דרך העיניים

היא עמדה במרכז החדר, אוחזת בסטרפאון ומביטה בו כשהוא עומד מולה, קצת מהוסס, קצת דרוך, היא הסתכלה עליו במבט חד, כזה שלא משאיר מקום לספק. זה היה רגע שחזיר את הזיכרונות מהפגישות שלהם בקליניקה, רק שהפעם הדינמיקה הייתה אחרת לגמרי.

"בוא לפה" היא אמרה בטון שלא משאיר ברירה, ובוא עשה בדיוק מה שהיא רצתה, מתקרב אליה עם עם עיניים מושפלות אבל לב פועם בטירוף. הוא הרגיש את המתח באוויר, את התחושה שהולך לקרות משהו שישנה הכל.

"תסתובב" היא התחילה, אבל אז עצרה. "בעצם לא.. היום נעדה את זה אחרת", היא אמרה, הקול שלה התגמש קצת אבל עדיין היה מלא בסמכות. היא התיישבה על הכורסה והצביעה על הברכיים שלה. "בוא, שב עליי. עם הפנים אליי"

הוא עצר לשניהם, המום, אבל הבין שאין לן ממש ברירה. הוא התקרב ולקח נשימה עמוקה, מתיישב באיטיות על הירכיים שלה, מרגיש את הסטרפאון נלחץ אליו. זה היה אינטימי, וגם מביך בצורה שקשה להסביר.

היא הניחה את הידיים שלה על המותניים שלו, מביטה לו ישר בעיניים. "עכשיו", היא התחילה, הקול שלה רך, כמעט מתגרה. "תגיד לי למה אתה אוהב את זה, למה אתה מוכן לשים את עצמך ככה בשבילי? מה זה עושה לך?

הוא בלע רוק, מרגיש את הבושה עולה ומציפה אותו. "אני.. אני אוהב את זה כי.." הוא גמגם. הפנים שלו בוערות ממבוכה. "זה עושה לי להרגיש.. בושה. אבל.. גם עונג, כמו תערובת כזו.."

"תמשיך", היא דרשה, מזיזה אותו בעדינות כך שירגיש את הסטרפאון עוד יותר. הוא נאנק וזה גרם לו להרגיש עוד יותר חשוף, עוד יותר קטן.

"זה משפיל אותי" הוא המשיך בקול רועד. "אני מרגיש חסר אונים.. כאילו אני לגמרי שלך. זה מבלבל, אבל גם.. גם ממלא אותי באיזו דרך משונה".

היא החלה להזיז אותו בעדינות על ירכיה, מכתיבה את התנועות, והוא רק הלך לאיבוד בתחושות. "ספר לי עוד", היא לחצה. איך זה מרגיש לך?

הוא נאבק בבושה. "זה.. זה גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה שמבצעת פקודות. זה משפיל, אבל אני לא יכול להפסיק לרצות את זה. את השליטה שיש לך עליי.

היא חייכה, מרגישה איך הכוח שלה מתעצם. היא החזיקה אותו יותר חזק, גורמת לו להנעץ שוב ושוב, וצפתה בו כשהוא נאבק להוציא את במילים. "זה מצחיק אותי", היא אמרה, צוחקת קצת. "תראה אותך, מקפץ ככה, נאנח כמו ילדה קטנה. וזה בדיוק מה שאתה, נכון? ילדה קטנה שלי".

הוא הרגיש את הבושה והעונג נתערבבים בתוכו בצורה כמעט בלתי נסבלת. הוא לא ידע אם הוא שונא את התחושה או משתוקק אליה, אבל הוא כן ידע דבר אחד: היא גרמה לו להתמסר לגמרי, ולא הייתה לו שום דרך חזרה.

המשך סיפור על הפסיכולוגית

כשנכנסתי לעוד פגישה שגרתית, ראיתי אותה יושבת על הספה, כרגיל, עם מבט חודרני שלא נתן לי אפשרות לנשום בחופשיות. כבר הפך להיות הרגל: הורדתי את המכנסיים עד הברכיים, הראיתי לה שהכלובון נעול עליי כמו שביקשה, ואחר כך הבאתי את השרפרף והתיישבתי עליו מולה, ראשי מושפל קלות.

היא סקרה אותי רגעים ארוכים בשתיקה, כמו נהנית מההכנעה השקטה שלי. לבסוף שאלה, בקור רוח: "מה אתה חושב על הפגישות שלנו?"

נשמתי עמוק ועניתי: "אני אוהב את התהליך, ואת הדברים שאני עובר פה."

היא חייכה, חיוך קלוש ומרומז. "גם אני מאוד אוהבת את הדינמיקה שנוצרה בינינו," היא אמרה. "אני יודעת שזה לא משהו רגיל עבורך, והאמת? גם עבורי זה חדש. אבל חשבתי... איך אנחנו מתקדמים מכאן."

התחלתי להרגיש תחושת אי-שקט מתגנבת בתוכי. "מה הכוונה?" שאלתי בזהירות.

"אני רוצה להציע לך הצעה," היא אמרה, מבטה חד כתער.

"אני מקשיב," עניתי, נדרך קלות, לא בטוח אם אני אמור להתרגש או לחשוש.

"השאלה היא עד כמה אתה מוכן להתחייב לתהליך."

ניסיתי לחייך, כמו כדי להקליל את הרגע. "תראי, אני חושב שכל עוד המפתח אצלך..." אמרתי וחייכתי קלות, אבל המילים נתקעו כשהיא קטע אותי בחדות.

"זה ממש לא מצחיק." קולה היה קר וחותך. "אני מדברת איתך ברצינות. עכשיו, תפשיל את המכנסיים עד הברכיים ותישאר ככה."

"ככה? בישיבה?" שאלתי, מרגיש גל של מבוכה עובר בגופי.

"כן. עכשיו."

התמקמתי על השרפרף, מרגיש חשוף ושברירי.

