ברוך הבא לממלכה שלי

יש לך יום הולדת היום,

יום הולדת נוסף שאתה לא כאן,

ואני? אני עדיין כועסת,

אולי אפילו היום יותר מתמיד,

כועסת עליך שלא נזהרת,

כועסת על העולם שזה מה שקרה,

כועסת על המשפחה כי כולם ידעו מי ואיך אתה,

כועסת שאף אחד מאיתנו לא היה מסוגל לעצור אותך,

כועסת בעיקר על עצמי כי אתה כל כך פאקינג חסר לי,

והלב שלי לא מצליח באמת להכיל את החיסרון הזה שלך,

כועסת עליך כל כך, 

כי אתה לא כאן עבורי, 

כולם מסביב אומרים לי ״את, את יודעת מה היית עבורו,

את יודעת שאותך הוא הכי אהב, שהיה לו אהבה אחרת אלייך, אף אחד לא מתקרב אלייך״ ואני?

אני יודעת מה הייתי עבורו,

ואני יודעת מה הוא היה עבורי,

ואני יודעת שהכעס הזה כנראה לא יחלוף לעולם,

או לפחות לא כל עוד זה המצב,

לא ככה, יש גבול וזה… האכזריות של זה בלתי נתפסת בעיניי,

כי אני יודעת מה היית עבורי, ואני יודעת מה לעולם לא היית מוכן להיות,

אז יש לך יום הולדת היום,

ואני אמנם עדיין כועסת, אבל אוהבת תמיד, ואפילו יותר מתמיד,

אתה חסר לי,

יום הולדת שמח,

אוהבת תמיד, אחותך.

את יודעת שלפחות משהו עשית טוב,

כשהבן שלוש שלך צועק שירים בלטינית,

ודורש שירים ספציפיים,

אני את שלי עשיתי בחיים ✌🏻

כשהגמדון בן ה-3 שלך,

אוכל יותר ממך,

למעשה כפול ממך,

איזה מזל שהוא לא שם לב לפרטים האלה עדיין,

אחרת היה מתעקש איתי כפי שאני עושה לו,

ואומר לי ״אמא את חייבת לסיים את הצלחת״,

מזל באמת.. מניחה שזה לא יתפוס לעוד הרבה זמן…

קרוב לוודאי שממש בקרוב אתחיל לשמוע ״אבל את גם לא סיימת״ 

בכל זאת מכירה את הנפש הפועלת 🤦🏼‍♀️

פתחתי את הבוקר באנרגיות חיוביות,

קצת מוזיקה למצב רוח טוב,

שריפת מרווה לריחוק אנרגיות שליליות,

וכמובן פתיחת הכרטיסי מוטיבציה שלי

שיצאו כל כך מדויקים עבורי הבוקר שלא יכולתי שלא לשתף…

שיש לי לב טוב מידי,

כנראה שזה נכון,

אבל מה אם מרגיש לי שלא נותר ממנו כלום

תחסכו ממני את הצעות הייעול, כמו כן הודעות סתמיות בתודה מראש.

כשאומרים לכם שנרקיסיסטים ילחצו על כל הנקודות הכי כואבות שלכם,

ויפגעו היכן שהכי כואב,

תאמינו… כי גם אם לא הכל יקרה באותו הרגע?

לבסוף.. 

תסתכלו אחורה בדיעבד, ותראו איך כל נקודה ונקודה כואבת שיש לכם מהעבר, תצוף שוב,

בצורה הרבה יותר צינית,

קרה, ומגעילה,

וכמובן, איך לא..הכל מהאהבה הכל כך גדולה שיש שם!

לעצמם כמובן, כי אותך? הם רואים כחפץ, לא כאדם.

תשמעו זה לחלוטין אבל, לחלוטין 

השיר הנרקיסיסטי ביותר עלי אדמות שנכתב אי פעם..

מי שמבין את המילים,

סורי, זה פשוט מצחיק מכמה שזה מגוחך!

כן, לא תיארתי לעצמי שמישהו יבין אותי..

למעשה? מעט מאוד יבינו למה התכוונתי,

יופי? איך לעזאזל יופי יכול להיות קללה?

איך?

