מין הוא לא מעניין. המיניות היא המעניינת.

אני לא אדם קנאי, אבל לפעמים בכל זאת היא תוקפת אותי, הקנאה. זה רק טבעי שאקנא מידי פעם אבל מכיוון שאני לא מורגל בתחושה הזו מאוד קשה לי להתמודד איתה. הקנאה גורמת לי לקנא, גורמת לי לכאוב, גורמת לי ליפול. למזלי אני לא טיפוס קנאי ולכן הקנאה גם לא נשארת אצלי יותר מידי זמן. מהר מאוד היא מתחלפת ברגשות של אהדה אמפתיה וסימפטיה. כאילו מתרחש מהפך בליבי, כאילו אני הופך שמח בשביל האדם שטוב לו במקום לקנא.
ככל שאני מעמיק בעניין אני מתקשה להגדיר את המונח "קנאה" בשבילי. יש המון סוגים של קנאה, המון דברים לקנא להם ובהם... רק ההבדל בין קנאה שמקנאים למישהו ובין קנאה שמקנאים במישהו הוא עצום. המון סוגים של קנאה ורק מילה אחת מרה, קנאה. מי שהמציא את המילה הזו בהחלט ידע מה הוא עושה, היא אפילו נשמעת כמו משהו שהקיאו, קנאה...
בימים האחרונים התעוררה אצלי קנאה, אני מוצא ניחם בידיעה שאוטוטו יגיע השלב הטוב של הקנאה, שלב שלא מתרחש אצל כולם אבל אצלי הוא כבר טמוע כמו מנגנון הגנה מפני טביעה.
עוד מעט זה חולף, עוד מעט זה מתחלף. באהבה, בהבנה, במתן ללא גבולות... רק שיגיע כבר כי בינתיים קצת מסריח פה.

שוב אני מוצא את עצמי ער כל הלילה, לא מצליח להרדם... רע לי. חזרתי מהמילואים, מהשקט, חזרתי לחיים האלו שנראים כ"כ שונה ממה שציירתי לי בדמיוני... חזרתי משם ועכשיו אני פה. לא מסכים שיהיה לי שם יותר טוב מכאן. אני אסדר את חיי!
אבל איך??!

ומה בנאדם אמור לעשות כשהוא בטוח שהוא צודק, אבל כל העולם חושב שהוא טועה?

אני לא סובל אנשים ש"נעלבים" מכל דבר קטן.

חלקם באמת נעלבים ואיתם זו בעיה כי אני לא יכול להיות אמיתי וגלוי ופתוח אלא תמיד לחשוב מראש על כל דבר שאני עושה או אומר.
תמיד להיזהר במילותי שמא אפגע בהם,
שמא ישמעו משהו לא נעים.
אפילו הייתה זו דעתי הכנה, אפילו הייתי חולק על דבריהם או מעשיהם בלי כל כוונה לפגוע...
בסוף ממילא זה לא מצליח. הם ממילא נעלבים..
אני לא מתכוון לפגוע אבל בתקופה הזו של חיי קצת קשה לי להתמודד עם כל האובר-רגישות הזו.
אני כועס עליהם כי הם מסתכלים רק על הצד שלהם ולכן נפגעים.
במקום לנסות ולראות את שני הצדדים גם יחד, ואולי גם לראות בסוף את התמונה הגדולה, להבין את העניין הזה שאנשים שונים אחד מהשני,
שאנשים לא תמיד יסכימו איתך,
להבין שאנשים לא תמיד מרוכזים 100 אחוז רק בך
אבל זה כל אלה לא אומרים שהם לא אוהבים אותך.
לעיתים האנשים היחידים שיאמרו לך את האמת (שלפעמים אינה נעימה לאוזן) הם דווקא אלו שאוהבים.

*כמובן שני לא מדבר כאן על אותם אלה שבאמת אני פוגע בהם. באמת הייתי לא בסדר איתם. אני מדבר על האנשים שעושים סרט ונעלבים מכל דבר קטן כמו שכתבתי בשורות האחרונות.


חלקם השני נעלב ב"כאילו".
כלומר, משהו שעשית או אמרת לא מצא חן ביניהם אז הם עושים מזה סרט. את זה אני כבר ממש שונא...
חוץ מהעובדה שזה מעצבן,אני תמיד מרגיש שאני חייב לבדוק אולי באמת פגעתי בהם.
ממש סחטנות רגשית.
שונא את זה.
עכשיו מה הקטע? בד"כ זה באמת סתם אצל אותם אנשים, מנסים לשחק על המצפון שלי (חושבים שעוד נשאר לי כזה), חושבים שבגלל שאני מנסה להיות חביב לבריות הסובבות אותי אני גם אתחנן שלא יהיו איתי "ברוגז".
לא. אני מעדיף להישאר לבד מאשר לשחק את המשחקים הטפשיים והמטומטמים האלה.

כאילו- אנשים!! מה הקטע?? מה הבעיה שלכם, מה אתם דפוקים או משהו???

לא עוד סחטנות רגשית!

שלא תגידו שאני לא מזהיר:
אין בשביל מה לקרוא את זה.
זה ארוך מאוד.
ארוך מידי!!