היא קמה מהספה וניגשה אליי באיטיות, כאילו בוחנת את כל הווייתי. היא שלפה את המפתח לכלא המתכת שלבשתי והגישה אותו אליי. "אם זה כל מה שמחזיק אותך מחויב, אתה מוזמן לקחת את המפתח."

ליבי הלם בחוזקה. "סליחה," מלמלתי והורדתי את המבט. "באמת לא התכוונתי. אני כן מחויב. אני מרגיש שמה שאנחנו עושים פה מאוד משמעותי בשבילי... ואני רוצה להמשיך."

"יופי," היא אמרה ברוגע, מתכופפת מעט כך שפניה היו ממש קרובות לשלי. עיניה היו חודרות, כאילו קוראות כל מחשבה חולפת בתוכי. "ומה אם אגיד לך שאתה נראה פתטי ככה? שזה מצחיק אותי שאתה מוכן לעשות את זה? ושאני לא בטוחה בכלל שאפשר לעזור לך?"

נשמתי עמוק, מנסה לא לאבד את העשתונות. "זה די קשוח," אמרתי בשקט.

"עכשיו אתה רואה איך זה מרגיש כשמישהו צוחק עליך בזמן שאתה מדבר ברצינות?" היא לחשה, כאילו נהנית מהכוח שיש לה עליי.

היא חזרה לשבת בנחת על הספה, משלבת רגליים. "ובכל זאת, אני חושבת שאנחנו צריכים לשנות כיוון. כדי להעמיק את הדינמיקה בינינו, אני רוצה שתגיע אליי הביתה, אחרי העבודה, כל ערב. שם נפתח שגרה שבה אתה עושה בדיוק מה שאני אומרת. נמשיך גם עם השיחות שלנו כחלק מהטיפול."

חששתי – איך אעמוד בזה? מה יקרה אם לא אוכל לעמוד בדרישות שלה? אבל יותר מכל, סקרנות עמוקה חלחלה בתוכי. "אני מוכן," עניתי.

"טוב מאוד," היא אמרה, פותחת את הדלת לשלב חדש לגמרי. "אבל תדע – בבית שלי, השליטה שלי תהיה מוחלטת יותר מאי פעם, ואתה תצטרך להפגין צייתנות מלאה."

---

ביום הראשון, אחרי יום עבודה ארוך ומתיש, הגעתי אליה הביתה. הרגשתי לחץ בחזה, לא בטוח למה לצפות. כשהיא פתחה את הדלת, היא חייכה חיוך קטן.

"אני רואה שאתה לחוץ. קודם כל, תנשום עמוק. הכול בסדר. זה רק אני."

נכנסתי לסלון שלה. היא התיישבה על הספה, ואני עמדתי, מחכה להוראות.

"מה זה? למה אתה עומד?" היא שאלה בחדות.

"לא ידעתי איפה לשבת," מלמלתי.

"בקליניקה, איפה היית יושב?"

"על השרפרף," עניתי, מבולבל.

"אז תביא את השרפרף שלך. הוא ליד הוויטרינה," היא אמרה באדישות.

צעדתי לעבר הוויטרינה, אבל היא עצרה אותי. "לא ככה. על ארבע."

הרגשתי את פניי בוערות מבושה, אבל צייתי.

"מעכשיו," היא המשיכה, "אתה תתנהג לפי הכללים שלי, בלי שאלות. הבית הזה הוא המרחב שלי, ואתה רק אורח פה, כזה שמתנהג יפה."

התיישבתי על השרפרף, והיא חייכה, כאילו מרוצה ממני. "כמובן שתישאר נעול כל הזמן. וחשוב לי להבהיר שאין שום דבר מיני בינינו. אתה מבין את זה, נכון?"

"כן," עניתי, הראש מושפל.

"יופי. הפינה שלך תהיה ליד הפינה של הכלב. ככה תמיד תדע איפה המקום שלך. וגם – אתה יכול לשחק בצעצועים שלו אם בא לך," היא הוסיפה בגיחוך קל.

---

בימים הראשונים התחלתי להתרגל לשגרה בבית שלה. הייתי נכנס, יושב בפינתי, ויוצא רק כשקיבלה רשות. בזמן שהיא התעסקה בענייניה – בשיחות טלפון או בצפייה בטלוויזיה – הייתי מגיש לה את הארוחות ומתקן כל מה שלא היה לשביעות רצונה.

אחרי כמה ימים, היא ביקשה שאמרח לה לק ברגליים. ישבתי מולה, לבוש רק בכלובון, ונאבק בתחושת המבוכה.

"זה חמוד עליך," היא אמרה בנימה משועשעת, כאילו נהנית מהכניעה המלאה שלי.

לאחר שסיימתי, היא ביקשה שאכין לה אמבטיה. אחרי המקלחת, בעודי מורח לה קרם על גופה, היא עצרה לרגע, הביטה בי ואמרה: "תזכור, הסיבה היחידה שאני נותנת לך לעשות את זה היא כי אין בינינו שום דבר מיני. אני לא רואה אותך במובן הזה בכלל."

היא הזיזה מעט את הכלובון, הביטה בעיניי ואמרה שוב, בקור: "אתה מבין את זה, נכון?"

"כן," עניתי, מנסה להדחיק את התחושות שסערו בתוכי.

אז מה שלומך? היא שאלה כשנכנסתי. בסדר אמרתי בקצרה תוך כדי שאני מוריד את המכנס כמו שהיא ביקשה מראש. לא יודעת, נראה שמשהו מפריע לך, רוצה לשתף? לא, הכל טוב אמרתי. אוקיי אתה אומר את זה אבל שפת הגוף מראה לי אחרת. אני רוצה שתספר לי מה קרה. טוב אמרתי, סתם זה מוזר לי, אם כל הדברים שאני עובר ביום בעבודה, הקטע הזה שאני צריך ללבוש חיתול ואז לבוא לפה ודבר ראשון להראות לך את זה. זאת הרגשה מוזרה, את מבינה? 

מה, זה גורם לך להרגיש פחות מוערך? או שאולי זה בגלל שהדרישה שתהיה עם חיתול באה ממנו, מגבר אחר, אז זה מה שמפריע לך? יכול להיות אמרתי.

