Lexicon Ave.

מידי פעם זה קורה לי. אני פתאום שם לב שאיזה בלוג חסר לי בעיניים. כינויים נעלמים. וכשאני שם לב לזה, אני מהרהר לעצמי מה קרה בצד השני של המסך... האם הדמות כבר לא שבורה, לא זקוקה לכלוב הזה יותר? או אולי בדיוק ההפך... הדמות נשברה סופית.

אני שם לב לכינויים שנעלמים. לא תמיד אלה אנשים שבהכרח הייתי איתם בקשר כלשהו או עקבתי אחרי הבלוגים שלהם באדיקות... אבל הייתה להם נוכחות בעיני.

תעשו ניסוי. לכו אחורה בבלוגים. לא ממש להתחלה. תנסו 5 שנים אחורה. בית קברות דיגיטלי לדמויות מרתקות, מצחיקות, מגרות... שיום אחד נעלמו, בלי הודעה דרמטית, בלי הודעת סיום מרגשת.... ואני תוהה... האם אותן דמויות עדיין מתחברות לאתר ומתהלכות בנינו כמו רוחות רפאים דיגיטליות? בחיי... אני אפילו תוהה אם כלובי הקים סוג של תת-אתר לכל אותם נעלמים... מרד הנפילים של הכלוב אם תרצו.

את יעל הכרתי במסיבת ברייקביט בדרום תל אביב.

הייתי בן 19 ומאוד אהבתי מוזיקה אלקטרונית. האלנבי 58 ודומיו לא נתנו לזאטוטים בני 19 להיכנס וככה מצאתי את עצמי נודד ומגלה את המוזיקה האלקטרונית המחתרתית של תל אביב... הטקנו, הברייקביט, דראם נ'בייס..  יו ניים איט.

יעל רקדה איתי עד הבוקר ובערך בשש בבוקר הזמינה אותי להגיע איתה לדירה שלה בתל אביב לאכול ארוחת בוקר. 

לה, מסתבר בדרך שאני בן 19, ולי מסתבר שהיא בת 25... לא בדיוק הכיוון שלה לצערינו. אבל הסכמנו שבכל זאת נבלה את ארוחת הבוקר ביחד.

בשלב מסויים היא החלה לשאול אותי על בנות ועל דייטים וסקס ועניתי שתכל'ס אין לי יותר מידי ניסיון. אני לא זוכר בדיוק איך השיחה הובילה לנקודה שבה היא שאלה אותי אם אני חושש מהגודל של הזין שלי.

עניתי שנראה לי שאני בסדר. בנונשלנטיות היא אמרה "בוא נראה", והוסיפה בגיחוך "נראה מה הפסדתי".

היססתי , אבל זה עבר.

הורדתי את המכנסיים ועמדתי מולה עם זין עומד. היא חייכה. אני רעדתי. ניסיתי להיות קול ושאלתי כאילו בטון בטוח "מה הדעה המקצועית?" והיא חייכה ואמרה שבסדר גמור, ואפילו נגעה עם קצה האצבע בקצה הכיפה

"אבל זה המקסימום שיהיה לך היום" טמרה וצחקה צחוק נעים ואני הרמתי חזרה את המכנסיים.

הייתי עם מישהי לפני, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בסיטואציה מינית מובהקת, אך "קז'ואלית". שזה לא ביג דיל.

שם הרגשתי פתאום מבוגר.