חזרתי. חופשה מהמילואים...
כל כך לא רציתי לחזור...
כ"כ רציתי להישאר באמצע הכלום ולבזבז את חיי עד שיגיע סופם...
אני חושב שאי שם במהלך הדרך אני הלכתי לאיבוד. לעצמי...
ניסיתי לנצל את ארבעת הימים האחרונים ולהבין מה לא בסדר איתי.
לא הצלחתי.
או אולי נכשלתי.
ארבעה ימים של כלום. של ריק.
הדבר היחיד שהצלחתי להבין שזה כנראה לא קשור לאף אחד.
זה לא קשור לאף אחד, זה לא באשמתו של אף אחד.
זה אני!
משהו בי לא בסדר.
משהו בי ממש ממש חולה.
או פצוע.
או פגוע...
אני חושב שהגעתי לנקודה שבה אין לי אלא להישיר את עיניי ולהתבונן בתוך עצמי.
ברור לי שמשהו לא בסדר בי. רק בי!
אולי זו הדרך שאני חושב,
אולי אלו הן הציפיות שלי,
אולי אלו פערים ביני ובין כולם באיך שאנחנו רואים דברים
אולי הבעיה היא בצורה שאני מביע את כל האהבה שיש בי
אולי הבעיה היא האהבה שבי, כ"כ הרבה אהבה שאף אחד לא ממש מצליח להתמודד איתה.
אולי הבעיה היא שאני רוצה\מחפש\מייחל\מצפה שמישהו יחזיר לי אהבה כזו, אבל אף אחד לא מצליח, או לא רוצה, או לא מרגיש.
אולי אני רוצה שמישהו יתחשב גם בי כאשר הוא מביע את האהבה, ולא יפטור את עצמו בלומר שלוש מילים שהפכו בשבילי לכלום\לזבל\לאפס. מילים שנאמרו כ"כ הרבה בפניי, מילים שכל מה שהיו זה מילים, מילים שלא גררו אחריהם סוג מסויים של התנהגות או מעשים.

נמאס לי. גם את זה אני יודע.
נמאס לי להיפגע כל הזמן
נמאס לי לפתוח את עצמי ובגלל זה להיפגע.
נמאס לי לחשוב כל הזמן איך לא לפגוע באחרים.
נמאס לי שאני היחיד שחושב כל הזמן איך לא לפגוע בסובבים אותי אבל אנשים לא חושבים איך לא לפגוע בי.
נמאס לי!!

אני פגוע,
אני כואב,
אני מיואש,
אני על סף שינויים מרחיקי לכת באישיות שלי.
עוד מעט אני אצעק בקול:
No more mister nice guy!!
עוד מעט אתחיל לעשות רק מה שטוב לי גם אם זה פוגע באנשים.
אאטום את עצמי לעלבונם.
יפסיק להיות לי אכפת מאחרים.
אני! רק אני! רק דניו!
כי מגיע לי. אני יודע שמגיע לי, אני רק לא יודע איך אף אחד לא מבין שמגיע לי.
מגיע לי יותר!
מגיע לי...

כל חיי נלחמתי כדי להיות מי שאני.
אם יתרחשו השינויים האלו אני כבר לא אהיה יותר דניו.
אני אהיה בנאדם שאני שונא,
אבל אני מאמין שעדיין יהיה לי יותר טוב.
ההרגשה שאני מרגיש היא נוראית,
אני כ"כ פגוע ומצולק מבפנים.. לא חשבתי שזה אפשרי...
מרגיש שנתתי יותר מידי מבלי לקבל בחזרה.
מרגיש שגם מה שכן קיבלתי לא אומר לי הרבה.
היו אנשים שאמרו שהם נותנים בחזרה.
ראבאק!! אני רוצה להרגיש שמישהו מקריב בשבילי משהו,
רוצה להרגיש חשוב למישהו...
אני רוצה לבוא על חשבון משהו, להרגיש שאני יותר חשוב ממשהו, לא משנה ממה...
רוצה שיוותרו על משהו שמאוד רוצים רק בשביל להיות איתי עוד קצת, או לדבר איתי קצת..
אני לא רוצה יותר להיות רק "נוח".
לא רוצה שישמחו בחברתי כל עוד אני מעביר זמן פנוי...
לא יכול יותר להיות תמיד במקום שני או שלישי..
רוצה להיות אצל מישהו מקום ראשון.
להופיע בסדר העדיפויות לפני כולם אצל מישהו...

מספיק כבר להגיד לי שקרים.
המילים הן כבר לא פונקציה. בכלל.
בכלל!
לא מאמין יותר למילים.
הן לא מעבירות לי את הרגשות של מי שאומר אותן.
"אתה הכי חשוב לי"
"אני כ"כ אוהב\ת אותך"
לא מאמין!
רוצה להראות לי? בבקשה... אבל מילים כבר לא עושות את העבודה.
למעשה... הן מעולם לא עשו.
אולי בגלל זה הגעתי למצב כ"כ קיצוני.
כל הזמן הייתי שומע את המילים
מילים יפות, מביעות הרבה רגש, הרבה הערכה..
אבל כל מה שהיה שם זה רק מילים...

אני מנסה להבין עכשיו מה הדבר המרכזי שמפריע לי.
מה הביא אותי להיות במצב כזה.
אני כותב את הדברים ומרגיש מסכן ועלוב.
יודע שאנשים יקראו אותי ועכשיו כולם כבר ידעו כמה קטן אני.

