אני לא מתיימרת להגיד שזה לא משפיע עליי.
זה ועוד איך משפיע.
אני אדם זוגי וכשאני לא בזוגי - אני בחוסר.
תחבקי את הלבד ,תהני עם הלבד -וואלה אולי יש כאלה שמסוגלים. אני פחות ואולי הגיע הזמן שאקבל את זה בעצמי.
אני במלוא הפוטנציאל שלי כשאני אוהבת ומאוהבת ובזוגיות.
אז ולנטיין לבד. מזל שהמסיבה של תיבת נוח התבטלה ועדיין לא ויתרתי.
קבעתי עם חברה לצאת למועדון. כן סתם מועדון ,לא בזוגות ולא בלבבות אדומים ודובים לבנים.
סתם לצאת לרקוד.
ורקדתי שעתיים שלש והתעייפתי וחזרתי.
מנסה לדלג על פוסטים מלאים בסוכר ואהבה.
כואב לי ,מבאס לי .
וכמה שאמלא את הזמן שלי בדברים אחרים ,זה לא אותו דבר.
אבל אני משתדלת להניח לזה ולא להתבוסס.
כשזה בא- נותנת לזה מקום ואז זה הולך.
אי אפשר במטה קסם לשנות הכל.
ולא משנה כמה אני מכשפה .
אולי יגיע השנה איזה נס ותהיה לי אהבה כמו שאני רוצה - כזו על אש קטנה שמשאירה תחושה חמה בבטן והתרגשות של בוקר
ואולי ... ימשיכו לרסק לי את הלב עם עוד משהו חולף .
פשוט....
אני כבר בת 48. אין לי כוח למשחקים .
אני רוצה לאהוב ולהיות נאהבת.
אולי אני טיפשה באמונה שלי שזה קיים ,כשכל העולם סוגד לחופש כאילו זה עגל הזהב.
מי אמר שאהבה וזוגיות זה העדר חופש?
כולם ישר מניחים הנחות ונבהלים ומתרחקים.
ואולי זו הזוגיות החדשה- פגישות פעם באף פעם ,אפס מחויבות,אפס רגש.
אז מה נשאר ?
עצוב לי עכשו.
