ברוך הבא לממלכה שלי

מה בעצם משך אותך אליו?

הכריזמה, הביטחון, הסיפור חיים,

עצם העובדה שמכר את עצמו כמי שבנה את עצמו ממקום מעוות להיות כל כך פאקינג מדהים,

רק.. מי לעזאזל ידע, שהכל זה בכלל השיקוף שלי?

כי ביטחון ממש לא היה שם, אפילו לא קרוב ברמה של בדיחה!

ערך עצמי?

רק היום אני מצליחה להבין למה כל כך מכעיס אותם וגורם להם לקנא תחושת הערך העצמי שלי, כי אצלי זה לא פייק,

והם, ובכן…

והסיפור חיים, היה פשוט שיקוף מראה שלי,

של מי אני הייתי, של קו ילדות דומה לשלי,

שימוש בכל מי שאת, אציב לך מראה כך שתתאהבי,

והאם להתאהב בעצמך זה לא פאקינג נרקיסיסטי?

מניחה שכן,

אבל מה לעשות שיש בי תכונות אופי שאין לרוב האנשים אותם פגשתי בחיי?

מה לעשות שהביטחון והכריזמה שלי יש, לרוב אם אין לך הפרעת אישיות נרקיסיסטית, קרוב לוודאי תיבלע לכל הביטחון הזה שלי,

ואני אזהה את זה כמובן מה שיגרום לי להבין שזה פשוט לא…

תמיד שמעתי שיש לי אובר ביטחון עצמי,

בנוסף לזה אני גם מאוד מודעת לעצמי,

לכי תסבירי עכשיו, שלהיות אני זה פאקינג קשה,

כי יש לי סטנדרטים בהתאם,

ואם צלחת לא להיבלע בתוך כל הדבר הזה שנקרא אני,

כנראה שגם לך תהיה הפרעת אישיות כלשהי,

או שאולי, אולי בכל זאת יש, פשוט לא פגשתי,

ימים יגידו..

האמת…

שאם כל מה שחקרתי, קראתי, בדקתי על הפרעת הנרקיסיזם,

שממש אבל ממש הוריד לי מסכה,

וגרם לי להבין כל כך הרבה דברים שקודם מעולם לא הצלחתי להבין,

בין היתר את עצם העובדה שכל חיי הם סבבו סביבי,

וכל חיי הייתי ספוג לרעל שלהם אם כי לא רק לרעל אלא גם לטוב,

ותאמינו או לא, אבל הטוב שלהם זה טוב מהסוג שלא חוויתם,

לא הכרתם, אלא אם נפלתם לשם,

אני באמת חושבת שלאחר תקופה כל כך ארוכה של חקר ההפרעה הנוראית הזאת,

מוטלת עלי חובה, חובה להעלות את זה למודעות,

אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה לשתף,

בכל כך הרבה מובנים,

כיצד זה מגיע לידי ביטוי, הרי הם דומים אבל אצל כל אחד זה מתבטא אחרת,

יש סוגים גבוה, בינוני, נמוך, סמוי וכו׳..

אין הרבה מודעות להפרעה הזאת וחבל,

כי יש המון כאלה בחוץ, שרק מחפשים את מי לטרוף,

המון כאלה שכבר פגעו והסבו נזק..

ולי? לחלוטין יש את כל היכולות הוורבאליות, יש לי את היכולת לעמוד מול המצלמה ולשתף,

מה גם שאנשים בדרך כלל אוהבים לשמוע את מה שיש לי להגיד,

והכי חשוב?

זה כנראה יתרום לעוד כמה קורבנות בבית,

שיושבים להאשים את עצמם וכמה נוראיים הם כשבעצם….

כן, כנראה שאעשה זאת,

רק צריכה למצוא לזה זמן.

מה הדבר הכי מטומטם שעשית בחייך?

אוי קל! התאהבתי..😂

אז.. ראיתי ״מלכה״ שקוראת לעצמה ״מלכה״

וככזאת ״מלכה״ היא מוכרת תכנים שלה משמע התחת שלה,

הכוס שלה וכמובן הציצי החדש שלה, לכל המרבה במחיר

באינסטגרם, ובקלוז 

יש מחיר ותקציב לכל דבר,

והיא אפילו עושה סרטונים לפי דרישה, נו לפחות לפי הסטורי אליו נחשפתי..

מישהו שרוצה להסביר לה בנימוס שמ-״מלכה״ אין לה כלום ושום דבר?

או שזאת רק אני שלא מבינה ״מלכה״ שעובדת לפי דרישת הקהל ומחפיצה את עצמה למרבה במחיר?

אולי דיי לשייך לעצמכם טייטלים שאין לכם מהם כלום ושום דבר?