אולי זה הקשר איתה שעשה לי כ"כ רע.
הוא התחיל נהדר, אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיי.
אבל אז, ביום בהיר אחד היא החלה להתרחק.
כאשר הייתי שואל אותה היא הייתה מכחישה.
שולפת מילים של אהבה,
דמעות זלגו..
אבל הריחוק היה קיים.
ואז המצב המשיך להתדרדר.
היא פגשה מישהו... הייתה איתו.
אני לא אדם קנאי ולכן לא נלחמתי עליה.
כ"כ אהבתי אותה שהחלטתי שהיא תעשה מה שטוב בשבילה, ואם זה אומר שאני אהיה רק ידיד מהצד, או חבר טוב, כאשר היא תהיה איתו אז זה בסדר מבחינתי.
באמת שזה היה בסדר מבחינתי..
אבל תוך כדי היא המשיכה לטעון שהיא רוצה אותי.
המשיכה לשלוף את המילים החזקות שלה שדיברו אהבה, דיברו משיכה...
לא יכולתי שלא להאמין.
ציפיתי כבר לראותה... אך לא.
כל הזמן פגישות היו מתבטלות כל הזמן סיבה אחרת..
הסיבות היו כ"כ טובות וכ"כ לא באשמתה שהמשכתי להאמין למילות האהבה שיצאו מפיה כל הזמן וללא הפסקה. הרגשתי בהן כנות. ידעתי שהיא מתכוונת לזה. ידעתי שהנסיבות פשוט לא מאפשרות שניפגש, לא מאפשרות כלום... היא עסוקה, עבודה, הבן-זוג, ...
הרגשתי הרעה גברה מיום ליום כי בכל יום מחדש היינו קובעים שהיום לא נבטל, ובכל יום מחדש צצה סיבה והיא ביטלה. כל יום התאכזבתי מחדש, כל יום התאכזבתי יותר....
לא הפסקתי להיות שם בשבילה . כשקשה.. כששמח... כשעצוב או כשסתם...
תמיד שם בשבילה... כ"כ אוהב..
לא תמיד זה היה הדדי...
מאז שהחלה להתרחק לא ויתרה על שום דבר למעני, בשביל קצת זמן איתי ....

האכזבה הזו אולי פתחה את כל הרע שאני חש עכשיו, כי לפתע זה נחת עלי, לפתע נפקחו עיני .
זה קרה כאשר היא הקריבה בעבור חברה רחוקה שלה משהו מאוד בסיסי, השקיעה בה מעט זמן. זה שבר כבר את גב הגמל כי בי היא לא השקיעה אפילו את המעט הזה. תמיד אין זמן, "אין זמן.."...
תמיד היא בכתה לי בטלפון שברגע שיהיה זמן היא תעזוב הכל ותבוא.
אבל אז.. היא ויתרה על משהו שהייתה צריכה לעשות כדי ללכת לחברה שלה. סתם ככה, מפגש... לא היה שם שום דבר דחוף, החברה לא הייתה אפילו עצובה, פשוט היה בא לה ללכת.
ברוב טובה היא גם הסבירה לי שזה מאוד חשוב לה ולכן היא הולכת לחברה שלה.
נפל האסימון.
כשחשוב אז משקיעים.
כשחשוב אז מקריבים...

ואני חוזר למה שכתבתי קודם ומוצא קשר ברור:
ציטוט: אני רוצה להרגיש חשוב למישהו... אני רוצה לבוא על חשבון משהו, להרגיש שאני יותר חשוב ממשהו, לא משנה ממה...אני לא רוצה יותר להיות "נוח". לא יכול יותר להיות תמיד במקום שהוא לא ראשון.. אצל אף אחד.
מספיק כבר להגיד לי שקרים.

אוקיי, וואו... סופסופ מסקנות. ידעתי שהכתיבה עשויה לעזור.
זה הדבר הראשון שמפריע לי.
האם הנזקים הפיכים? לא יודע...
בפעם האחרונה שדיברנו שפכתי את ליבי לפניה . לאחר מספר דיונים בנושא היא אמרה שהבינה. שרוצה לשנות...

האם אני מסוגל להמשיך? לא יודע...

האם אני אוהב אותה? כן... מאוד.

האם היא אוהבת אותי? לא יודע.. אני מניח שכן.

האם היא תצליח להראות לי את זה עכשיו? כשמילים הן כבר לא פונקציה לכלום? לא יודע.. אני מניח שלא.

האם הייתי רוצה שהיא תנסה? כן.

אבל אני כבר לא יודע כיצד אוכל להאמין עכשיו...

אני יודע מה אני צריך כדי להאמין:
אני רוצה שהיא תוותר על הדברים הכי חשובים לה בשבילי.
רוצה להרגיש שאני הכל בשבילה. ששום דבר לא חשוב חוץ ממני.
רוצה שהיא תקדיש כל רגע כדי לחשוב איך להביע את האהבה שלה אלי ללא מילים. במעשים.
רוצה שהיא תקדיש מזמנה הפנוי למחשבות על איך היא תוכל לפצות אותי (לפצות זו לא המילה שאני מחפש אבל תחיו עם זה!)
רוצה שהיא תקריב בשבילי. רוצה להרגיש את זה
רוצה שהיא תמצא דרך שארגיש שאני חשוב לה, לא רק שאשמע זאת...
רוצה להרגיש שהיא מתחשבת בי!
רוצה להרגיש ולא לשמוע!!!

