

לתת לידים שלו,לשפתים שלו ,ללשון שלו

לגוף שלו לעשות בי כרצונו

תוך שהוא בודק ומכוונן לרצוני בכל רגע

ועדין דוחף את הגבולות.

להרגיש את הגוף שלו עומד מאחוריי,נצמד ,מחבק ,מגרה

והעינים נעצמות בחושך

נותנת לעצמי את החופש להתרכז רק בתחושות

לא לחשוב על שום דבר אחר

והוא חוקר את גופי

אוחז חזק ,מלטף,מעסה,משעין את ראשי עליו לאחור ו הצוואר שלי חשוף לשפתים

והאזנים מקשיבות לקולות

 

משכיב אותי על המיטה ומאותו רגע אני מרגישה שאין מקום בגוף שלי שהוא לא נמצא שם.

 All over the place 

ואני משחררת ומעניקה לו את החופש במודע.

הגוף שלי נכנע לתשוקות ומגיב בהתאם.

הוא מנגן על הגוף שלי 

מפעיל נקודות שלא ידעתי על קיומן

פה הכל שונה ,אחר ,מיוחד ומפתיע

המיינד שלי עף לרקוד במדבריות

ואחר כך הדמעות של השחרור מגיעות בלי שליטה

והוא מחבק חזק חזק

נשימה עמוקה במנוחה

ואני לא יכולה להתנתק ממנו.

חוקרת את הגוף שלו ,מלטפת,מעבירה צפרניים

מתרכזת במרכז העונג שלו

נהנית לראות אותו נהנה

ונהנית לענג אותו ולגרות אותו

גופו רועד לרגע והוא עוצר אותי. 

אני מסתכלת עליו

הוא כל כך יפה בתשוקה שלו.

ממשיכה עוד קצת ואז הגוף שלי מתחיל להגיב.

עוד פעם ראשונה.

 

עד שהוא מחליט להפסיק ולשנות קצב.

החיבור הזה גורם לגוף שלי לרעוד.

מה אתה עושה לי ? אני שואלת .

אמרתי את זה בקול עכשו? 

אני לא מבינה,זה מטורף לי מדי. 

והחיבור הזה כל כך מתאים ,כמו פאזל

שהניח בו את החתיכה האחרונה

מגיעים לשיא ביחד .

ביחד ?

ביחד .

מסדירים נשימה.

באפילת החדר,שנינו מדברים בשקט

שומרים על האינטימיות והמגע הרגוע

עד הרגע שצריך להפרד

גונבת ממנו עוד נשיקה בחניה וטסה לי הביתה.

החיוך לא יורד ביום המחרת

גם לא ביום שאחרי.

טירוף.

 

הפחדים והמחשבות לא מאחרים להגיע

עולים וצפים. אני משתיקה אותם.

מחזירה את עצמי להווה הזה

לכאן ועכשו.

הבסטיות שם לתמוך ולעזור ולעבד יחד איתי .

הן מרגיעות,מנחמות.

 

חוויות חדשות?מציאות חדשה ? מעגל חדש ?

נראה מה יהיה.