טוב אני מבינה, אנחנו עוד ניגע בנושא הזה, אבל בנתיים, בוא תשכב על הספה ותרים רגליים, אני אוריד לך את החיתול, אשים לך כלובון ונתחיל את הפגישה.

אוקיי, אז עכשיו זה מעניין היא אמרה, כי איך שהחיתול נפתח זה דווקא נראה שאתה מאוד נרגש מהמצב, בניגוד למה שאמרת קודם. בכל מקרה, אתה יודע שתצטרך להישאר עם הרגליים באוויר עד שאוכל להלביש לך את הכלובון. אני אחזור לשבת על הכורסא שלי בנתיים.

תגיד, איך זה שבשיחות שלנו אתה מספר שאתה מפחד לאבד את הזיקפה בסיטואציה אינטימית אבל פה מהרגע שאתה נכנס אי אפשר לשים לך כלובון כי הזיקפה לא יורדת. אני רוצה שתגיד לי את האמת, אתה חושב שזה קשור אליי באיזשהו אופן? או לסיטואציה שאתה נמצא בה?

אם להיות כנה אמרתי, אז כן, אני חושב שזה קשור לשני הדברים. אוקיי, היא אמרה, אני שמחה על הכנות. ומה הדבר שאתה חושב עליו הכי הרבה, מה למשל היית רוצה? האמת שזה די מביך אותי אמרתי, אבל הדבר שהכי הרבה עובר לי בדמיון זה להתנשק איתך. וואלה? מעניין היא אמרה. אתה לא צריך להתבייש אבל אתה זוכר שאני הפסיכולוגית שלך, כן? ורק אני קובעת מה יקרה או לא יקרה פה. כן אמרתי, אני זוכר. 

על מה עוד אתה חושב? על מה אני חושב? האמת, בעיקר על מה היה קורה אם מישהו מהעבודה שלי היה רואה אותי ככה, כמו שאני עכשיו.ואז מה? היא שאלה זה היה מביך אותך? אני דווקא חושבת שזה מהמם התהליך שאתה עובר פה וההתמסרות שלך. ועל המקום הזה אני רוצה לעבוד איתך היום. בשביל להצליח בטיפול אתה צריך להוריד לגמרי את האגו שלך. תראה, הזמנתי לכאן את יונתן, ועכשיו אחרי שאתה כבר עם הכלובון עליך אני חושבת שזה זמן טוב להכניס אותו. 

היא הרימה את הטלפון וכתבה משהו ואז קמה מהספה והלכה לכיוון הדלת. היא פתחה את הדלת והוא נכנס והתיישב על הספה.

היה שקט בחדר ואז היא שאלה אותי למה אני מכסה את הכלובון עם הידיים שלי. אין לך מה להסתיר פה, אף אחד לא שופט אותך בחדר הזה היא אמרה, ודבר שני, אתה יודע שמהרגע שיונתן נכנס אתה לא יכול לשבת על הספה יותר. אתה מוזמן ללכת להביא את השרפרף שלך. 

מה זה, ככה הוא הולך? אני מעדיף שהוא ילך על ארבע יונתן אמר וצחק. שמעת מה הוא אמר? היא שאלה, אז קדימה, על ארבע. ותשב עם הידיים בצדדים, אין לך מה להסתיר פה. וואו הוא נראה כועס יונתן אומר, אני חושב שצריך לשים לו את המחסום של הכלב. אתה יכול לשים לו היא אמרה, הוא אפילו ישמח. היום הוא לומד להוריד את האגו שלו.

יודע מה בוא ותשב על ארבע לידי בזמן שאני ויונתן נדבר קצת. הם התחילו לדבר בזמן שאני על ארבע והיא מעבירה אצבעות ברפרוף על הראש ועל הגב שלי. זה נעים לך? היא שאלה אותי? עניתי שכן בקול חלש ועם המבט לרצפה. ואז היא תפסה אותי חזק מהסנטר, הרימה לי את הראש והביאה לי סתירה חזקה. כשאני שואלת אותך משהו אתה תסתכל לי בעיניים, זה ברור לך?

אחר כך היא פנתה שוב ליונתן. אתה יודע מה הוא אמר לי קודם? שהוא מפנטז על להתנשק איתי. באמת? זה מה שהוא אמר? האמת שזה אחד הדברים האהובים עליי. בואי שבי לידי. היא התיישבה לידו והם התחילו להתנשק. זה ממש עושה לך את זה, אה? היא אמרה לו והתחילה לצחוק.

אחרי שיונתן הלך ונשארנו רק אני והיא בחדר, היא אמרה שהתנהגתי יפה היום. היא הסתכלה עליי והקישה פעמיים עם האצבעות. ידעתי מה הסימן הזה אומר והלכתי על ארבע עם השרפרף והתיישבתי מולה. על הברכיים  היא אמרה.  היא הורידה לי את המחסום מהפנים ופתחה את הכלובון. 

אז רצית להתנשק איתי? היא קירבה את הפנים שלה אליי, וכשהשפתיים במרחק סנטימטר משלי היא אמרה, עכשיו אני אקיש פעמיים באצבעות ואתה יכול להתחיל לאונן. אסור לך לזוז מילימטר ואתה גומר רק באישור שלי. לא עבר הרבה זמן ואמרתי שאני חייב לגמור. יופי, עכשיו תעצור. היא נשענה אחורה ואמרה, אני חושבת שהיה לנו מספיק להיום, אתה יכול לקום ולהתלבש. ואני רוצה לקבל מחר בצהריים תמונה שלך עם החיתול בעבודה.

כשהיינו ילדים קטנים, הייתה תקופה של משחק כזה שמי שמפסיד בהתערבות כלשהי צריך למשך יום שלם לעשות כל מה שהילד השני אומר לו. אני זוכר שבאתי יום אחד לילדה היחידה בקבוצה והצעתי לעשות כל מה שהיא תגיד, בלי קשר להתערבות.

