פוסט זה הינו המשך ישיר של הקודם..
1.2 התחלה
שכבתי על הבטן, הרגשתי עקצוצים תכופים ברגליים ובפטמות מזרימת הדם המתחדשת, על האחרונות שמחתי שהתאפשר להפעיל לחץ מתון עם המזרון מתחתיי ובכך לשלוט מעט בתחושה. מאחוריי הזדקר לו הדילדו כיתד המכריזה על בעלות האדמה, והזיעה מהמאמץ התנדפה לאיטה מכל הגוף. כאשר ליידי הרגישה שמספיק, האג'נדה שלה עבורי כללה הליכה קצרה לארגז הצעצועים וענידה של קולר המתכת על צווארי. אינני עבד מקולר, מעטים ביקשו עד היום שאדגמן אותו עבורם או בכלל כללוהו במשחקים. האם הוכחתי את עצמי כבר כאחד שראוי לתואר ולזכות הזו? לא. ברור שלא. עדיין לא, לפחות. הפעם העסק יותר פרגמטי, אבל עדיין מאתגר. הצבתי את המצלמה מאחוריי, קמתי לארגז בעודי אוחד בדילדו אך ורק בשרירי העכוז, הפעלתי את המצלמה על הטיימר ותפסתי את התנוחה הכל כך ידועה של שודד הקברים המביט לתוך תיבת האוצר מאחורה.
עם הקולר סביב צווארי נדרשתי חזרה למיטה, ובישיבה מזרחית (הדילדו עדיין בפנים) עליי היה לקשור את החבל מהטבעת שעל הקולר דרך אזיקי הרגליים וחזרה למעלה כך שהגב כפוף והתנוחה כנועה. כמו כן להכין את המפתח לכלובון שהיה נעול עליי בהישג יד. במעבר הראשון של החבל נוצר מעין משולש כזה שלא היה יפה לעין. השתמשתי בשארית החבל לכרוך טבעות סביב עצמו ובכך לחזק ולעבות אותו, ועוד נשאר לי מספיק בקצה בשביל ליצור אשלייה של עניבת פרפר חמודה צמוד לקולר. די מדהים שלא הצלחתי למצוא אילוסטרציה קרובה, אז הנה תמונה חדשה מאלבום חדש. יכולתי להתכופף יותר, בוודאי. אבל אז מה היו רואים בתמונות? יכולתי לבצע קשירה יותר טובה, אבל אינני מקצוען ועדיין לומד. הפוטנציאל להתפתחות שם ואם לא הייתי בטוח בזה עד עכשיו אז אני לחלוטין Rope Bunny.
ההכנות הסתיימו. ליידי מרוצה ומעריכה לא רק עבודות האומנות שתלויות לי על הקיר. היא קוראת למלאכת ידי אומנות לשמה, ולכן עכשיו הגיע הזמן לעבוד מעט עם הידיים. בהוראתה הכלובון יורד. כולו נוטף נקטר והזין מיד מתרחב לחצי תורן. תנוחת ישיבה היא הכי פחות בריאה לאוננות באופן כללי, וישיבה מזרחית כפופה? היא העמדה פנטסטית של הגוף לצורך סשן אדג'ינג, שאינה מאפשרת העמדה -תרתי משמע- בקלות. מתחילים בקצות שתי אצבעות בלבד. בעדינות! אבל היכן שרק ארצה. בראש הזין, בחלקו התחתון, בפתחה. דגדוגים קצרים נקודתיים וספירלות לאורכו וסביבו. הנקטר ממשיך לזרום ומחליק איתי בכל נגיעה. תענוג צרוף.
שאר האצבעות מצטרפות לחגיגה לפי הוראה, והטלפון נזרק אל מולי. אם אני לא צריך לרשום הודעה אז יש לי עשר אצבעות להעסיק, אבל עדיין, לאט! בעדינות! לאט!! ליידי דואגת להזכיר לי ואני עונה במילה אחת בכל פעם. מנצל כל אישור שלה לתוספת מגע עד המקסימום, ומעבר לו. כשמגיעה ההוראה לאחוז בזין, וגם זה אחריי פרק זמן לא מבוטל של מי שיכול רק להסתכל למטה עליו, קורה דבר שלא ציפיתי לו- כל הנוזלים נספגו באצבעות ובכף היד, השטח הרב שהתווסף לצורך עינוג האיבר ספח את כל הסיכוך הטבעי ובעצם יצר תחושה של אי נעימות מסויימת בהשוואה לשמנוניות הקודמת שרק קצה הציפורן ידעה לתת.
ליידי, שתבורך, שואלת מה אני רוצה עכשיו. איך במילה אחת אני מסביר לה את מה שעובר לי בראש? את התסכול המבעבע ואת הרצונות של המוח התחתון? ואיך אני עושה את זה בלי לצאת מעאפאן ולהיות שולט מלמטה? קל למדי:
"עוד".
-"טוווב..."
