אני מנסה להבין מדוע לדעתו הוא מאוד מתאים, ואיזה יתרון הוא עצמו מביא לתפקיד. יש חשמל באויר, ויש רצון שצומח בתוכי. להפוך אותו לשלי. ללוש אותו. לשחק בו. לקשור אותו. לשמוע את הקול שלו אומר את המשפטים הנכונים.

כשפתחתי לו את הדלת הוא קד קידה עמוקה, וירד מייד לכריעה על מנת לנשק לי את הנעליים. בעטתי בו שתי בעיטות עדינות יחסית, השתחררתי מיידיו האוחזות בקסוליי וזירזתי אותו לקום, כי אין לי את כל היום. ערכתי לו סיור בבית, הראיתי לו היכן חומרי וכלי הניקוי, הבהרתי לו מה אני רוצה, והתכוונתי ללכת.

הנה היא ואותו גבר זר ישובים על המיטה עכשיו. הראות שלו חלקית. הוא מחדד את השמיעה ומרים את הראש כדי לקלוט ככל שניתן. הוא מביט בידו של הגבר הזר חודרת בסבך הרעמה שלה, אוחז בעורפה. הלב שלו מתכווץ. הוא שומע את צליפת הסטירה ורואה בחטף את ידה נוחתת על לחיו של הזר. הוא שומע את קולה, ונדמה לו שהמשפט חוזר אליו מאי שם כהד רחוק: "אף אחד לא נוגע בי ללא רשות. בטח לא אפס כמוך. זה ברור, כן?"

אני רואה מיידלע צעירה, לבושה במגפיים עד הירך, וחזיה ממש תואמת. והיה לה שוט ביד. והיה מישהו על ארבע. ושמשון שלי רואה. בגלל הרמקולים שהוא שם באוזניות, הוא לא ראה אותי, ואני חזרתי לחדר. המומה. וצמאה.

"אני עוד אזיין אותך בתחת". לימים, זה הלך וגדל וקיבל נפח משלו. חיים משלו. זה היה משפט שהבהיר מהי הדרך הברורה לכניעה

לרגע אחד קמת ממנה, מתפשט במהירות, מגלה מולי ומולה גוף מרהיב, וזין מרהיב לא פחות, תפוח מאוד וכבד, אם כי לא זקוף לגמרי. כשהשפתיים שלה נתהדקו על הזין שלך, קיבעת את הראש שלה, והתחלת לחדור. רק אז נפנית להתבונן בי במבט שלא מסגיר דבר, כשאתה נכנס ויוצא מתוך הגרון המשתנק שלה.

בשלב הזה מתערפלת דעתי, ואני מבקש בשקט שתספר לי. היא שואלת אם אעמוד בזה. אני יודע שזו שאלה רעה מאוד שבאה לאחר בקשה גרועה במיוחד, ובכל זאת איני עוצר.