נכון, זה נשמע כאילו אני רוצה להפוך אותה לשפחה שלי.
אולי...
אבל זו לא המטרה שלי, באמת.
העניין הוא שאני כ"כ פגוע ומצולק, כ"כ לא מאמין, כ"כ מרוחק ומסוגר בפניה עכשיו ...
כמו שהמצב כרגע אני לא מסוגל להמשיך.
בגלל המרמור והטינה שהצטברו בכל התקופה האחרונה אני מרגיש שהיא חייבת לאזן את זה.
היא תהיה חייבת לעבוד חזק ולעשות הכל כדי שאאמין שוב, כדי שארגיש את ששומע, כדי שהמעשים והכוונות שלה יחדרו דרך המעטפת שנוצרה סביבי.
אני לא מעוניין לקלר אותה . זה בכלל לא העניין. (היא גם לא בקטע, היא וונילית)
אין לי שום רצון להגיד לה מה לעשות ואז לקבל את זה. אני לא בטוח שזה יתרום להרגשתי.
אני רוצה שהכל יבוא ממנה. מיוזמתה.
אני רוצה שהיא תקדיש כל רגע פנוי כדי ליזום, לתכנן, לעשות ו"לרכוש" אותי ואת אמוני בחזרה.
רוצה שהיא תשבור את הראש ותחשוב ותחליט איך היא עושה זאת
באיזשהו מקום יעשה לי טוב לראות אותה מתרפסת. אולי זה יצר הנקמה שמתעורר.. (איכס! אני מגעיל את עצמי!)

נכון, זה לא שפוי מצידי, אבל כבר מלפני 10 דקות הפסקתי להיות שפוי.
אם היא תעשה זאת אני אהיה מאושר, היא תגרום לי להבין שבאמת היא אוהבת אותי אבל הייתה עיוורת לרגשותיי. אם תבחר שלא לעשות זאת, או שתנסה ולא תצליח אני פשוט אעשה סוויצ' בראש ואנסה להסתכל עליה כידידה, כחברה טובה בלבד. בלי הפן הרומנטי, בלי הפן המיני...

ארבעה ימים לא הצלחתי להגיע למסקנות ועכשיו אני סופסוף מצליח. (וזו רק המסקנה הראשונה).
אז זה לא שפוי אבל זה מה שיידרש ממנה. אני לא יודע אם היא תעשה את זה. למען האמת קצת קשה לי להאמין... אבל אני מקווה. מאוד מקווה שהיא כן תנסה ומאוד מקווה שהיא גם תצליח. זו לא משימה קלה להשיג אמון שאבד ועכשיו זה כבר השלב שלא מספיק הניסיון ולא העיקר הכוונה. עכשיו זה העיקר מעשים. העיקר תוצאות. חאלס דיבורים.
טוב, זה היה נושא אחד שמהווה חלק משורש הבעיה אצלי.
לנושא הבא:



אני חושב שקצת איבדתי את עצמי.
אם זה בתוך הקשר הזה שתיארתי חלק קטן ממנו כרגע (תיארתי את הרע, השמטתי את הטוב ויש הרבה טוב), ואם זה בכלל, בחיי.
אני כבר מספר חודשים לא עובד- מבחירה.
לא לומד- מבחירה.
תקוע בקשר רומנטי ללא עתיד- מבחירה.
עשיתי עוד לא מעט בחירות, שבשעתן היו נראות כמו בחירות נכונות, כל אחת וסיבותיה.
עכשיו נראה שטעיתי ברבות מהן....
הגעתי למצב בו הריגוש הגדול ביותר בחיי הוא התכנית לקנות אופניים בקרוב.
בבקשה לא לצחוק. זה אמיתי. וזה עצוב... לא לצחוק כי אותי זה בכלל לא מצחיק.
אני הייתי אחד האנשים השאפתנים שאני מכיר, הייתי חד, הייתי אדם שאפשר להעריך ועכשיו ערכי ירד אפילו בעיניי...
לדעתי אחת הסיבות שנשארתי ללא מטרות ושאיפות היא כי לא רציתי אותן.
עכשיו נותרתי בלי.
עכשיו צריך למצוא אותן מחדש.
צריך למצוא את עצמי מחדש, כי נדמה לי שאבדה לי דרכי.
אין לי יותר מה לכתוב על זה אבל זה פשוט בגלל שאין על מה לכתוב.
אין- כי איבדתי.
איבדתי אותי...
זה מסביר הרבה ממה שכתבתי באחד הפוסטים הקודמים שלי: "אכזבה".

גם בקשר שכתבתי עליו למעלה איבדתי את עצמי כי רק נתתי ונתתי בעוד שלא קיבלתי כלום. נתתי את כולי וכבר לא נשאר דניו.
נגמר...
אבד...



