סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 8 שנים. יום רביעי, 21 בנובמבר 2018 בשעה 17:39

אחרי הפוסט האחרון לקחתי צעד אחורה. 

פתאום הרגשתי פתטית,לא שייכת.

רציתי לחזור לקן החם שלי ולהתכרבל שם אבל גם שם קשה לי.

מרגישה שוב באיזור הדמדומים.

מצד אחד,החשק מתעורר לו

ללטף את הגוף,למשוך בשיער,לגרום לו לכרוע מולי,לרעוד בהתרגשות.

מצד שני,החיים,המציאות.

בעבודה מעלים הילוך ואני חוזרת מותשת. למי אחלק את עצמי קודם.

 

שעה וחצי נסיעה לכל כיוון. פקקים.איילון. תזדיין המדינה הזאת.

מוזיקה בפול ווליום,שירים סקסים וגם כאלה שלא.אני שרה בקולו קולות

לא אכפת לי שמסתכלים. מי שרוצה שיצטרף למקהלת הזיופים.

בראש שלי אני כבר שם בארץ אחרת

מפנטזת על הגבר האולטימטיבי שמעריצה כבר שנים.

מביימת לי סצנות שלמות בראש.

לפעמים גם מדברת.

אולי פעם אשב לכתוב את הכל.

בינתיים הדופק מתחיל לפעום

אני לא מתה עדיין.

 

לפני 8 שנים. יום שישי, 19 באוקטובר 2018 בשעה 14:02

ושוב חוזרות המחשבות הטורדניות שלי

שאני כבר לא רלבנטית.

ממה שאני קוראת,רואה ,פוגשת...לאנשים בגילי יש קילומטרז' של לפחות 10 שנים בבדסמ

כלומר התחילו כשהיו בני 20-30.

אני בת 42 . נכנסתי לעולם הזה לא מזמן ,עם הרבה קשיים ולא רואה איך זה הולך להתפתח.

זוגיות מונוגמית שאף אחד מאיתנו לא נשלט.

לצערי יצאתי עם נטיות להיות שולטת וזה לא ממש מתאפשר לממש את זה

ובפעמים שזה קרה...זה היה נפלא ומרומם

אבל זה קורה לעיתים כל כך רחוקות.

מרגישה לפעמים קצת פתטית,לא רלבנטית ומה לעשות,עם הגיל,קצת פחות מושכת מבחורות בנות 20/30 שיותר פנויות וחופשיות.

בגילי,הנשים או גרושות או חיות בזוגיות פתוחה כדי לחוות את הדברים האלה.

זה גורם לי להסגר.להתרחק. לעטות עליי שריון וחומה,כדאי לא לראות ולא לשמוע.

כדי לא להצטער.

אולי התעוררתי מאוחר מדי ברצון שלי להגשים את המיניות שלי,את הפנטזיות שלי

בכל אופן,זה מתרחק ממני מיום ליום.

נשלטים שפונים אליי ומתפתח איזה קשר וירטואלי,מהר מאוד מתיאשים ומוותרים

יש שולטות זמינות יותר

ובכל פעם שקשר כזה נקטע ,זה מעציב אותי אבל משלימה עם זה כי מבינה שאין ברירה אחרת.

על נשלטות אין מה לדבר בכלל.הן מחפשות את הקשר,את הרומן.

אולי בכלל אין טעם לנהות אחרי החלום הזה,שיביא עמו רק שברון לב.

זה פשוט לא מתאפשר.הגיע הזמן להשלים עם זה.

לפני 8 שנים. יום ראשון, 14 באוקטובר 2018 בשעה 6:04

יום שישי האחרון בסין היה מבחינתי סקסי ביותר.

שיחה עם זוג חברים חמודים

חיבוקים נישוקים ובעיקר אוירה מחרמנת.

מציעה לגבר שלי לדגום את 'החדר' ולהפתעתי הוא מסכים.

תחילת הערב,עדיין ריק שם.

מתישב על אחת הספות ואני עליו. 

מתנשקים ומתחרמנים למוות.

ועוד הפתעה-הוא פורם את הרוכסן הקדמי של השמלה שלי וחושף שד אחד.

מכסה אותו ביד ובשפתיים והכל נעלם.