והיה את המשחק הזה שקראו לו סוס משוגע. שמישהו אחד בעמידת שש, ואז כל הילדים בתורות רוכבים עליו והוא צריך לנסות להפיל אותם ממנו. ואני תמיד אהבתי להיות בתפקיד של הסוס הכי חזק שמצליח להפיל את כולם. 

גם את הפעם ההיא בגיל 9 שבאתי מאוחר בהפסקה אחרי שהתחיל המשחק של הכדורגל ורציתי להכנס, אז אחד הילדים הציע שאני אכנס במקומו אם אני מוכן ללקק את הסוליה של הנעל שלו ו...

ואני כל הזמן חושב אם קרה משהו שגרם לי להיות כזה או שככה באתי לעולם, וגם אם השתנתי מאז וכמה

עבר זמן, טוב לראות אותך היא אמרה כשנכנסתי והתיישבתי על הספה. אז מה גרם לך להתקשר ולבקש שניפגש היום? 

טוב לראות אותך גם אמרתי תוך כדי חיוך. האמת שזה שילוב של כמה דברים אבל היה מקרה אחד שגרם לי להתקשר אלייך. אוקיי, תספר לי, מה קרה? תראי, את יודע שהתחלתי להיפגש עם מישהי והיה לי קשה להמשיך עם הפגישות שלנו ולעמוד בכל הדרישות תוך כדי אז ביקשתי לעשות הפסקה. נכון היא אמרה, אני יודעת ומכבדת את ההחלטה שלך, אז מה קרה? מה שקרה זה שגם הרגשתי שקצת חסר לי העצות שלך באופן כללי וחשבתי עלייך הרבה, אבל במיוחד הרגשתי שכשאנחנו מגיעים למצב אינטימי אני לא מרוכז ולא מצליח בכלל להגיע למצב של גמירה. ערב אחד כשהייתי לבד בבית, לקחתי שרפרפ קטן והתיישבתי עליו, כמו שלימדת אותי. התחלתי לגעת בעצמי ואז עצמתי עיניים והרמתי את הראש כלפי מעלה ודמיינתי שאני מסניף את בית השחי שלך. הגעתי הכי קרוב בכל התקופה הזאת לגמירה, אבל זה כאילו משהו בראש שלי לא נתן לי לגמור.. אפילו הייתה פעם אחת שנשכבתי על הספה בבית והרמתי את הרגליים ככה כמעט שעה שלמה, הייתה לי זיקפה והרגשתי שאני עומד להתפוצץ אבל גם זה לא עזר לי לגמור.  וזהו בגדול, ועכשיו אני פה.

אני מבינה. אתה זוכר שאמרתי לך שבהחלט עשית התקדמות בטיפול אבל זה עוד לא הזמן להפסיק. זוכר אמרתי. את חושבת שאפשר אולי לחזור לטיפול? תראה, אני אשמח לקבל אותך בחזרה לטיפול, אבל אני אדרוש צייתנות מוחלטת מצידך והבטחה שתתחייב לתהליך. והפעם לא יהיו הנחות. אוקיי, אני מוכן, אעשה הכל. מה שצריך. ואני רוצה להוסיף עוד משהו היא אמרה. אני יוצאת לרגע מהתפקיד הרשמי של הפסיכולוגית ורוצה להגיד לך שלפעמים, לפי הדברים שאמרת היה נדמה לי שיש בך איזה מן התנשאות על אחרים ולי היה כיף להוציא ממך את הצד האחר שלך פה בטיפול ולכן זה גם יהיה חלק מהפגישות שלנו מעכשיו.

אוקיי, על ארבע היא אמרה ושילבה רגליים. יודע מה, אני מרגישה צמאה פתאום, היה לי יום ארוך ולא שתיתי. הלכתי על ארבע לשולחן הקטן שליד הספה, מזגתי כוס מים והגשתי לה. מעניין הצייתנות הזאת שלך היא אמרה. לקחה שלוק והניחה את הכוס. יש סיבה שאתה נמצא מולי ולבוש כולך? אתה יודע שאתה לא במעמד הזה פה. תפשיל מכנס ותתיישב על הברכיים. אחרי כמה שניות שאני ישוב על הברכיים מולה, היא חייכה, לקחה עוד שלוק מהמים ופתאום הביאה לי סטירה בצד ימין ואז עוד אחת בשמאל עם גב כף היד ועוד אחת בצד ימין. עיניים אליי היא אמרה. שלא תעז להוריד את המבט. למה קיבלת סטירה אתה יודע? הנהנתי לא עם הראש. אז אני אגיד לך. קודם כל כי אני יכולה לעשות מה שאני רוצה בניגוד אליך וזה חשוב שתתרגל לזה. וגם היה לי יום ארוך אז הייתי צריכה לפרוק קצת.

עכשיו בוא נחזור לטיפול. אז אמרת שיש לך בעיה לזיין? שאתה לא מצליח להתרכז? בוא אני אתן לך כמה טיפים. קדימה, על ארבע, תלך לשולחן, תעלה עליו ,תשכב על על הגב ורגליים באוויר. ותישאר עם מכנס מופשל עד הברכיים. אחרי שנשכבתי על השולחן היא באה ונעמדה בקצה השולחן ובין הרגליים שלי. היא תפסה לי חזק במותניים והתחילה להתחכך עם האגן. זה כיף שיש לך קצת במה לתפוס היא אמרה, והתחילה לעשות תנועות של כניסה ויציאה. ואז ביד ימין היא תפסה לי חזק את הלחי, הכניסה את האגודל לתוך הפה שלי ומשכה את הראש שלי הצידה והצמידה אותו לשולחן, ביד שמאל שלה המשיכה להחזיק לי את המותן. ואז היא אמרה, אתה רוצה לדעת איך אני יודעת איזה אקטים לעשות כשאני מזיינת אותך? אז העניין הוא שאני עושה מה שנעים לי ואני מצפה שפשוט תגיד לי אם משהו לא נעים לך. למשל, החלטתי לדפוק אותך על השולחן כי זה מה שהיה בא לי, ואולי פעם אחרת אני אדליק נרות ואשכיב אותך על הספה וארצה לזיין אותך בעדינות. כמו נסיכה. ואז בשתי ידיים היא תפס אותי מאחורי הראש, התכופפה לכיווני ככה שהפנים שלה היו ממש צמודים לשלי, ולחשה לי, חוץ מזה אני גם מרגישה את התגובות של הגוף שלך, מהרגע ששמתי אותך על הברכיים אתה עם זיקפה שלא יורדת ועכשיו שאתה על השולחן, אתה ממש מטפטף. מה נעשה איתך?

