אני והמחברת ..

אחרי כאב עצום הרגשות הופכים קרים
העצבים יושבים זקופים ורשמיים כמו קברים
הלב נוקשה תוהה "האם אני הוא שסבל כל כך?
האם אתמול קרה כל זה או שמא כבר מיזמן נשכח?"

הרגלים נגררות, הולכות סחור סחור
כבדות ונשרכות כמו עצים
גם האוויר, האדמה, גם הרצון
באדישות רובצים מרצצים
והשלמה כבדה יורדת על הלב, כמו סלעים שאת הנפש מוחצים.

זוהי שעת העופרת היצוקה
אותה יזכרו רק ניצולי המועקה
כמו זיכרון השלג בראשו של איש אשר קפא
ראשית תחושת הכפור- ואז אט אט לקהות - ולבסוף
רק לבסוף גם להרפות.

-א.ד