״מלכה״ 😂😂😂

ביום שאעבוד לפי דרישתו של אחר מלבדי, זה היום בו לא אגדיר את עצמי כ״מלכה״

ואכיר בעובדה שאין לי שום תועלת בחיים מלבד ללמכור את עצמי למרבה במחיר כ-ניחשתם נכון ״מלכה״

איףףףףףףף!

יש לציין לכותבת אין שום בעיה כלשהי עם מכירת תוכן, או העלאת תוכן כלשהו הכולל זימה, אפילו בעד,

רק השאירי את הטייטל ״מלכה״ במקומו ואל תצחיקי..

אל תחששו לעולם מאנשים

אשר מציגים את עצמם כפי שהם,

עם הטוב הרע והלא נודע,

כאלה שמודעים גם לחלקים הפחות חיוביים שבהם,

ושלמים עם חוסר השלמות,

תחששו תמיד….

מאלה שמציגים עצמם כמופלאים ונהדרים,

בעיקר מהרגועים והשקטים אשר מגדירים את עצמם ״נורמאלים״

מהם?!

תברחו, מהר!

אני חושבת שבין כל השינויים,

והגילויים הכל כך דרמטיים והזויים שאני עוברת לאחרונה,

באופן לא מפתיע בכלל אני צולחת הכל,

מתרכזת בעשייה שלי ובמה שחשוב וממלא אותי,

ממשיכה לדחוף את עצמי קדימה בכל הכוח,

ולפנק לאהוב ולהעניק לקטן שלי את כל מה שהוא צריך, 

יש המון התפתחויות, 

המון התרגשות, המון המון דברים חדשים שבדרך,

ולמעשה הדבר היחידי אותו טרם למדתי או הסתגלתי אליו,

זה החוסר של הקטן שלי בבית,

החלוקה, לחלוק אותו ובעצם לוותר על השהייה במחציתו,

הגעגוע מציף, והייתי בטוחה שעם הזמן זה יהפוך לקל יותר,

לפחות ככה אמרו לי,

אז למה אצלי זה מרגיש הפוך?!

מתי בעצם מתרגלים לזה שהוא לא נוכח?

הגעגוע, החוסר שלו מורגש כאן בכל דבר ודבר.

באמת, אם רק היה לי שקל,

שקל אחד בודד!

על כל פעם ששמעתי את המשפט,

״איזה יפה את״ 

כל כך הרבה דברים חדשים,

כל כך הרבה התפתחות,

כל כך הרבה עשייה,

כל כך הרבה יצירתיות,

כל כך הרבה מטרות,

כל כך הרבה חששות,

כל כך הרבה מחשבות,

כל כך הרבה שאיפות,

כל כך הרבה הצלחות קטנות,

כל כך הרבה כשלונות,

כל כך הרבה התלבטויות,

כל כך הרבה התרגשות,

כל כך הרבה, פשוט הרבה מהכל,

והדבר הכי חשוב בתוך זה?

זאת האמונה שלי בעצמי,

במטרות שלי, ובהישגים שלי,

ויש מהם כל כך הרבה,

תמיד הייתי אישה ריאלית,

ועם זאת אישה של אינטואיציות,

ותמיד ידעתי מתי צריך לקפוץ למים,

שחייה נעימה 💋

יש לך יום הולדת היום,

יום הולדת נוסף שאתה לא כאן,

ואני? אני עדיין כועסת,

אולי אפילו היום יותר מתמיד,

כועסת עליך שלא נזהרת,

כועסת על העולם שזה מה שקרה,

כועסת על המשפחה כי כולם ידעו מי ואיך אתה,

כועסת שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל לעצור אותך,

כועסת בעיקר על עצמי כי אתה כל כך פאקינג חסר לי,

והלב שלי לא מצליח באמת להכיל את החיסרון הזה שלך,

כועסת עליך כל כך, 

כי אתה לא כאן עבורי, 

כולם מסביב אומרים לי ״את, את יודעת מה היית עבורו,

את יודעת שאותך הוא הכי אהב, שהיה לו אהבה אחרת אלייך, אף אחד לא מתקרב אלייך״ ואני?

אני יודעת מה הייתי עבורו,

ואני יודעת מה הוא היה עבורי,

ואני יודעת שהכעס הזה כנראה לא יחלוף לעולם,

או לפחות לא כל עוד זה המצב,

לא ככה, יש גבול וזה… האכזריות של זה בלתי נתפסת בעיניי,

כי אני יודעת מה היית עבורי, ואני יודעת מה לעולם לא היית מוכן להיות,

אז יש לך יום הולדת היום,

ואני אמנם עדיין כועסת, אבל אוהבת תמיד, ואפילו יותר מתמיד,

אתה חסר לי,

יום הולדת שמח,

אוהבת תמיד, אחותך.

את יודעת שלפחות משהו עשית טוב,

כשהבן שלוש שלך צועק שירים בלטינית,

ודורש שירים ספציפיים,

אני את שלי עשיתי בחיים ✌🏻