תקשיבי, אני מרגיש שאני עומד להתפוצץ, בבקשה אני חייב לגמור. חייב? היא אמרה. קודם כל בחדר הזה אתה חייב לעשות מה שאומרים לך. עכשיו בסדר, אני מבינה את המצב הבעייתי שלך, ואני אעזור לך. אבל בתור אחד שהרגע דפקו אותו על השולחן, אתה תגמור בהתאם. תראה מה נעשה. את תשאר איך שאתה ותתפוס בצדדים של השולחן. אני אעביר שתי אצבעות באזור שבין האשכים לטוסיק שלך ואשפשף אותו ככה עד שתגמור. אני לא חושב שאפשר לגמור ככה אמרתי. אוקיי אז בוא ננעל אותך וזהו היא אמרה. לא לא, אוקיי, אני מוכן. היא הרטיבה קצת את האצבעות והתחילה לשפשף את האזור, ואני שכבתי והרגשתי קשת שלמה של רגשות, בין עונג לחוסר אונים. ואז בשניה היא העבירה את הציפורניים שלה על הזין שלי והרגשתי שאני גומר בלי שליטה. אחרי שנרגעתי, באתי לקום והיא שאלה מה אתה עושה? אמרה לי להישאר ככה ואז אספה עם ממני את הזרע עם האצבע שלה וביקשה ממני למצוץ את האצבע שלה. עכשיו, היא אמרה, בוא ננעל אותך ונקבע פגישה לשבוע הבא.

כשנכנסתי לפגישה השלישית מאז שהכל התחיל חייכתי ואמרתי לה שלום והתיישבתי על הספה. אני רואה שאתה מבסוט היום, רוצה לשתף אותי? תראי האמת שגם היה לי שבוע טוב בכללי וגם אני שמח שהצלחתי לא לגמור בכלל כמו שביקשת ממני. טוב אני מאמינה שזה שהמפתח היה אצלי עזר לעניין. זה נכון אמרתי והמשכתי לספר על השבוע שהיה. פתאום היא אמרה שהיא צריכה לעצור אותי רגע. תגיד, אתה יושב פה כבר כמה דקות ועוד לא הורדת מכנס ונשארת רק עם הכלובון עליך כמו שביקשתי ממך פעם שעברה. אתה מחכה להזמנה מיוחדת ממני? האמת שחשבתי על זה אבל לא הייתי בטוח אם זה מה שצריך לעשות. אז בוא תעשה את זה בבקשה היא אמרה. זה חשוב שתבין את המעמד שלך פה בחדר הזה.

 עכשיו אני רוצה גם לשתף אותך במשהו היא אמרה. חשוב לי שתדע שזה נכון שאני הפסיכולוגית שלך ופה בחדר הזה אין בינינו שוויון וההיררכיה ברורה. אבל בנוסף אני גם בן אדם ואכפת לי ממך ואני חושבת עליך גם אחרי שאתה יוצא מפה. ואתה יודע שיונתן ואני נפגשים ביחד מידי פעם. אז אתמול בלילה כשהיינו ביחד חשבנו עליך ויונתן שיכנע אותי בעניין החיתול שהוא הציע פעם שעברה. מה? איך זה יעזור שאני אלבש חיתול? אני לא יודע מה להגיד לך על זה. ואז היא אמרה לי, תראה, אני חושבת שיונתן הוא בחור שיש לך הרבה מה ללמוד ממנו ועצות ממנו בתור גבר, יכולות בהחלט לשפר את התהליך שלך בטיפול. לצורך העניין הוא אחד שבחיים לא היה מגיע למצב כזה שהוא יושב עם כלובון עליו, ובטח שלא עם חיתול. דווקא בגלל זה אתה צריך להקשיב לו. בנוסף אני רוצה שתסמוך עליי שאם החלטתי שכדאי לך להקשיב למישהו או לעשות משהו, אז זה לטובתך. ואני יודעת שזה אולי קצת משפיל אותך להיות ככה, במיוחד שזה בא ממנו. אבל זה גם הכרחי כדי שתהיה לך מוטיבציה להתקדם בטיפול ולעבור שלב.

אז מה את רוצה שיקרה עכשיו, שאלתי בקול חלש עם המבט כלפי הרצפה. אני אגיד לך בדיוק מה יקרה עכשיו היא אמרה. יש פה חבילת טיטולים וגם כלובון חדש בצבע ורוד שיותר מתאים מהמתכת שיש לך עכשיו. שאת שני הדברים יונתן קנה דרך אגב, ולכן זה יהיה מנומס שתשלח לו הודעה ותגיד לו תודה על הטיטולים והכלובון הורוד. ומעכשיו בכל פעם שתיכנס לפה, אתה קודם כל תוריד את המכנס ותישכב על הספה כשאתה מחזיק את הרגליים כלפי מעלה. אני אוריד לך את הכלובון ואמרח קרם ואז אחזיר אותו ואשים לך את החיתול. ורק כשאומר לך שסיימתי ואתה יכול להוריד את הרגליים, אתה תחזור להתיישב. 