ובכן…דיי בקלות,

הנה מהשקפת עולם של אישה, ילדה, תינוקת, יפה מה שתרצו,

גדלתי עם אמא שתמיד הרגישה בתחרות איתי ופחדה ממני, אין לי באמת מושג למה,

ועם אבא שרק התגאה בכמה יפה הבת שלו, שגם העניק לה המון זכויות יתר בגלל היותה יפה,

המגבלות שחלות עלי לא חלות על נשים אחרות,

את פרצוף יפה? חובת ההוכחה היא עלייך להוכיח שיש משהו מעבר,

את פרצוף יפה? קרוב לוודאי הגעת לאן שהגעת בחייך כי את פרצוף יפה,

את חיה חיי נוחות? נו…ראיתם איך היא נראת? קרוב לוודאי נשואה למישהו שמממן לה את כל הנוחות הזו,

הטרדות מיניות? אמנם זה נפוץ, נפוץ מידיי לצערי,

ועדיין..

ביחס לכל החברות שלי, ויש לי הרבה, ביחס לכולן כמות ההטרדות שקיבלתי הייתה בפער משמעותי מידי מהן,

בגיל צעיר בפער משמעותי מהן,

ובסיטואציות הזייתיות שאפילו לא אחת מהן חוותה בעצמה לבד,

אני לא באמת יכולה לצאת לבלות ללא שמירה עלי,

וכן כשאני מתכוונת לשמירה כוונתי לגבר שיהיה שם נוכח למקרה ו..

ותתפלאו, אבל אם לא יהיה מדובר במקום בדסמי קרוב לוודאי שזה יסתיים במקרה ו..

חברים? ובכן זה מתחלק לשניים,

אבל את חייבת לברור היטב היטב, להבין מי נמצא שם מתוך אינטרס,

מי רואה בך סמל סטטוס מסויים,

מי סתם ממתין לרגע של חולשה לנצל,

מי שם לתת לך את הלב והנשמה,

ומי שם כדי לשרוף לך אותה,

וגם שם את מוצאת חברות אמת שלך, חברות ילדות שלך, נמנעות, פשוט נמנעות מלהכיר לך גברים שהן נמצאות איתם שחלילה לא יתחילו איתי או יתחילו לחפש אותי פתאום, כפי שקרה בעבר,

לנסות להסביר כיצד זה מרגיש?

ובאשר לגברים, ובכן… אם הוא לא הומו? קרוב לוודאי שהוא מחכה לי בפינה.. ואם לא? ובאמת אלו פאקינג יחידי סגולה צריך לשמור אותם קרוב, קרוב מאוד,

דברים טריוויאליים כמו להיכנס למקום כלשהו וזה לא משנה אם מדובר במסעדה, מועדון, מסיבה, הליכה סתמית ברחוב, או יום הורים, מלווים במבטים,

זה לא ממש משנה גברים או נשים, פשוט מבטים,

תחשבו לרגע על מצב בו לא בא לכם על תשומת הלב הזאת, אבל מלבד ללהסתגר בבית? אין לכם ממש ברירה כי אם תצאו, זה יהיה חלק בלתי נפרד,

אלא אם לא תשמרו על קשר עין עם אף אחד, אתם בעולם שלכם פשוט,

טוענים שאני לא נגישה וסנובית, כי כשאני מגיעה למקום  או הולכת ברחוב אני לא מסתכלת על אף אחד אלא על הדרך קדימה עד לרגע בו אני מגיעה ליעד,

וכמובן לא מפתחת שיח, או מגיבה במידה וניגשים,

זה בדיוק מאותה הסיבה שאין לי עניין לשים לב מי הביט בי ולמה, ושחלילה לא יחשבו שקשר עין סתמי הוא הזמנה לשיח, ולכן..

זה יכול להיות נחמד ליום, למידי פעם, לא כשזה באופן גורף ויומיומי.

אל תדאגו, גם לאחר הפוסט הזה לא חשבתי שתבינו,

אבל זה הפלטפורמה שלי לפרוק מבינים?

זה נכתב עבורי, לא עבורכם.

אתמול חבר שאל אותי בשיחה כבדה ורצינית שניהלנו,

האם הייתי מעוניינת להיות פחות יפה מכפי שאני,

זאת אומרת, לא אישה יפה במיוחד,

עניתי שכן,

הוא היה נורא מופתע מהתשובה ואמר לי,

אני מדבר על להיראות כמו **** או *** חברות שלך,

הוא טען שהן חמודות, גם זה בקושי..

אני אמרתי שלדעתי הן יותר מחמודות, ושכן לא הייתה לי בעיה,

הוא היה ממש מופתע..

האמת? שאני גם דיי בטוחה שהוא חושב שחירטטתי בכלל,

זה לא הרגיש לו אמין במיוחד, בוודאי שלא הגיוני..

