כתבתי פה לא אחת שלא גדלתי על קומדיות רומנטיות
גדלתי על מערבונים וגיבורי על קשוחים
רומנטיקה נתפסה בבית כקיטש מביך ושטותי
למרות ערימות ספרי הרומן הרומנטי של הוצאת שלגי שהייתי לוקחת מהספריה של אמא שלי
וקוראת ומתרגשת עוד לפני שהם הפכו להיות ספרי הטראש שהם היום.
פעם בספרים האלו היתה רק נשיקה וזה היה מרטיט.
תשוקה כזאת של פעם.
היום אין לי סבלנות לסרטים רומנטיים ואני עוד יותר לא סובלת את כל הקומדיות הרומנטיות של שנות ה 90 .
אבל יש לי גילטי פלז'ר אחד קיצוני - סרטי קריסמס ,או יותר נכון סרטי רומנטיקה של כריסמס
לא משפחתיים או מצחיקים אלא אהבה כזאת שפורחת בשלשה ימים עם הרבה שלג ובגדים אדומים וירוקים. לא אכפת מה קורה אחר כך או אם יהיה להם HEA. לא אכפת.
כי זה מתוק ,כל כך מתוק ואת הקצת הזה אני הכי אוהבת.
כי זה קצת וזה טעים
וככה אני רוצה אהבה בחיים -קצת וטעים.
לא אוהבת מחוות גדולות - זה מביך אותי.
לא אוהבת הפתעות -זה מלחיץ אותי.
אוהבת קצת וטעים.
למה ? כי ככה אני
ואולי הגיע הזמן לקבל את עצמי ככה.
עם הדברים הקטנים האלו שמשמחים אותי הרבה:
לשמוע שיר אהוב ברדיו
לבשל משהו טעים בלי מתכון
לקבל חיבוק
להתכרבל בפוך
מסר חיובי מהקלפים
לראות סרטון מצחיק של כלבים
להריח את הגשם בחוץ
ללבוש סוודר פלאפי ונעים.
ככה אני
קצת וטעים.