הנושא הבא שמפריע לי:
יש בי המון אהבה אבל אני לא מצליח להעביר אותה לאנשים אותם אני אוהב.
נראה כאילו הדרך בה אני מתייחס לאנשים שאני אוהב (וכאן נכללים גם הקשרים הרומנטים שלי) מאוד מוערכת, אבל זה הכל. עם בחורות אני מוצא את עצמי לעיתים עושה, דואג, שומר ואוהב כפי שמעולם לא אהבו אותן, והן גם אומרות לי את זה, אבל זה פשוט לא עובר. (כן, למרות שהן אומרות את זה עושה רושם שהן עדיין לא ממש מבינות).
לדוגמא בקשרים רומנטיים: לאט לאט אני הופך להיות חבר טוב יותר מאשר חבר רומנטי, לאט לאט נעלמים אותם רגשות שצריכי בשביל לקיים קשר רומנטי...
בנוסף, בשלב מסוים זה הופך להיות ברור מאליו. מתחילים לצפות ממני להתנהגות שכזו במקום להמשיך להוקיר אותה. זה קורה עם כולם, גם עם כולן.
להלן הקשרים הרומנטיים שהיו לי:

אחת ביקשה כל הזמן שאומר לה שאני אוהב. כשלא הייתי אומר הייתה שואלת ("אתה אוהב אותי?...") (!!?!?%@!#^!^????!!!!!) כאילו מה..?! את לא מרגישה? את לא יודעת? את לא זוכרת מלפני שעה? את חושבת שדברים השתנו????? אין יסודות לקשר בינינו??

אחרת אמרה לי אחרי 10 חודשים שהיא לא מרגישה נאהבת ומעולם לא הרגישה. פשוט אין מילים לתאר את הכאב שהשאירה בי, את הרגשת האימפוטנציה הרגשית...

שלישית אמרה שמעולם לא הרגישה שמישהו מתייחס אליה ככה ובגלל שהגברים שאהבו אותה מעולם לא השקיעו כ"כ אז נראה לה שמשהו לא בסדר.

לא, אני לא נהיה תלותי ולא אובססיבי, פשוט משקיע במי שאני אוהב.
התיישבתי לכתוב את כל זה כי מעכשיו אני מפסיק להאשים את כל העולם ומתחיל להבין שהאשמה בי.
הייתי יכול לטעון שאני נופל על בחורות שאינן מתאימות לי, אבל זה קורה פעם אחר פעם... זו בדיוק הסיבה שכל הקשרים האלו נגמרו... אז משהו בי לא בסדר.
משהו באהבה שלי לא בסדר.
משהו בצורה בה אני מנסה להעביר את האהבה שלי לא בסדר.
אולי אתחיל להגיד לכולם שאני אוהב.
אומר זאת כל הזמן.
לכל אחד שחשוב לי.
כל הזמן.
נראה כמה אז יהיו שוות המילים האלו...
אבל לא! כבר החלטתי שמילים לא שוות יותר כלום בעיניי. (נכון, קיצוניות... אבל הגיעו כבר מים עד נפש!)

אחד הדברים שאני עוד צריך לשנות זה החשיבות של המילים האלו בעיניי. תמיד הייתי חושש להשתמש בשלושת המילים כי לא הייתי בטוח ברגשותיי, ולא ידעתי אם התחושה מספיק חזקה כדי להגדיר אותה אהבה. גם לא רציתי לפגוע בבחורה לה אני אומר זאת אם יתחוור לי שהדברים השתנו.
אהבה בשבילי זו מילה ענקית שמנסה להביע רגשות עצומים! לצערי כנראה שבשביל אנשים אחרים זה כבר לא ככה. אולי היום משמעות המילה היא שאתה נהנה עם מישהו.
אז מכיוון שמילים כבר לא שוות כלום אולי אזרוק את המילים האלו גם אם אני לא בטוח, העיקר לא לחשוש מהן, העיקר להוריד את ערכן בעיניי...
אולי אז אהיה מסוגל לומר אותן שוב ושוב ושוב מבלי לחשוש משחיקה של המשמעות והעוצמה שבהן (מכיוון שכבר החלטתי שהן לא משמעותיות יותר!!)
ואולי אם הבחורה תשמע אותן שוב ושוב אז היא תהיה בטוחה שאני אוהב אותה.
ואם היא תיפגע? אז שתיפגע...!! עדיף מאשר להמשיך להיפגע. להמשיך להרוס כל קשר בגלל שאני לא יודע להביע אהבה, בגלל שאני "נכה רגשית".

*אוףףף, אני שונא את מה שאני כותב!!!
אני לא יודע אם אהיה מסוגל לעשות זאת...
אני חייב לציין שזה נראה לי עלוב!!
זה מרגיש לי לא אני .
זה מרגיש לי שרק אנשים קטנים עושים כך.
אבל יש לי בעיה. כשאני מראה אהבה כמו שמרגיש לי נכון, אף אחד לא מבין.
לא יודע... אני חייב עוד לחשוב על הדברים.


כשאני אוהב מישהי אני נותן לה את כולי. נכון, אני משתדל להשאיר קצת לעצמי אבל היא תקבל מאה אחוז ממה שאני מסוגל לתת לה.
ואני מסוגל...
בניגוד להרבה אנשים אני באמת מסוגל לתת, באמת מוכן לתת, להקריב, להיות.
כרגע קצת קשה לי לסמוך ולהאמין אבל אני מאמין שזה יחלוף מתישהו, כאשר הצורך יגבור על הכאב.


הנושא האחרון לבינתיים הוא האקסית שלי.
אני חייב לשחרר אותה, אבל הרגשות לא מרפים.
היא חשובה לי,
אני אוהב אותה (אבל מה זה מילים, אחרי הכל).

