הרשימה של קייסי

הקור הרגיל של הבוקר, האור האפרפר של השמש שעוד לא לגמרי זרחה חדר דרך מספר חלונות קטנים ומסורגים וחשף את אותם עשרות עבדים הכלואים בכלובים קטנים. זה היה לו עוד בוקר רגיל במכלאה , עבדים תשושים עייפים מפוחדים ורובם גם חבולים. צלקות ישנות לצד מכות שוט טריות על עורם. לא היה שום רעש פרט לגניחות כאב של מספר עבדים וטפטוף לריצפת האבן מהגג הנוטף שהזכיר לעבדים את הלילה הגשום שהם עברו. אולי  ביום אחר הם היו מדברים בינהם או לפחות מחליפים מילה אבל לא היום, היום היה אותו היום בחודש שבו נפטרים מעבדים שלא עבדו קשה מספיק ולא הצליחה לעמוד במכסות הקשות שהציבו להם, ומי שלא עמד בדרישות- במקרה הטוב יכלא ברחובות הראשיים בעיר ללא יכולת לזוז וגופו יהפוך למקור שעשוע של הציבור , לכול שימוש שהם רק ירצו במשך חודש , אחרי זה בדרך כלל לא נשאר מאותם עבדים כלום והם רק מתחננים שיהרגו אותם.ובמקרה הפחות טוב – הוצאה איטי ומלאת סבל להורג , שוב כדי לשעשעה את הציבור. וכול אחד מאותם עבדים תהה לעצמו מה יעלה בגורלו , ניסה בכול כוחו לחשוב ולחשב האם עבד מספיק והאם יזכה להשאר במכלאה ובעבודות הקשות עוד חודש תמים. את הדממה הרועמת ששררה בין בכלובים הקטנים הבריח רעש נעלי העקב הגבוהות והדיבור של מי שהעבדים הכירו כבעל המכלה. "גברתי כבוד גדול שאת פה , ואני מכבד אותך מאוד אבל את בטוחה שהם יתאימו לך ?" בעל המכלה דיבר עם אישה , יותר נערה צעירה עם עיניים גדולות ואפורות, שיער גלי קרמלי ארוך , היא ההיתה גבוה יחסית לבחורה והייה לי גוף , חזה ישבן הכול איפה שצריך ובמידה הנכונה. "האם אתה לא מוכן לקבל את דברי ? לדעתי הצעתי מחיר הוגן ביותר עבורם " אמרה הגברת והגיע לשורת הכלובים הראשונה. העבדים שלא ראו נשים ובטח שלא מהמעמד הגבוה לא יכלו להסתיר את ריגושם." את מבינה גבירתי " אמר בעל המכלה והצליף עם השוט שלו על הכלובים של העבדים. " הם עבדים טיפשים ומיוחמים , לא עברו שום אילוף בסיסי אפילו , חלק לא מסורסים , לא נאה שאמכור לך מוצר כזה. אשמח להפנות אותך לשותפי המחזיק עבדים גזעיים ומחונכים שרק ירצו לשרת אותך ולא את הזבל שנמצא פה". הגברת הצעירה לא ענתה רק הסתובבה בין הכלובים . מעבירה יד על הסורגים ועוברת בין השורות. היא נעמדה באמצע החדר לבסוף ודיברה " אני רוצה לאמץ 4 כלבים , מי מכם כלבי רחוב עזובים שנועדו למות מהעבודה הקשה או בסבל  רוצה לבוא איתי ולשרת אותי ?" קולה היה אכזרי ומתוק בו בזמן ולא חלפה שנייה לפני שכול העבדים אחלו מתחננים לחייהם. חלקם בכו , חלקם יללנו ונבחו , מכול עבר נשמע גברתי בבקשה תרשי לי לשרת אותך תני להיות שלך בבקשה. המלכה רק חיכה וצחקקה לעצמה "אז את מי אני אקח ?" שאלה והסתובבה בחדר . בעל המכלאה מלמל מבוהל " גבירתי ... לפחות תני לנו לוודא שם לא חולים במחלות ולנקות אותם כמו שצריך ..." אך הגברת התעלמה ממנו לחלוטין היא רק הרימה את ידה וכולם השתתקו." ככה כלבלבים יקרים... אני לוקחת אותך ואותך ואותך...." הגברת הסתובבה בין כלובים ובחרה לה שלושה עבדים שלושתם היו גבוהים וחסונים עורם שחום מעבודת הכפיים בשמש וניראה שהעבודה רק חיזקה אותם , ופרט לכמה צלקות פה ושם הם היו ממושמעים ולא חטפו הרבה . נשאר רק עוד עבד אחד שיזכה לשרט את המלכה וכולם אחלו מייללים ומתחננים שוב בקולי קולות . הגברת הלכה בשקט מבלי להניד עפעף לשורה האחרונה ובחרה בעבד שונה מהשלושה הראשונים , בגובהה של הגברת עם גוף שרירי אך לא מנופח כמו השלושה הקודמים עם סימני צלקות רבים וההבדל הנוסף והחשוב לא פחות הוא לא היה מסורס כמו שלושת הראשונים . " זהו בחרתי לי , אני מבקשת שתשלחו לי אותם לביתי כלואים בכלובים שלהם ושם הם כבר יעברו טיפול" אמרה הגברת . מכול עבר פרצו תחנונים חוזרים של שאר העבדים בבקשה לשנות את החלטתה של הגברת ולבחור בהם אך היא כאילו לא שמעה את כול הרעש הנוראי מסביב. " גבירתי את בטוחה בבחירתך ? האחרון שבחרת לא עבד מלידה. .. הוא שבוי מלחמה ואינו צייתן ואינו רוכש לך כבוד כמו האחרים הוא עלול לנסות לפגוע בך או אפילו להרוג אותך ולברוח , אנא ביחרי מישהו אחר במקומו" ניסה בעל המכלה לשכנע את הגבירה .  "אני לא אשנה את דעתי קדימה שלחו אותם לביתי אני כבר מחכה לראות אותם עם זנבות קטנים וסרטים חמודים לצוורם יחד עם עורם שיבער באדום מסדרת האילוף שהם יעברו " אמרה הגברת הצעירה בדרכה החוצה כשקול עקביה נוקשים ברצפת האבן ומאפשרים לעבדים להבין שהיא פשוט הלכה לה לדרכה.