למקרה הקיצוני שבו היא כן ציפתה שאני אפעיל קצת תאים אפורים שלחתי לה בקשה. הדילדו הוא בעצם ויברטור, היות והוא היה החפץ היחיד דמוי דילדו שהיה בהישג ביד בחלק הראשון של הסשן ולא רציתי להתעכב או להיות פדאנט אז השתמשתי בו. סמכתי על ליידי שהיא חדת עין מספיק לשים לכך לב ולא דחפתי את הנושא עד עכשיו, השארתי אותו גולם. יש פה הזדמנות להעיר אותו לחיים ולהסיט עוד יותר מתשומת הלב אל עומקי גופי והרחק מהזין. אז האם מותר לי להפעיל את הויברטור? -לא. במקום זה היד שלי תרד לביצים ותיתן גם להן קצת כבוד. תקפיץ ותסובב אותן בתוך השק. תאחוז ותמשוך בהן כל אחד לחוד וביחד, ובין לבין תעלה חזרה ותדאג שגם הזין לא יישכח. עליות וירידות.
פליטת פה שלי בהודעת אישור להוראה הזו בה קראתי לה בתואר 'גבירתי' כמו שקוראים למורה בביה"ס הדליקה בה ניצוץ, ולטובה. מנסיוני שולטים בוחרים לעצמם את שם הכבוד, ועל הנשלט לדבוק בו באדיקות. התמזל מזלי וזהו שם חביב וחוק טיפשי ומיושן שעושים לה את זה ברמות קשות. מעתה אמור גבירתי. (יש!) בתור פרס, אולי, היא מזכירה לי את הויברטור ושאני כאן בשבילו ולא להפך. בלי יותר מדי חופש תנועה היא פוקדת עליי להתפתל ולהתנועע נגדו. להרגיש את העומק שהוא חודר אליי. עוד כמה דקות עוברות. הרטיבות חוזרת, הנשימה מואצת, אבל השליטה העצמית דואגת לשמור על סטטוס קוו, או לפחות על שיפוע התרגשות מתון.
ואז מגיעה ההודעה הבאה:
"תבקש יפה."
-"גבירתי, האם עבדך רשאי לגמור בשביל לענג אותך?"
אין תשובה ישירה. לפחות לא מיד, כי ההודעה הבאה ממנה מוסרת להדליק את הויברטור. ועוד המתנה. אני רק יכול לנחש מה קורה בצד השני בזמן שהצוואר שלי כבר מתחיל לאותת על קץ סבלנותו והטוכעס מתחיל להתעורר בעצמו מהאינטרקציה עם הרעידות הבוקעות ממנו. בהודעה הבאה שהיא שולחת המסר ברור- להגיע לקצה, ממש עד האורגזמה, ולעצור למשך שלושים שניות תמימות. רק אז יש לי רשות לגמור עבורה. מיד אני שולח לה תודה, ומגביר את המאמץ. מגיע עד הקצה, ועוצר. מתחיל לרשום לה הודעות תוך כדי שאני סופר בראש, כדי שתדע איפה אני עומד:
"שלושים שניות"
"עשרים שניות"
"עשר שניות"
-"תבלה" היא שולחת לי, בעוד אני חוזר להתמקד באוננות. עוד אין לי שפה מספיק עשירה בשביל לתאר את הפעולות הבאות בצורה שתספק אותי מעבר לדוגמא של 2-3 פסקאות אחורה, והרי כל הפוסט הזה הוא קתרזיס לרגשות שלי אחרי הסשן. אז היות והסוף הוא לא העיקר, אלא ההתחלה, רק אציין שזו הייתה שפיכה מרהיבה בזווית לא צפוייה בכלל. אמרתי את זה קודם- ישיבה ואוננות- לא שילוב מוצלח לגבר. אבל נהניתי. אני שואל וליידי מבקשת שאשלח לה תמונה מהתוצאות, רואים בה שאני לא נוטף רק מזיעה בשלב זה.
ליידי מוסרת שבאופן רשמי הסשן נגמר ושאני יכול להתחיל לקפל את הכול ולנוח היטב ושהיא גם מאוד מרוצה ממני. השעה כבר 3,4 לפנות בוקר? אני רק זוכר שהיה מירוץ ביני לבין הזריחה אם אני מסיים לנקות את עצמי ואת החדר, לשטוף, ולארוז את כל הצעצועים לפני שהשמש עולה. ידעתי לקחת יום חופש מראש. החמאתי לליידי פעם אחרונה להערב על ההפעלה שעשתה לי, והיא בתורה הבטיחה שבפעם הבאה, אם בכלל ארצה כזו, היא הולכת לנסות את האגס שלי שוב...
שאלה או ארבע
עד כאן סדרת הפרסומים העוקבים והכל כך ארוכים... לפחות עד שאכתוב את קורות הסשן השני. קהל יקר, קראתם ונהנתם? או שלא? הלינקים מוצלחים או מיותרים? רוצים לראות עוד תמונות בגלריה מהסשן הזה והבאים אחריו? מחמיא לי מאוד שגם בימים שבהם לא נכנסתי כלל לכלוב היו שצפו בבלוג. תגובות בכלל יעזרו לחדד את הכתיבה לטעמכם וטעמכן, אז מה הלאה- לעתיד או לעבר?