טוב, קדימה, בוא תשכב ותרים רגליים היא אמרה. וכשהיא שיחררה אותי בשביל להחליף את הכלובון ישר נעמד לי הזין. מה זה, אתה לא מצליח לשלוט על עצמך? אין ברירה אתה תישאר ככה עד שנוכל להשלים את התהליך. בנתיים אני אחזור לשבת על הספה ונמשיך בטיפול. המשכנו לדבר עד שהרגשתי שממש שורפות לי הרגליים ובאיזשהו שלב באמת הזיקפה ירדה. היא עצרה ובאה לכיווני, תוך כדי שהיא מחליפה לי אתה הכלובון היא שאלה אותי, תגיד, אתה זוכר שסיפרת לי שבעבודה אתה מצליח לגרום לעובדים לעשות את מה שאתה רוצה בדרך שלך ושלפעמים יש עובדים בעייתיים שאין לך ברירה אלא להביא להם "עונש" מסוים כי לפעמים רק ככה זה עובד? נכון אמרתי. אז שתדע שזה דבר מאוד נכון וגם פה זה יעבוד ככה. וכמו שאתה יודע שזה המקום הבטוח שלך ולא ישפטו אותך פה על מי שאתה, יש גם ציפייה שתעמוד בצורה הטובה ביותר במה שאני מבקשת ממך. זהו, סיימתי, היא אמרה. אתה יכול לחזור לשבת. 

אני רוצה שנעבוד עכשיו על בעיה שסיפרת לי היא אמרה. אמרת לי שלפעמים אתה ממש מתרגש וגומר מהר כשאתה עם מישהי. כן, זה נכון, מה אפשר לעשות עם זה שאלתי. אני רוצה שבתקופה הקרובה הפעמים היחידות שתגמור יהיו פה איתי, בצורה מבוקרת, רק איך ומתי שאני אגיד לך. ואחרי שתיתן לי את השליטה לגמרי ותראה שאפשר לקבוע את הזמן שבו תגמור זה יהיה כלי שלך שתוכל להשתמש בו גם אחרי הטיפול. אנחנו נעשה את זה ככה: כשאני מקישה פעמיים עם האצבעות זה הסימן שלך לקום מהכיסא וללכת על ארבע להביא את השרפרפ מקצה החדר, לשים אותו על ידי ולהתיישב עליו. אני אפתח לך את הכלובון. עכשיו אתה יודע שיש טכניקה שכשמרגישים את הצורך לגמור אז חושבים מחשבות לא מגרות כדי למשוך זמן? אז בגלל שלי אין שליטה על המחשבות שלך, אנחנו נבחר במשהו מעשי. כשאני אקיש עוד פעמיים עם האצבע את תכניס את הפנים שלך לתוך בית השחי שלי ותתחיל לאונן. אתה ממש תסניף אותו ותנשק ותנקה אותו ולא תוציא את הפנים עד שתרגיש מכה קטנה על האף, באותו רגע אתה תפתח את הפה ואני אכניס אצבע אחת, ותוך כדי שאתה מוצץ את האצבע אתה תוציא קולות של אנחה בלי להתבייש ואתה תגמור הכי חזק שאתה יכול. וזאת תהיה הדרך היחידה שלך לגמור בתקופה הקרובה.

אתה מוכן שנתחיל? כן אמרתי. היא הקישה עם האצבע ואני הלכתי על ארבע, הבאתי את השרפרפ והתיישבתי מולה. במשך שניות ארוכות הייתה שתיקה ולא הבנתי למה היא לא פותחת את הכלובון. פתאום היא התכופפה אליי, החזיקה אותי עם אצבע מתחת לסנט והרימה את הראש שלי כלפי מעלה. קודם כל כשאני מדברת איתך אתה תסתכל לי בעיניים אלא אם אמרתי לך אחרת, זה ברור לך? הנהנתי שכן. ועכשיו אני הולכת לעשות משהו. היא ביקשה ממני לחזור להסתכל למטה ופתאום בשניה הרגשתי סטירה ממש חזקה. אתה יודע למה זה? אמרתי שלא. אז היא שאלה למה הגעת לכאן על ארבע והתיישבת על השרפרפ? כי הקשת עם האצבע וזה היה הסימן שלי אמרתי. תראה, היא אמרה, הסברתי לך את החשיבות של לעשות בדיוק מה שאומרים לך פה. ואני הקשתי רק פעם אחת עם האצבע, הסימן היה שתי הקשות. 

אחרי זה התחלנו את התהליך מחדש, ובשניה שהרגשתי מכה על האף פתחתי את הפה והאצבע נכנסה, גמרתי את הגמירה הכי עוצמתית שהרגשתי בחיים.

בדרך לפגישה הבאה אצל הפסיכולוגית עברו לי הרבה מחשבות בראש. כשהגעתי נכנסתי עם המבט לריצפה והתיישבתי על הספה. היא הסתכלה אליי ושאלה איך עבר השבוע ומה אני מרגיש עם מה שקרה פעם שעברה. אמרתי שמוזר והרבה מחשבות. היא שאלה אם באתי עם הכלובון שהיא הביאה לי לבוש כמו שהיא ביקשה ואמרתי שכן. היא חייכה ואמרה כל הכבוד וביקשה שאוריד את המכנס כדי שתוכל לראות. ואז אמרה שהיא רוצה שאשאר ככה להמשך הפגישה כי זה יכול להוציא ממני צדדים אחרים שעוד לא יצאו. ואז היא שאלה איך הולך לי בעבודה והמשכנו לדבר על כל מיני נושאים, ופתאום היא עצרה ואמרה: תגיד נוח לך ככה לשבת מולי עם המכנס מופשל עד לברכיים נעול בכלובון על הספה? אמרתי שלא ממש. היא אמרה שמתי לב, וזה מדהים שאתה פשוט עושה מה שאומרים לך ולא חשבת לרגע להגיד או לעשות משהו בעניין. בוא אתה יכול להוריד את המכנס לגמרי ולמצוא תנוחה על הספה ככה שלא יפריע לך עם הכלובון. יופי, עכשיו תגיד, הצלחת להתאפק כל השבוע בלי להוריד אותו? אמרתי את האמת שלא הצלחתי. ויש לך מישהו בבית שאתה יכול לסמוך עליו ולשתף אותו ולהשאיר אצלו את המפתח? מה פתאום, אף אחד לא יודע מזה אמרתי. טוב אז אני רוצה שתשאיר אצלי את המפתח ואם תרגיש שיש מקרה חירום במהלך השבוע ישר תתקשר אליי. 