יד שניה מזיזה את התחתון ומענגת.

אחר כך מתישבת לידו ומבקשת לרדת לו. מעולם לא הסכים במקום פומבי.

עכשו כל -עוד הפתעה.

מענגת אותו והוא נהנה.

זוג מתישב לידנו וגם הגבר שם מענג את זוגתו וזה כל כך יפה לראות אותה בשיא התשוקה.

רציתי לנשק אותה והתביישתי לשאול.

אני שולפת את גלגל הכאב והזוגי מעביר אותו על הידיים והכתפים

גרררר....זה כל כך מענג.

החדר מתחיל להתמלא ואנחנו ממצים.

ממשיכים להתחבק ולהתנשק בחוץ

ואני מרוצה.

 

לפני 8 שנים. יום שישי, 12 באוקטובר 2018 בשעה 9:20

אני שונאת שמחשקים איתי משחקי ילדים.

אני בת 42 ,בקושי יש לי סבלנות לילדים שלי אז בטח ובטח אין לי סבלנות לאנשים מבוגרים שמשחקים משחקים מפגרים.

אני אוהבת אנשים ישירים וכנים.

מי שיוצר איתי קשר בפרטי ויש כימיה,אין לי בעיה להמשיך בפייסבוק או בוואטסאפ.

היו כאלה שגם פנו אליי ישירות בפייסבוק  ושאלו בנימוס אם זו אני מהבלוג

ונחשו מה- עניתי שכן ! 

כשאדם נמצא מולי ומכבד אותי כאדם,הוא יזכה לאמון שלי.

כשאשר עוברים לפייסבוק או לוואטסאפ-מבחינתי סיימנו עם האנונימיות .אדם שלא יזדהה בשם ותמונה וימשיך להתחבא מאחורי פרופיל פיקטיבי או יסרב להזדהות בוואטסאפ עם תמונה

או יעמיד לי תנאים מטופשים של 'תראי אותי כשנפגש'

יחסם מיד ויחזור לקבוצת הגנון שהגיע ממנה.

באמת שאין לי סבלנות למשחקים האלה.

רוצים להכיר אותי? בשמחה.

אני באה בחבילה עם בן זוגי. שנינו שולטים.

אז אם את נשלטת או אתם זוג שמעוניין,נשמח להכיר גם אם שניכם לא בדסמים אבל בענין ביחד .

 

נתראה בסין.

לפני 8 שנים. יום חמישי, 11 באוקטובר 2018 בשעה 11:17

יש דיבור על להגיע לסין-אטיק ביום שישי.

אין מצב שאני אגיע עם מסיכה.

עוד לא המציאו אחת כזאת למשקפופרים כמוני.

נראה לי שאני והזוגי נהיה שם דיי לבד

אז מוזמנים לבוא ולהכיר אותנו.

מבטיחה להיות נחמדה ולא להרביץ

(חזק)

 

לפני 8 שנים. יום חמישי, 11 באוקטובר 2018 בשעה 10:55

כתבתי פה לא פעם על קטע של תסכול.

שקשה להוציא אל הפועל

רואה איך אנשים חדשים נכנסים לסצנה,וישר נטמעים באיזו חבורה

כבר יוצאים מבלים יוצרים קשרים ,גם פיזיים ובעיקר לא מפספסים הזדמנויות

ואני ?

לא רק מרגישה שמפספסת את הרכבת

לפעמים לא מצליחה למצוא בכלל את התחנה.

אולי זה אופי

אולי זה נסיבות החיים

אני לא יודעת.

מרגישה שוב את החשק והרצון

ואת התסכול.

במלוא העוצמה.

לפני 8 שנים. יום שישי, 5 באוקטובר 2018 בשעה 23:41

אז חזרנו לדגרה

לדברים הרגילים

לקום בבוקר ממש מוקדם אחרי יקיצה טבעית,זה החלק השנוא עליי

אבל לצאת מהבית לעבודה זה יחסית בסדר

לפחות בקצב שזה מתקדם,אני אסיים עוד כמה ספרים.

כן,משעמם לי שם ומשעמם לי בוואטסאפ ובמסנג'ר ובכל מקום.

צריכה להתחיל למצוא תכלית

ובשביל זה צריכה מוטיבציה

ואין לי בשיט.