היא כבר לא רוצה אותי...
איני מבין מדוע עד עכשיו קיוויתי בעומק ליבי שיום אחד נחזור.
אני חייב להרפות, חייב לשחרר.
חייב לנער ממני את הרגשות כלפיה.
למעני,
5 חודשים אנחנו כבר לא ביחד...
אולי אני צריך לנסות לעשות סוויצ' בראש גם כאן.
אולי אנסה באמת ובתמים להיות ידיד שלה, אולי כך יתחלפו הרגשות שיש ברגשות אחרים, רגשות של חברים טובים...
אבל איך עושים סוויצ' כשעוד יש טיפת תקווה?
אתרכז בדברים שאמרה, שאין סיכוי,
שרגשותיה התפוגגו להם...
אני אנסה, אבל זה עוד לא הזמן כי אני חייב להיות קצת יותר חזק ושלם עם עצמי. חייב למצוא את עצמי, את דרכי, חייב לאחות חלק מהפצעים כדי שיהיה בי הכוח לבצע את השינוי הזה.
אבל אני אבצע אותו. ברגע הראשון שארגיש שכוחותי יהיו איתי שוב.
לא אנסה להשיג אותה בחזרה,
לא אשחק את הרומנטיקן המושבע.
אם היא לא רוצה אז זה כנראה ממילא חסר סיכוי...
זוהי ההחלטה האחרונה להיום.



אוווף.
יופי, הגעתי למסקנות. אפילו כתבתי אותן. מה זה עוזר לי? זה לא!
אני עדיין מרגיש חרא!
אם הייתי יכול להוציא לשון על כולכם הייתי עושה את זה כי עכשיו אתם יודעים כמעט הכל!
[לשון]

וואו, הרבה תמיכה קיבלתי היום. איזה כיף...
בעוד כמה דקות אני מתחיל את דרכי למילואים, צריך לצאת לפנות בוקר כדי להגיע בשעה הנקובה.
בערב החלטתי ללכת להופעה, לשנות אווירה, אולי לצאת מהבעעע שתקף אותי. זה אפילו קצת הצליח (קצת...).
כתבתי היום מלא. חלק שרבוטים חסרי משמעות שנכתבו כי לא נמצאו המילים לדברים אחרים וחלק קטעים כבדים ובעלי משמעות כדוגמת הפוסט הקודם. בגלל שאני יוצא למילואים ואני לא אהיה כאן לפחות עד תחילת השבוע הבא, החלטתי לפרסם את הדברים שכתבתי לבלוג אבל לא הספקתי לפרסם (כי לא הייתי בבית).
לפעמים יש אנשים שאומרים לי שהם מכורים לבלוג שלי (תמיד מוזר לי לשמוע את זה..) , עכשיו יש להם אספקה להמון זמן כי החלטתי לפרסם את כל הקטעים בפוסט אחד, דבר שאני שונא בד"כ אבל הנסיבות לא מאפשרות אחרת....

***************************************************

יצא לי לחשוב הרבה היום, יצא לי לעשות קצת סדר במחשבות (קצת..) ומה שהבנתי זה שאני צריך לעשות עוד קצת סדר במחשבות. כרגע הכל נראה כ"כ גדול.. נראה כאילו זה מצב מסובך שאי אפשר לצאת ממנו, אבל ברור לי שלאחר שאפריד את כל הבעיות אחת מהשנייה יהיה לי יותר קל לטפל בהן. בדיוק כמו משל הספגטי: נסה לשבור חבילת ספגטי וזה יהיה קשה, אבל אם תפריד את מקלות הספגטי אחד מהשני אז לא תהיה בעיה לשבור את הספגטי הבודד והחלש.
אני חושב שהרבה יותר קשה להתמודד עם צרות בצרורות מאשר עם צרות נפרדות.

*******************************************************

דבר נוסף שהבנתי היום.
אני צריך ללמוד לענות לאנשים יפה יותר כשהם מתקשרים בזמן לא נוח.
התקשרה אלי היום אחת מתוקה כדי לעודד אותי, דאגה..
מכיוון שהייתי עם אנשים אחרים אז מהר מאוד סיימתי איתה את השיחה ובמחשבה לאחור לא עשיתי את זה בצורה הכי יפה שהייתי מסוגל. זה קורה לי הרבה. אני צריך להתחיל להיות נחמד לאנשים גם אם הם מתקשרים בזמן לא נוח.

*******************************************************

אני שונא את העובדה שאני מתגעגע לאקסית שלי – הלוואי והייתי יכול להפסיק עם זה.

*******************************************************
אני שונא שבכל הקשרים האחרונים שלי אני נותן המון, ולא מקבל יותר מידי בתמורה. או שאני נותן את ההמון שיש לי לתת ובצד השני לא ממש רואים או מרגישים את זה. זה ממש דפוק!
*******************************************************

הלוואי שהיה לי בלוג יותר שמח.
זה הורג אותי שיש לי יותר פוסטים קודרים ממאושרים.
יש משהו רקוב בממלכת דניומרק.. רקוב ...

*******************************************************

לפני כמה ימים פניתי למישהי מהאתר, בערך בת 40, לא משנה מה כינויה.
שאלתי אותה לגבי משהו שרשמה בפורום. שאלת הבהרה פשוטה.
כשקיבלתי את תשובתה נדהמתי לקרוא:
" שלום.
אינני נוהגת לשוחח עם בני 23 משום שהפערים כל כך גדולים, שאין סיכוי להבנה.
כל טוב."