פתאום היא הסתכלה על הטלפון ואמרה שהיא הזמינה את יונתן, הבחור מפעם שעברה. היא חושבת שזה רעיון טוב שנדבר שלושתנו על החוויה שהייתה. ואם זה בסדר מצידי אז היא תכניס אותו. לא כלכך ידעתי איך אני מרגיש עם זה אבל זרמתי. באתי ללבוש את המכנס והיא אמרה לי, תשאר ככה, אל תתבייש זאת לא פעם ראשונה שהוא יראה אותך ואני רוצה שתישאר ככה.ואז היא פתחה לו את הדלת והוא נכנס. היא הביאה שרפרפ קטן וביקשה ממני לעבור לשבת עליו כדי שהיא ויונתן ישבו על הספה הגדולה ביחד. תוך כדי שיחה היא שאלה את יונתן, מה אתה חושב שיכול לעזור לו? ויונתן אמר, אני חושב שהוא צריך ללבוש חיתול. היא צחקה ואז אמרה, די, זה לא יפה, לא קראתי לך כדי לצחוק עליו. אנחנו פה לעזור לו. אז הוא אמר מה פתאום לצחוק, קודם כל זה יכול לסמן את ההתפתחות שלו בטיפול, וכשתרגישי שהוא מתקדם אז הוא יוריד את החיתול ודבר שני זה גם פרקטי. מה יקרה אם הוא צריך להשתין פתאום? לא נראה לי נוח עם הדבר הזה עליו, אז חיתול יפתור את העניין. היא שוב צחקה ואז הסתכל עליי ושאלה מה אני חושב. אמרתי שלא מתאים ואפילו קצת הרגשתי כעס על הסיטואציה. היא אמרה: אני רואה שאולי קצת נעלבת אבל אני גאה בך שאמרת שלא מתאים ובא לי ממש לחבק אותך ואולי אפילו לתת לך פרס, ובאותה נשימה אני חושבת מה גרם לך להסכים לשבת ככה על השרפרפ מולנו בלי להתנגד או להתווכח. בכל מקרה אני אחשוב על עניין החיתול עד לפעם הבאה ואודיע לך מה נעשה, דווקא יש בזה משהו מעניין. בנתיים אתה יכול להתלבש ואל תשכח שהמפתח אצלי ובכל בעיה אתה יכול להתקשר.

אמא שלי לא אהבה שהייתי נרדם על הספה ותמיד הייתה מכבה את הטלוויזיה ומבקשת ממני לעבור למיטה בחדר.

יום אחד חלמתי שאני שוכב רדום על הספה ומתעורר לאט מליטופים על הראש. כשפתחתי עיניים, ראיתי את אמא שלי יושבת לידי, הייתי מכוסה בשמיכה דקה וכשניסיתי לזוז פתאום הבנתי שאני קשור בידיים וברגליים. נלחצתי ולא הבנתי מה קורה. ואמא שלי שמרה על חיוך, והסבירה לי ברוגע תוך כדי הליטופים שזה לא טוב לישון על הספה כי זאת שינה פחות איכותית, ולמרות כל הפעמים שהיא ביקשה ממני, אני עדיין ממשיך לעשות את זה. אז היא החליטה ללמד אותי לקח. זה מה שיכול לקרות לך אם תרדם על הספה היא אמרה, ואז הרימה את השמיכה ושמתי לב שאני עירום לגמרי. הייתי בשוק, צעקתי - מה זה, מה את עושה? והיא אמרה לי, מה קרה, אתה מתבייש? לא נורא, אולי סוף סוף תלמד לא להירדם על הספה, ואז צחקה קצת והחזירה את השמיכה.

פתאום הייתה דפיקה בדלת. היא קמה והלכה לכיוון הדלת. הייתי לחוץ. הדלת נפתחה ולא יכולתי לראות מי נכנס. רק אחרי כמה רגעים כשהם הגיעו לטווח הראייה, ראיתי שזאת דודה שלי. חשבתי שאולי היא באה לקחת משהו והיא תלך בלי לשים לב למה שקורה. אבל אז אמא שלי אמרה לה, את יודעת שהוא עוד פעם נרדם על הספה? הפעם החלטתי להראות לו שזה ממש לא בסדר. רוצה לראות מה עשיתי לו? ולפני שהספקתי להגיד משהו היא הרימה את השמיכה ושתיהן צחקו. הייתי מובך ממש, ניסיתי לזוז בכל דרך אבל לא יכולתי בגלל הקשירות. 

דודה שלי אמרה שאמא צודקת, שזה מאוד קשה לגדל ילדים שלא מקשיבים ושהיא מקווה שאני אבין שאמא שלי בסך הכל רוצה בטובתי ואולי הפעם אני באמת אלמד. ואז אמא שלי אמרה שבגלל שאני לא אוהב נשיקות וחיבוקים ואני לא מנשק את דודה שלי בכל פעם שהיא באה, עכשיו היא מציעה לה לחבק ולנשק אותי כמה שהיא רוצה כשאני ככה. ותוך כדי שדודה שלי נותנת לי נשיקות וצוחקת, אמא התחילה ללטף את הביצים שלי, ואמרה לה, תראי, לא נראה שהוא כל כך סובל והצביעה על הזיקפה שלי.

