היה סופש מדהים.
אני שוכבת עכשיו קפואה במיטה ולא יכולה לזוז וקצת קשה לי להבין למה.
אולי כי באמת אני חולה,
אולי כי עישנתי,
אולי כי אכלתי יותר מדי.
אבל
אמרנו
לעשות רשימה של הדברים הטובים
אז...
כשנגעת לי בגב זרם לי חשמל בגוף
כשישבתי על הרצפה ואתה שטפת כלים ונישקתי אותך בעדינות מכפות הרגליים ועד התחת ועמד לך ואמרת לי אני לא מבין איך עד היום שטפתי כלים בלי זה.
כשאתה יושב על הספה ואני על הרצפה מניחה עליך ראש ואין בזה שום דבר שהוא מעמדי, אלא זה מרגיש ככה שיש מי שיכיל את כל הפחדים שלי.
כשבסוף השבת התוודאתי שאני מפחדת לצאת החוצה. הסתכלת עלי וליטפת אותי ואמרת ״את רוצה לצאת עכשיו?״ ואמרתי שכן אבל מפחדת. ואמרת לי בואי. ויצאנו. ומצאנו מעיין ולא היו כמעט אנשים והיית כל כך מאושר ממנו, וראיתי אותך כל כך מאושר ונרגעתי.
אני לא חזקה ממי. אני לא בנאדם חזק. אבל את מה שיש לי לתת נראה לי שכיף לך לקבל.
אתה אוהב את האוכל
אתה אוהב את המגע
אתה אוהב להיות איתי
ואני באהבה גדולה
שמה לפניך צלחת מלאה
נוגעת בך בכל מילימטר של הגוף
מסתכלת על הפנים שלך
ומוצאת שם הנאה
ולרגע קטן
אני נרגעת.
נ.ב אחרי שהלכת ראיתי עוד כמה פרקים של לואי. זה יותר כיף לראות איתך ביחד. להקרע מצחוק ולהיות מזועזעים בו זמנית, אבל ביחד.
נ.ב 2 - הוא קרא את כל הבלוג שלי!!!
ואמרתי שזה מראה לי שהוא מעוניין.
אז הוא צחק ואמר ״עד עכשיו לא הבנת שאני מעוניין???״
וואלה... לא....
זאת אומרת נראה שנחמד לך והכל אבל מעוניין בקשר???? וואו...
אתה מכיר כבר שני צדדים שלי.
הצד של הבלוג
והצד שלי כשאנחנו יחד
ואתה מסתדר עם שניהם
וזה מדהים
וסליחה שיש פה המון ״אני״ בפוסט הזה, אולי צריך להיות יותר ״אתה״.
אבל אני כל הזמן מסתכלת על עצמי כדי לוודא שאני מתנהגת בסדר.