ואני אומר: what the fuck ??!

תגובתי הייתה כנה וחדה, למרות שהשתדלתי לא לפגוע.
אחרי הכל, אין הבור אשם בבורותו.

******************************************************

בימים האחרונים גיליתי שיש לי בעיה קשה בדרך בה אני מביע אהבה.
מסתבר שאני לא יודע להפגין אהבה,
מסתבר שמה שנראה לי שאמור להיות חשוב, הוא לאו דווקא חשוב לאחרות.
גיליתי גם שהדברים שבעיני נראים מינורים הם חשובים מאוד לאחרות.
אני אצטרך לחשוב הרבה על העניין הזה כי זה לא פשוט. היום הבנתי ששתי מערכות היחסים (הרציניות) האחרונות שלי נהרסו בדיוק בגלל זה... בגללי... בגלל שאני לא יודע להראות אהבה...
אני אהיה חייב לבחון את העניין לעומק ולהחליט מה הלאה.

*****************************************************

מתכון לאחלה קפה ש"המצאתי":
כפית נס קפה*
כפית שוקולית
כפית סוכר

חצי כוס מים רותחים, מערבבים טוב טוב שלא יישארו גושים של שוקו\קפה ומוסיפים חצי כוס חלב.

*בכלליות, לא תשמעו אותי אף פעם ממליץ על קפה של עלית. בעיקר לא על העלק טורקי שלהם אבל גם לא על הנס קפה. אז רצוי להתשמש בנס קפה אחר, ולא חסרים סוגים.

******************************************************

היום שמעתי שגילו קשר בין פלאפונים לבין סרטן במוח. אוי ואבוי לנו !!

******************************************************

אני אוהב אלכוהול.
הוא טעים לי..
הוא גורם לי לחשוב באופן יותר צלול,
פחות חד, אמנם, אבל יותר אמיתי.
אלכוהול זה גם האווירה שהוא יוצר.
קשה לי להסביר אותה במילים אבל כולם מכירים אותה.
בקבוק בירה, כוס וויסקי, שוט חזק...
מידי פעם להרגיש את המרירות המוכרת יורדת במורד הגרון,
להתחיל לרחף סנטימטר וחצי מעל הקרקע, חצי נמצא וחצי רחוק..
אחחח... כמה שאני אוהב אלכוהול !!
😄

******************************************************
אוףףף !! זה פשוט לא נראה לי הגיוני שאנשים לא מבינים. אני לא מצליח להעביר עד כמה אני אוהב, לא מצליח להעביר... אוףףף!!
מה נסגר עם כל הבנות האלה? אם אני אלחש להם "אני אוהב אותך" זה יהיה בשבילן הרבה יותר טוב מאשר אם אוריד להם את הירח. ואני? לדעתי זה הפוך. המילים הן כ"כ חסרות משמעות, כ"כ חיוורות לעומת המעשים, שלפעמים יכולים גם להיות קטנים וכמעט בלתי נראים ...
לא צריך הרבה בשביל להוציא מילים מהפה, אבל בשביל להשקיע או להקריב חייבים לאהוב באמת. מה כ"כ קשה??? מה זה החוסר ביטחון הזה? למה אם מילות האהבה לא נשמעות בתדירות גבוהה אז המשמעות היא שאני לא אוהב????!!
אני באמת חייב לחשוב על זה הרבה. לבדוק אם אני צריך לשנות משהו או שהבנות שהייתי איתן פשוט לא מבינות אותי כמו שצריך...

******************************************************

חמש בבוקר,
אני יוצא למילואים בעוד רבע שעה. צריך עדיין להכין תיק.
איך אני שונא להכין תיק.
אין דבר משעמם יותר מלהכין תיק, להביא מכנסיים וחולצות, תחתונים וגרביים, לא לשכוח כלי רחצה ומגבות...
זה כ"כ משעמם אותי...
חולה נפש?? אולי...
אני תמיד דוחה את זה לרגע האחרון. ועכשיו זה הרגע האחרון. אז אני זז לסדר תיק ויוצא.
רק טוב..
דניו.

כמה אכזבה יכולה להיות בתוך לב אחד קטן?
אני מנסה להעלות את המילים על מנת לתאר זאת כאן, אבל לא מצליח.
אכזבה שמהולה בכאב וב... נו.. איך קוראים להרגשה הזו של תמים שפוקח סופסוף את עיניו ורואה שהוא מרשה לאנשים יותר ממה שהוא אמור? מרשה להם להתנהג בצורה שעושה לו רע והוא רק ממשיך לוותר להם?

לא מצליח למצוא את המילים,
לא מצליח להבין את התחושות,
חשבתי במקום זאת לתאר את עצמי עכשיו, אבל גיליתי תמונה דיי מכוערת!

גיליתי אדם שלא מסוגל להתמודד עם הדברים שהוא מגלה,
או אולי לא רוצה.
או אולי לא צריך.

גיליתי אדם שמנסה לברוח ולא מצליח,
אז מנסה להתמודד- לשווא
אז מנסה להירגע ולא מצליח,
אז מנסה לבכות – ולא מצליח...

