לפני חודש. 21 באוקטובר 2024 בשעה 21:30
מצאתי את עצמי במקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. החיים לא מרגישים אותו הדבר. הכלבה המתוקה שלקחתי אז לאומנה נשארה אצלי ואומצה על ידי, עכשיו נשארת אצל קרובי משפחה בזמן שאני אי שם.
אני לא יודעת מה אני מרגישה עכשיו. אני לא מפחדת על אף הסיטואציה הלא פשוטה. ענן אדישות אופף אותי ופתאום בלי סיבה אני כאן. ספר סוטה מתנגן ברקע באוזנייה ופתאום חיים שלמים עוברים לי בראש. זכרונות מפעם ותהיות על עצמי, שני משפטים שנוגעים לי בנקודה רגישה בכל מה שקשור לאהבה שלי לעולם השליטה.
אז בין פצצה לפצצה פתאום אני כאן, כאילו החיים הם משהו מובטח. כאילו כל מה שמשנה אלו התהיות על למה ואם זה בסדר.