צריכה משהו שיקים אותי מהספה

יגרום לי לזרוק את הטלפון לקיבינמאט

ויגרום לי בעיקר להרגיש 'חיה'

 Alive.

 

לפני 8 שנים. יום שני, 1 באוקטובר 2018 בשעה 18:06

די זהו !

נגמר החרא הזה!

לא יכולה עם עוד שישי,חג ,שבת,ערב חג,ארוחה משפחתית

קשה לי עם החגים. מודה.

לא יכולה עם החנק הזה.

צריכה שגרה ואוהבת לקטר הזה.

אז היום החברים הזרימו אותנו לפיקניק אחרון וזה היה סיום מעולה וחיובי לתקופה קצת פחות.

מה שכיף ומהנה זה שכולם בדסמים

אז שחררנו את הילדים לעיסוקיהם ואנחנו שקענו בשיחות

על מסיבות

על פאטיש

על דרס קוד

על שליטה

על סשנים

על מועדונים בחו'ל

ועל חו'ל בכלל

ועל הכל מהכל.

איזה עונג שיש חברים כאלה.

לפני 8 שנים. יום ראשון, 30 בספטמבר 2018 בשעה 11:50

לוקח זמן לדברים לשקוע.

לוקח לי זמן לסדר הכל בראש. להתנסח ולכתוב.

כי אני כותבת בלי עצירות,הגהות או תיקונים.

אז בעקבות שיחה,קיבלתי חשק והסתקרנתי לגבי הליין הזה.

על הרד-טיקט שמעתי מזמן וחרות הלכו. הדעות נחלקו לכאן ולכאן. הבנתי שזו יותר מסיבת סקס וזה לא בשבילי או בשביל הזוגי.

אבל בא לי,אז הולכים.

מתרגשת שהשגתי כרטיסים,ברור עם חברות מי בא ובעיקר מחשבות על הלבוש . הבנתי שהולך להיות קרנבל ואני אוהבת אבל הוא לא. מתפשר על לבוש מחויט ולא מסכים לשים אפילו צמיד שיקי.

נושמת וממשיכה להתארגן.

מחוך וחצאית עור,גרביוני רשת אדומים ומגף. איפור כבד ומרגישה מעולה. זורקת עליי שמלה שחורה שתסתיר את הכל ויוצאים.

במתחם הכניסה פוגשת את המשוטט. פאק,איזה גבוה הוא,חושבת לעצמי. נשיקות חיבוקים וממשיכים לכניסה.מקבלים הסבר מפורט ונכנסים.

כמו שחשבתי-קרנבל. מוזיקה אלקטרונית ,פחות אהובה עליי אבל מתאימה לאוירה.אולם גדול עם במה ובר.מתקנים ומיטה גדולה באמצע. כולם מושקעים בלבוש והאוירה מחשמלת. אנשים נחמדים ,מחייכים ואנחנו פוגשים חברים ותיקים. 

לא מרגיש לי זר או מוזר, חויתי מספיק מועדונים בחיי והאוירה מדהימה.

אנחנו בעיקר מסתובבים פה ושם.צופים בסשנים,בהופעות,באנשים.

אני מחליפה מדי פעם מילים עם הגבוה,מודעת לקיומו. יודעת גם שלא יתכן סשן במקום פומבי שכזה. בטח לא פעם ראשונה. 

אבל כן אמרתי לו שהוא עוד יכרע על הברכים שם.

הזוגי הולך לצפות בסשן של ליידי זי ואני יושבת לשוחח עם חברה שמתגלה כאישיות מדהימה וכובשת.

זוג צעיר מזדיין מולנו על המיטה ואנחנו מדברות על זה שזה לא מזיז לנו,לא מגרה,לא מושך,שתימו אוהבות את האירוטיקה,שתינו מהדור הישן.

 

המשוטט מתקרב ואומר שהוא רוצה להגיד לי משהו.

אז תגיד אני עונה

והוא אומר שכלום אבל מתישב על העקבים. אני מתקרבת לאזנו ולוחשת לו לשים ברך על הרצפה והוא נענה

זה כל כך מרגש אותי,ההתמסרות שלו,ההתרגשות שלו.

תספור עד 10- אני פוקדת והוא סופר לי באוזן.