רוצה לכתוב.. רוצה להוציא את כל הג'יפה החוצה
אבל אין מה לכתוב.. הכל ברור וכלום לא באמת ברור.
מנסה כבר 40 דקות לכתוב ומוחק בכל פעם מחדש.

מאבד שליטה.. מתמלא באלכוהול, החדר הפוך, שיחות של הרס עם היקרים לי..
מתחיל לחשוב שאולי הבעיה היא בי.
בא לי לצרוח כל כך חזק שיקרעו לי מיתרי הקול !!!

מגיע לי יותר.. אני רוצה יותר!!
אבל אנשים בד"כ מקבלים את מה שמגיע להם.
האם זה מה שבישלתי בערב שבת??

אמרתי לאנשים היום שהם חלשים!
ועכשיו אני, גיבור גדול... מרגיש כ"כ חלש.
רוצה להיות חזק, יודע איך לעשות זאת , אבל חושש שזה יפגע בי יותר ממה שיועיל לי.

האם אני חזק?
האם אני חלש??
האם זה משנה...?

האם תמיד עדיף להיות חזק מחלש?

מחר אני יוצא למילואים, מוצא את עצמי מצר על שהתקופה קצרה כל כך.
תקופה ארוכה יותר הייתה יכולה אולי לנקות לי את הראש,
להביא אותי למקום (נפשי) בו אוכל לבחון מה באמת טוב בשבילי ולהחליט החלטות.

אני כל כך טעון עכשיו. אבל אין לי יותר מה לכתוב.
ממילא הפוסט הזה לא ממצה אפילו חלקיק מהמחשבות שעוברות לי בראש עכשיו.
ושוב עולה השאלה: מה זה בכלל משנה . . .

לא מבין מה קרה פתאום,
לא מבין מדוע התרחקה.
לא מבין מדוע כל אתמול לא התקשרה,
ולמה גם היום היא לא עונה.

לא נפגשנו כ"כ הרבה זמן... ומסתבר שדווקא אתמול היה אפשרי.
זה לא קרה, ואני הייתי בטוח שהיא עובדת,
מסתבר שלא עבדה, גם לא באה. גם לא התקשרה....

אוטוטו אני יוצא למילואים, תקופה ארוכה.
היא זוכרת היטב, יודעת שזו תקופה בה לא נתראה,
הרבה זמן עבר ועוד הרבה זמן יעבור...

הרבה + הרבה = המון,
אולי יותר מידי...
אבל מה המשמעות של יותר מידי זמן בנפרד שמביא איתו התרחקות שכזו?

האדם השפוי היה טוען שצריך להבין את הרמז,
אך שפתיה מדברות מילות אהבה.
כיצד זה מסתדר?
כיצד זה מתחבר???

תודה לכל מי שתמך ועודד אותי באיכסה שלי, צריך לשמור אתכם בכיס האחורי של הג'ינס תמיד, תודה.
האיכסה אכן עברה (כפי שכולנו ידענו מראש), והיו שני דברים שעזרו לי לגרש אותה.
1) אתם, וחברים ונילים נוספים שלא הרפו למרות שזו הייתה רק איכסה קטנה גדולה שכזו.
2) העצות שלילך29 הביאה בתגובה לפוסט הקודם.

אולי הלילה אצליח לישון... תודה לכולכם.



לילך המלאך
------------
תודה לך לילך על עצותייך כל כך,
כי טובות היו, עצות של מלאך.
עקבתי אחר כל ההוראות,
וביצעתי את כל הפעולות.

חברים נפגשנו וגלידה אכלנו
ראינו גם סרט אותו שכרנו.
היה ממש כיף והאיכסה עזבה,
בזכותך יצא הכל לטובה.

בלילה הרמתי עיני אל על,
בהיתי בשמיים, בכוכבים, בחלל,
בירושלים אמנם לא מצאתי ים
אבל מסתבר שהצלחתי גם משם.

עכשיו נותר לי להשלים את המשימה
אז תודה לך לילך המקסימה.
הגיע הזמן לצעוק בקול:
דניו חזר !! ובגדול !!!!!

היום אני עצוב. אולי זו לא ממש המילה הנכונה, אבל בינינו, מה כבר ההבדל בין עצוב לממורמר לכועס לעצוב? אולי פשוט אקרא לתחושה המגעילה הזו שאני מרגיש "איכסה".
זה ממש איכסה להרגיש איכסה!!! לא מומלץ. והכי גרוע שאני פשוט לא יודע מה הסיבה.
זה לא שאין סיבה. להיפך, יש מיליון סיבות!! אבל אף אחת מהן לא מספיק סיבה כדי לעשות לי כזה איכסה.
מיליון סיבות...
אני חושב על מה שעושה לי איכסה ואז נהיה לי עוד יותר איכסה.

איכסה איכסה איכסה איכסה !!

שום דבר חדש לא קרה, ואולי זו בדיוק הבעיה. אבל עד עכשיו הייתי מתמודד יחסית לא רע עם האיכסה שלי. וגם מעט הביטוי שהיה לה התבטא בלילות. אני לא ישן כבר כמה לילות. מתהפך לי עם האיכסה שלי. עכשיו זה פולש גם ליום.

גם הפוסט הזה עושה לי איכסה! אבל אני אפרסם אותו בכל מקרה כי ברור לי שלא יכול לצאת לי כרגע משהו יותר טוב.


( איכסה! )