בחדר חם ואפל עם אח, על שטיח פרסי ניצבות שתי כורסאות. מהחדר מתפצלים שלושה מסדרונות המרוצפים בשיש לבן ובוהק. בכורסא אחת היא ובשנייה הוא, יושבים ושותים משקה שהכינה עבורם. סחרחורת קלה מציפה אותו, מרגיש איך הכל מסתובב...פנייה משתנות בהרף – טורפת.

היום היה לך מבט אחר בעיניים. מתריס, מתגרה, מפוזר...וכל אות ומילה בשפת הגוף שלך זעקו אגו. אגו!!! אני, מחויך ומבין נותן לך להמשיך בשלך...נותן לך כוח. אוהב לראות לאן תיקחי אותו וכיצד תשתמשי בו.

'' למה את כאן? '' הפעם שותקת. הפעם לא רוצה לענות...מה קרה? ראיתי את הקצב בו הראש שלך עובד הקצב בו האצבעות יודעות להקליד איך טבעי ומהר לך לסנן דברים החוצה חריפה מאוד. ללא ספק.

חפץ. לגמרי שלה. לא זז בלי הוראה. לא מביט בלי הסכמה. טוטאליות. התמסרות ? על לתת, לקחת, מה שביניהם ועל מבחן התוצאה. זה באמת כזה משנה? ---------------------------------------------------------------------------------------------------- היא יושבת, משלבת רגליים וזרועותיה פרושות