אני מחיכת ומלטפת את פניו. 

'כל הכבוד,עכשו אתה יכול ללכת'. אני משחררת אותו לדרכו 

אחרי כמה דקות הוא חוזר ומבקש סשן. שולחת אותו למשימה למצוא מקום. הוא מחפש מקום שלא יראו.אני יודעת שאין ומסבירה לו שאני עוד מעט הולכת.

אני לא אוהבת פומביות ויוצא לי לסשן במקומות הכי פומביים . מזל שלמרות הפקעת הקשב שלי,אני מצליחה להתנתק. זה לא מרגש אותי כשמסתכלים עליי.

הוא שוב כורע לידי.יודעת שהוא רעב ומשתוקק להרגיש ולחוות.

אני מצביעה על הטבעות בקיר. 

'לך,תעמוד עם הפנים לקיר ותחזיק בזה' 

הוא לא מהסס ומבצע.

אני מזיזה אותי לפי איך שנוח לי והוא נוקשה,מתוח מאוד.

מסבירה לו שזה יהיה קצר,שאני אשתמש רק בספנקר או ידיים ואם הוא רוצה להפסיק לפני ,שיזדקף כי אני לא אשמע אותו ברעש הזה.

אני מרימה את חולצת הרשת שלו וחושפת את הגב הארוך. יש לו גוף רזה ואתלטי,כיאה לספורטאי שהוא.

מנצלת את זה לבדוק אותו קצת.הידיים עוברות על הגב ולאחר מכן גם הצפרניים והוא מצטמרר.

מעבירה יד על הישבן ,מחממת קצת את המקום ומפליקה. מחכה שניה ומפליקה שוב.

בודקת איתו שהכל בסדר 

מפליקה שוב ושוב לפי הקצב,למעלה למטה ובצדדים. עוצרת מדי פעם ומלטפת. מכניסה רגל בין רגליו וגורמת לו לפשק יותר.

הספנקר הארוך עובר על גופו בעדינות ואז על הישבן.

לאט לאט מגבירה את הקצב והעולם נעלם. 

מניחה יד בעדינות על הבטן שלו וחובטת על ישבנו,ימין ושמאל והמוזיקה תורמת להתרגשות שלי.

לא יודעת כמה זמן זה נמשך. לא הרבה. מחליטה שזה מספיק לפעם ראשונה. 

מגלגלת חזרה את החולצה על הגוף ומלטפת בעדינות. הוא מזדקף.קשה לי לקרא אותו אבל אני מחבקת. 

הוא מודה לי ומאשר שהוא בסדר.

אני נפרדת ממנו ופונה ללכת. ליד היציאה אני מעיפה מבט נוסף. הוא עומד שם לבד ומשהו בבטן לא יושב לי טוב.

אני מבקשת מהזוגי שיחכה וחוזרת אליו. מושיבה אותו על ספסל,שואלת שוב עם הכל בסדר ומחבקת. מבקשת ממנו שישתה משהו וינוח לרגע.

מסבירה לו שיכול להיות שמחר יהיה קצת בדרופ,שיהיה איתי בקשר. מוודאת שהוא בסדר שוב  ומתנצלת שלא יכולה להשאר יותר .

בחוץ ממשיכים לקשקש עם חברים וחוזרים הביתה לסקס מדהים.

כנראה שבכל זאת היה שם משהו באוירה שמחרמן לגמרי.

 

לפני 8 שנים. יום חמישי, 27 בספטמבר 2018 בשעה 17:32

בימים האחרונים אני שותקת.

חוץ מתקשורת מינימלית עם המשפחה

אני שותקת.

כולם דרוכים לידי, כי חושבים שקרה משהו.

לא קרה כלום אני אומרת. מתרצת שאני סתם עייפה.

אבל אני לא

אני שותקת.

 

כי לא בא לי לדבר

לא בא לי להגיב או להגיד

כי אני רוצה לחשוב

ואני חושבת הרבה על הרבה דברים.

מנסה להבין מה אני רוצה

רשימות רצות בראש 

מסמנת וי ומוחקת

בודקת בטבלאות,מה כן ,מה לא.

ושותקת.

כי אין לי כרגע מה להגיד

וגם אם יש -לא רוצה להגיד.

שותקת.