חזרתי הביתה, ישבת איתי במרפסת ודיברנו ואמרתי לך שהוא שאל אותי שאלה כזאת,

הסתכלת עלי בהלם עוד לפני שבכלל סיימתי להסביר, ואמרת לי ״בחיים לא הייתי שואל שאלה כזאת,

כי אני יודע מה תהיה התשובה לזה״,

עניתי לך שלא כולם מכירים אותי כמוך,

ענית לי שאתה יודע שזאת יותר הקללה שלי מהברכה שלי,

והדבר היחידי שיכולתי אני לחשוב עליו בכל זה,

זה שמעולם לא באמת הסתכלתי על אף אחת עם רצון להיות יותר כמוה,

לא חשבתי על זה מעולם,

וזה הרגיש מוזר, מאוד מוזר פתאום להסתכל על חברה ולהגיד לעצמי וואלה כן… הייתי מוכנה קל!

מוזרה יותר הייתה התגובה שלו,

של מה?! אין מצב שתוותרי על כל היופי הזה בשביל להיות מישהי חמודה/מכוערת,

עניתי לו שדווקא יש..

שאף אחד לא באמת שאל אותי, אבל אם הייתה לי זכות הבחירה?

קל!

קללללל!

ראבק! הלוואי יכולתי להיות קצת פחות,

קצת… קצת יותר להשתלב, ולא להתבלט,

קצת פחות למשוך תשומת לב שאני לא מעוניינת בה ולא ביקשתי אותה,

קצת פחות.

יש ימים שלא בא לי לראות אף אחד, ושאף אחד לא יראה אותי,

בימים כאלה אני פשוט חובשת כובע שמכסה לפחות חצי פנים,

את החצי החשוב כמובן.

למה?

למה את לא יכולה?

למה את לא מנסה, למה את אפילו לא שוקלת?

אתה שואל אותי,

ואני עונה לך שזה כי אין טעם,

אתה לא מצליח להבין,

ואני כבר לא בטוחה האם אני מצליחה להסביר את עצמי,

אני כבר לא בטוחה האם מילים יצליחו בכלל לשקף את מה שאני מרגישה כרגע,

כן אני יודעת, אתה מביט בי ורואה אותי עדיין חדורת מטרה, עם מוטיבציה ותוכניות,

באנרגיות שהם לרוב חיוביות,

אין לך באמת מושג מה מתחולל בפנים אם בכלל,

אתה מבין?

בחרתי לשתף אותך קודם, לתת לך לראות את הרגעים הפחות חזקים שבי,

את הרגעים הפחות יפים אלה שלא מצטלמים היטב לסטורי, ולא מרבים לכתוב עליהם,

צלקות וטראומות, חוויות כאלה ואחרות,

רגעים יפים וקשים, גדלתי למציאות מעוותת,

כנראה שאפילו אני עדיין לא מבינה עד כמה מעוותת היא הייתה,

ולא, לא לפסיכולוגית שלי ולא לי יש מושג איך למרות הכל אני האישה שאני היום,

מה שאני יודעת להגיד זה שחונכתי, שלא משנה מה, לעולם לא לסמוך על אף אחד/ת,

זה נאמר לי מאז ומעולם ועד היום, לא להאמין, ולא לסמוך על אף אחד,

אתה מבין? אבא שלי חלחל לי את זה מאז שאני זוכרת את עצמי,

ולא רק הוא,

ולמעשה? גם המציאות לא הוכיחה אחרת,

ולמרות הכל עדיין בחרתי להאמין בך, ולסמוך עליך,

ואתה? אתה לקחת את כל האמון הזה שנתתי,

האמון העיוור הזה, וניפצת אותו שוב, ושוב, ושוב,

השתמשת בו כדי לפגוע בי, במעשים שלך, בשקרים שלך,

ועכשיו אתה עוד תוהה,

מדוע אני לא מוכנה אפילו לשקול לסמוך, ולהאמין בך או לך שוב.

טוענים שיש לי אובר בטחון עצמי,

שלא נותנים אמון מלא לחלוטין באף אחד,

אבל אם האלטרנטיבה זה להתחיל לבדוק כל אינפורמציה ממנו, או אפילו לחטט לו בהודעות על מנת לחפש משהו,

ובכן…

מעדיפה להישאר עם הבטחון הזה שיש לי,

ולא להפוך את חיי לאיזה דרמה אובססיבית במבוססת על חוסר בטחון בשל פגיעה באמון.