אחרי מעט זמן דודה שלי אמרה שהיא באמת רק באה לקחת משהו קטן והיא צריכה ללכת. ונשארתי שוב עם אמא שלי. היא אמרה שהיא מאמינה לי שהבנתי את הלקח וזה לא יחזור על עצמו אבל בכל זאת מגיע לי עונש כלשהו. היא אמרה שעכשיו היא תשחרר לי רק את הרגליים כדי שאוכל להסתובב ולשכב על הבטן ואז היא תתן לי 20 ספנקים ותדחוף לי אצבע לטוסיק, ואם אני אעמוד בזה ואקבל את זה יפה היא תשחרר אותי לגמרי. בהתחלה לא הסכמתי, ואז היא אמרה שכנראה עוד לא הבנתי את חומרת המעשה. היא נתנה לי נשיקה ואמרה שהיא הולכת לאכול משהו וכשהיא תחזור נמשיך מאיפה שהפסקנו. הרגשתי שאין לי ברירה אז ביקשתי סליחה, אמרתי שאני באמת מבין שהייתי לא בסדר ואם זה מה שצריך, אז נעשה את זה. היא חייכה ואמרה שהיא מאוד שמחה וזה מראה לה על בגרות שלי. היא פתחה את הקשרים ברגליים ואני הסתובבתי. היא קשרה אותי בחזרה ואמרה, יופי, ילד טוב. הספנקים ממש כאבו לי אבל היא לא ויתרה, וכשסיימה היא התקרבה אליי, ליטפה אותי ונישקה, ואמרה לי שעכשיו לסיום, הגיע הזמן להכניס את האצבע  והיא רוצה להיות קרובה אליי ושאסתכל לה בעיניים תוך כדי וזה יגרום לי לזכור טוב את כל מה שקרה. 

בסוף היא שיחררה אותי והייתי כל כך חרמן מכל מה שקרה שהרגשתי שאני חייב לגמור. אמא שלי ראתה את זה עליי ואמרה לי, בוא חמוד, שלא תחשוב שאני אמא רעה. שב פה ותעשה ביד, ואני אהיה איתך ואלטף אותך תוך כדי. 

ואז היא חייכה ואמרה, רק תיזהר כשאתה גומר לא  ללכלך את הרצפה הנקיה, אתה כבר יודע שיש השלכות למעשים כאלה פה בבית.

הייתה תקופה שהייתי הולך לדבר עם פסיכולוגית ומשהו בסמכותיות שלה וביחסי הכוחות שנוצרים באופן טבעי במצב כזה כנראה, עשה לי משהו. אז יום אחד חלמתי חלום שהרגיש אמיתי ונשאר איתי בזכרון כשהתעוררתי ועוד לתקופה פינטזתי עליו בכל מיני וריאציות.

בחלום דיברנו על משהו שקשור לדייטים והיא רצתה לעזור לי. במקרה הטלפון שלה צלצל ועל הקו היה בחור שהיא יוצאת איתו או שהם בתחילת היכרות, אז היא ענתה כדי להראות לי איך שיחה זורמת נראית. אחר כך השלמתי לבד איך הוא מגיע לחדר בזמן שאני נמצא והיא מראה לי איך מתנהל דייט טוב. איך היא מגיבה אליו בהתמסרות ובפתיחות, בניגוד לקשיחות והסמכותיות איתי. אומרת לי משפטים כמו: תסתכל איך הוא אסרטיבי, ככה צריך להיות. באיזשהו שלב היא מפשיטה אותו ושואלת אותי אם אני גם רוצה להתפשט כדי שאוכל להרגיש ממש חלק מהעניין למרות שאני בצד. אחר כך היא מוציאה כלובון צניעות ומבקשת ממני ללבוש אותו כדי שלא אגמור בטעות, ומזכירה לי שבכל זאת אני כאן כדי ללמוד והכלובון יעזור לי להתרכז יותר טוב. היא גם שואלת אם זה בסדר מבחינתי שגם הוא יגיד לי מה לעשות ויתן לי עצות או שאני מעדיף שרק היא תתן לי הוראות בזמן שהם מתקדמים בדייט ומתחילים לגעת אחד בשניה. 

היה מעניין החלום :)

בכיתות א' עד ד' היינו במסגרת לילדים בשעות אחהצ.

אחד הזכרונות הכי חזקים שלי זה שיום אחד שיחקנו כמה ילדים בתוך חדר סגור, ואז אחת העוזרות נכנסה פנימה והתעצבנה מהבלאגן שהיה שם. אני לא זוכר אם זה בגלל שעשינו משהו מטומטם רגע לפני שהיא נכנסה או שהייתה סיבה אחרת, אבל משהו גרם לי ממש לצחוק בזמן שהיא מתעצבנת. וזה עצבן אותה עוד יותר. אז היא לקחה אותי למדריכה הראשית וסיפרה לה מה קרה.

המדריכה החליטה כעונש להושיב אותי על כסא פלסטיק במסדרון, קרוב ליציאה מהמטבח, עם הגב צמוד לקיר והפנים קדימה, היא אמרה שאסור לי לזוז מהכיסא, וכל פעם שהיא תעבור לידי היא תעצור ותחייך וככה אני ארגיש כמו שהעוזרת הרגישה כשצחקתי ואחשוב אם זה נעים. אז ישבתי שם על הכיסא וכל פעם שהיא עברה לידי, היא נעצרה לכמה שניות, התקרבה אליי, התכופפה לגובה שלי וחייכה. היא גם אמרה כמה מילים אבל אני כבר לא זוכר אותם, אז אני משלים אותם לבד במחשבות. עד היום אני נזכר בזה מידי פעם.

עוד זכרון מאותה המדריכה. ישבנו בדשא שמחוץ למבנה והמדריכה לקחה את אחד הילדים והושיבה אותו עליה. אני לא יודע מה הוא עשה אבל אני זוכר שהוא היה קצת גדול ממני והוא באמת היה ילד "בעייתי" שמסתבך הרבה. בכל מקרה אני זוכר שהוא ניסה להשתחרר אבל היא החזיקה לו את הידיים ועשתה איתם כל מיני תנועות כמו למחוא כפיים ולהרים אותם באוויר ולעשות שלום לאנשים והיא אמרה לו שכשהוא ירגע היא תשחרר אותו.

יכול להיות שאני פרשתי את הסיטואציה אחרת ממה שהוא הרגיש, אבל כשהסתכלתי עליה עושה את זה, חשבתי על החוסר אונים שלי כשישבתי על הכסא במסדרון וזה עשה לי הרגשה מוזרה באיזורים מסויימים בגוף.